'ילדים רואים היום יותר פורנו משראיתי כל חיי'
הבמאי הפרובוקטיבי גספר נואה, שגרם לזעזוע גדול בפסטיבל קאן עם "בלתי הפיך", מביא בסרטו החדש "לאהוב" סצנות סקס מלאות וחושפניות. בראיון מתכחש הילד הרע של הקולנוע הצרפתי לצנזורה על רקע מיני ומודה: "הסיבה העיקרית שבמאים עושים סרטים היא כדי להשיג מספרי טלפון מבחורות"
רגע לפני שפסטיבל קאן האחרון יצא לדרך, כולם היו בטוחים ש"לאהוב" ("Love"), סרט פורנו אמנותי בתלת מימד, הולך לספק את השערורייה הגדולה התורנית. העובדה שחתום עליו גספר נואה, חובב הפרובוקציות והסקס, שגרם לקהל הצרפתי להזדעזע בסצנת האונס המטלטלת עם מוניקה בלוצ'י ב"בלתי הפיך" (2002), וחזר לעשייה אחרי היעדרות של שש שנים, רק העצימה את הציפיות.
אבל בסופו של דבר, זקפת הציפיות התכווצה במהירות - בהקרנת החצות של "לאהוב". הסרט התקבל בבוז ובלעג. "אימפוטנטי לחלוטין", "יומרני, משעמם, חלול", "דיאלוגים עילגים", "אוננות" ו"פרובוקציה זולה והחנפה עצמית מוגזמת של הבמאי לעצמו", הם רק חלק מהסופרלטיבים המפוקפקים, שהרעיפו המבקרים. "לא רציתי לעורר פרובוקציה אלא צחוק. רציתי לשעשע את הקהל", אמר נואה להגנתו בראיון למחרת הבכורה המאכזבת, "רציתי להציג על המסך משהו שחשוב לי, משהו מהחיים האמיתיים, שבגלל סיבות מסחריות לא זוכה לייצוג ראוי בקולנוע".
ואכן, "לאהוב" שהיה אמור להיות מוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון נגנז ברגע האחרון והמפיצים הישראלים בחרו לחסוך מהצופים את גרסת התלת-מימד בבתי הקולנוע ושלחו את הסרט היישר ל-VOD של HOT ו-yes - שם ניתן לזמן אותו החל מחמישי הקרוב. "זה לא סרט פורנו", מצהיר נואה.
"מה שנקרא 'סרטים למבוגרים', הם לא סרטים בכלל - אתה לא תראה בהם אנשים מתנשקים, אף פעם לא ידברו שם על הריון, אף פעם לא תהיה שם מישהי במחזור. 'סרטים למבוגרים' הם מעין עולם נפרד, שאין לו שום קשר לחיים האמיתיים".
נואה סבור כל מערכת הדירוג-הגבלה לגילאים מבית המועצות השונות לביקורת סרטים מיושנת לחלוטין. "אולי בשנות ה-70 יכולת לשלוט על הדימויים שיוצאים לקהל הרחב בהקשר לפורנוגרפיה, אבל היום פורנוגרפיה מצויה בכל מקום, וילד בן 8-9 ראה היום יותר ממה שאני ראיתי כל חיי", הוא מסביר, "זה טיפשי לצנזר את 'לאהוב', כשיש סצנות הרבה יותר קשות ומעצבנות ויזואלית עבור ילדים בכל מקום".
בסרטיו הקודמים "בלתי הפיך" וגם "Enter The Void" נואה דאג לאתגר את הקיבולת של צופיו לסקס ואלימות, ולדעתו משם מגיע הכוח הפתייני שלהם, גם לילדים. "אגב, אתה תמיד רוצה לראות את מה שאסור לך", הוא מבהיר, "כשהייתי ילד ראינו סרטים כמו 'התפוז המכני' ואילו האחיינית בת ה-12 סיפרה לי שמורה בבית הספר שלה שאלה: 'מה הסרט הכי מזעזע שראיתם?״ וחמישה אמרו 'בלתי הפיך'. אמנם אי אפשר לצנזר סרטים באמת, ואני לא אומר שזה בסדר. אבל אני לא חושב שמישהו שאין לו ניסיון מיני צריך לראות את 'בלתי הפיך', כי הוא עלול להיות טראומתי".
למה סקס מעניין אותך כל כך, ומה מקומו בחייך?
"סקס הוא מאוד מרכזי בחיי. אני חושב שהסיבה העיקרית שבמאים עושים סרטים היא כדי להשיג מספרי טלפון מבחורות".
נואה שנולד בארגנטינה לפני 52 שנה, היגר לצרפת ושם הפך לקולנוען פרובוקטיבי, ממש ילד רע. ב"לאהוב" הוא ממקם את העלילה בפריז, ובמרכזה ניצב מרפי (בגילומו של הדוגמן קארל גלוסמן), צעיר אמריקני שמשתוקק להיות קולנוען ולהנפיק דרמה סנטימנטלית על אהבה ומין. הסרט המצולם בעיקר בדירתו של מרפי, בה הוא משגל את זוגתו המעורערת אלקטרה (הדוגמנית השוויצרית אאומי מאיוק) ובאיזשהו שלב, גם השכנה אומי (קלרה קריסטין) מצטרפת למנז'-טרואה.
