של מי השביל? שילמה ביוקר על תביעת שכניה

תושבת חדרה דרשה לאסור על שכניה להשתמש בשביל הגישה לביתה. אלא שבית המשפט קיבל החלטה שהשאירה אותה קירחת מכאן ומכאן

עו"ד יעל זקס מנשריפורסם: 07.01.16 , 22:30

בעלת בית פרטי בחדרה תבעה מבית משפט השלום בעיר למנוע משכניה להשתמש בשביל הגישה המוביל לביתה, אבל לא רק שתביעתה נדחתה, אלא שהיא מצאה עצמה מחויבת לסלק קו ביוב שהתקינה שלא כחוק ולשלם לשכנים הוצאות של עשרות אלפי שקלים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הסכסוך התנהל בין התובעת לבין שני זוגות המתגוררים בבתים שנבנו על חלקה משותפת של שני דונם, ונסוב על שביל גישה ברוחב של ארבעה מטרים שמוביל מהרחוב לחלקה. ב-2014 פנתה התובעת לבית המשפט ודרשה שיכריז עליה כבעלת זכות השימוש והחזקה הבלעדיים בשביל. היא צירפה את ההסכם הרכישה של החלקה, שלפיו יש לה זכות מלאה להשתמש בדרך המובילה למגרש, מבלי שלבעלי השטח האחרים תהיה זכות להתנגד לכך.

תביעה

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

עו"ד אבי אפטקמן

דיירת בבניין משותף בראשל"צ תשלם 15 אלף שקל לאחר שתלתה על לוח המודעות שלטים שבהם כינתה את אחד משכניה "ערבי, נבלה, צורר יהודים"

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

מנגד הציגו שכניה מסמך אחר, שנחתם בין שני הבעלים המקוריים של החלקה, שבו נקבעה חלוקת שימוש בשביל ואיסור על הצדדים להפריע לאחר להשתמש בו. השכנים טענו כי הסכם זה תקף גם לגביהם ולגבי התובעת.

זוג שכנים נוסף, שגר במגרש האמצעי מבין השלושה, הצטרף לטענה כי מדובר בשביל משותף לכולם, ואף הגיש תביעה נגדית שבה דרש מהתובעת לסלק קו ביוב שהניחה בשטח שלו לפני שנכנס אליו. בני הזוג טענו כי קו הביוב הונח עוד לפני שנכנסו לגור בבית, לאחר שבעלת הבית הקודמת נפטרה וללא הסכמתה. בנוסף, טען הזוג כי התובעת מונעת מהם להרוס את הגדר שהוצבה בין השביל המדובר לפני ביתם, וביקשו להצהיר כי הם רשאית לעשות בה כרצונם (בכפוף להיתרי בנייה כמובן).

בתגובה טענה התובעת שהעבירה את קו הביוב במגרש בהסכמת בעלת הנכס, שעוד הייתה אז בחיים. מהעדויות עלה כי מי שמכר את החלקה לתובעת כלל אינו זוכר לאיזה הסכמות הגיע עם שותפו הקודם לחלקה בנוגע לשימוש בשביל. כמו כן, במהלך הדיון התגלה שהעבודות להנחת קו הביוב בוצעו רק בשנת 2000, כארבע שנים לאחר מות אשתו של בעל הבית המקורי, ובניגוד מוחלט לטענת התובעת.

השופטת הדסה אסיף דחתה את התובעת וקיבלה את טענת השכנים שלפיה שביל הגישה לא הוקצה לשימושה הבלעדי בשום צורה. היא ציינה שהסכם הרכישה שהציגה מנוגד להסכם מחייב קודם, מה גם שלא צורף לו תשריט ברור המגדיר את השביל.

לעומת זאת, השופטת קיבלה במלואה את התביעה הנגדית וקבעה כי קו הביוב הועבר במגרש של השכנים ללא כל אישור. בנוסף קבעה השופטת שהגדר – שנבנתה על ידי הבעלים הקודם – אכן שייכת לשכנים שרכשו את זכויותיו, ולכן הם רשאים לבצע בה שינויים בכפוף לאישור מהרשויות, וללא כל צורך בהסכמת התובעת.

בסיכומו של דבר, הורתה השופטת לתובעת לשלם את הוצאות המשפט של כל הצדדים בתיק, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל לזוג שזכה בתביעה הנגדית, ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 לשכנים הנוספים שנתבעו.