"זה סרט על חרטות", מעיד הבמאי, "הוא מתחיל כסיפור אהבה, אבל עם חלוף הזמן אתה מבין ששניהם כבר נכשלו. זה קשה, ואנו לומדים שאהבה אינה עשויה מאושר ועונג אלא היא מלחמה ופחד. אהבה היא כמו הרואין, אתה מתמכר. אתה מרגיש טוב תחילה, אתה שותה, ואז החיים שלך הופכים לגיהינום. ראיתי גברים כאלה - הם מתאהבים ופורשים מהעבודה שלהם בגלל שהם מכורים לאהבה שמצאו. יש משהו בכימיקלים שמשוחררים בגוף כשאתה מאוהב, שמשגע אותך. לפעמים ההתמכרות יותר הרסנית ולפעמים פחות".
שלושת השחקנים הראשיים "לאהוב" (נואה עצמו צץ בו רגע בהופעת אורח כאקס של אלקטרה) נדרשים להתפשט מול המצלמה ולחשוף את כל גופם, כולל אברי המין שלהם שזוכים לפוקוס. בנוסף היה עליהם לבצע סצנות סקס נועזות שמזכירות את עולם הפורנו - ולמרות זאת, נואה העדיף ללהק שחקנים מן המניין - טובי מראה ונטולי ניסיון - אבל בהכרח לא כוכבי מין.
"מצאתי את קארל גלוסמן, שחקן צעיר שרצה בתפקיד. לא ביקשתי מממנו שיראה לי את הפין שלו, אבל הכרתי מישהי ששכבה אתו, ושאלתי אותה: 'היי, יש לו גדול?', והיא ענתה שכן", הוא מספר, "אגב, כמעט כל שחקן שפניתי אליו וסיפרתי לו על הדימויים הספציפיים בהם הייתי מעוניין ועל כך שיש עירום מלא בסרט - שמח מאוד. לגברים אין יותר מידי בעיות בקטע הזה, בעיקר במובן של להצטלם בעירום פרונטלי מלא - כולם השיבו בחיוב. לגברים אין כאמור בעיה לצלם סצנה כזו, רק צריך לשמור עליהם מרוכזים - אז יש מעט אנשים בחדר כשמצלמים".
ומה עם השחקניות?
"זה עניין אחר עבור בנות. הן חושבות: 'אבל מה אם יום אחד יהיה לי ילד והוא יראה את הסרט? ומה אם הם יגידו לי אנשים על זה משהו?'. אז היה לי יותר קשה למצוא בחורה שתסכים להשתתף בסרט הזה. לכן שקלנו ללהק לתפקיד השכנה שחקנית פורנו - קראו לה קלואי אמור. אבל הבטחתי לקארל למצוא לו שחקנית רגילה, וכך היה. ליהקתי בסוף את קלרה קריסטין".
רוב רובם של המבקרים שצפו בסרט זיהו כי יש בו אלמנט של אוננות עצמית של נואה, וכי רבים מהטקסטים של מרפי - שהוא כאמור קולנוען זר שמשתקע בפריז - מרמזים על השתקפות בבואתו של היוצר בדמותו. נואה נמנע מלהשיב האם כמו הגיבור שלו, גם הוא מכור לסקס ויוצא לבלות במועדוני סקס פריזאים, ומסתפק בהודאה סתמית על כך שהוא "אוהב מסיבות, אז כשאני לא עושה סרטים, אני עדיין שמח". ומה בנוגע לקווים מקבילים לדמותו? פה התשובה יותר מורכבת.
"הדמות הזו אינה אני. אני מתחבר לדירה שלו, עם כל הפוסטרים של סרטים שתלויים על קירות החדר, יותר מאשר לערכים שלו או להתנהגות שלו. מרפי לא אדם טוב, הוא סתם בחור אקראי שאוהב קולנוע וסקס. הוא מלא טסטוסטרון. הוא בחלקו דומה לי ובחלקו דומה לאנשים שהכרתי בבית הספר לקולנוע. הוא תערובת שלי ושל חברים. אפשר לראות שהוא אוהב קולנוע. הוא גם אובססיבי עם בנות. הוא מדבר ומדבר ומדבר כל הסרט, ובסוף אנו רואים שהוא עוזר במאי שני בתוכנית טלוויזיה, עם תינוק בידיים והרבה אגו. הסרט מדבר על כישלון ולא על הצלחה. מרפי מנסה להאמין במשהו שכשל בו".
אתה עדיין מאמין באהבה?
"הסרט 'לאהוב' הוא התשובה לשאלה שלך".
ומה לגבי עשייה קולנועית?
"שאלו אותי האם לדעתי לעשות קולנוע זה כמו לעשות ילדים, ועניתי שאני אכן חושב כך. אומרים את זה גם ב'לאהוב' ולא חשבתי שישימו לב לזה. אמרו לי שזו סטייה לחשוב ככה".
באופן טבעי יש ניתן להשוות בין "לאהוב" לעיבוד האמריקני הפרובוקטיבי (פרובוקטיבי? רק בסטנדרטים הוליוודים) לרומן "50 גוונים של אפור", שיצא לאקרנים חודשים ספורים לפני פסטיבל קאן. "לא ראיתי את הסרט, אבל שמעתי שהוא לא טוב", מודה נואה, "כשהלכתי לראות את 'תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים' הצטערתי שבזבזתי את הכסף על כרטיס. הוא כל כך קלישאתי".
