"למה עזבתני": הסרט לא יעזוב אתכם
הצפייה במעט מאוד סרטים, ישראליים ובכלל, מלווה בתחושה שהנה יוצר נולד. "למה עזבתני" של הדר מורג הוא סרט שכזה. יצירה קולנועית מעוררת התפעלות של ממש, על אף שהיא אינה פשוטה לצפייה ותרתיע בוודאי צופים רבים
רעש צורמני של מכונות וחריקת סכינים מושחזים מלווה את מרבית דקותיו של "למה עזבתני", סרט הביכורים המרשים-מאוד של הדר מורג, בוגרת ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב. ואמנם, נדמה שמעולם לא נוצר פה סרט ששם דגש רב כל כך על האפקטיביות של עריכת הסאונד והאפקטים הקוליים. מעט מאוד מילים ודיאלוגים כולל הסרט האניגמטי והמהפנט הזה, שדימוייו נותרים עם הצופה זמן רב לאחר תום ההקרנה.
ייאמר מיד, "למה עזבתני" (שהפיקה יעל אבקסיס ביחד עם שותפה הלל רוזמן) הוא אחד הסרטים הישראליים הרדיקליים והמאתגרים שנוצרו בשנים האחרונות, ואם יש בהכרזה הזו כדי להרחיק ממנו חלק מהקהל - אדרבא. הקולנוע הישראלי מציב לאחרונה משוכות אינטלקטואליות ורגשיות בפני הצופים ("הגננת" של נדב לפיד, "תיקון" של אבישי סיוון, ו"הרחק מהיעדרו" של קרן ידעיה הן רק כמה דוגמאות שעולות אגב כך), ובזכות יוצרים ויוצרות סרטים כמו מורג - הוא נהפך למעניין יותר.
"למה עזבתני" פועל בעיקר במימד החווייתי והחושי. מעט מאוד עלילה יש בו, וזו עוקבת אחר נער פלסטיני, מוחמד (מוחמד דעאס), בנו של משת"פ לשעבר, החי עם אמו בדרום תל-אביב, אף שהמקום אינו מזוהה, ומפרנס את משפחתו מעבודה במאפייה. יום אחד הוא פוגש בגורביץ' (יובל גורביץ') משחיז סכינים קשוח העוטה מעיל עור של אופנוענים, והקשר שמתפתח ביניהם מהווה את לב הסרט.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
אין זה סרט פוליטי במשמעותו המיידית הנובעת מכל מפגש בין ערבי ויהודי. מורג ודאי שאינה מתכחשת לרובד הזה, אך זהו רק אחד מכמה נדבכים - מיניים, דתיים, אדיפאליים ומגדריים - המתקיימים בסרטהּ.
כבר שמו של הסרט, "למה עזבתני", המתייחס לקריאתו של ישו על הצלב ("אלי, אלי, למה עזבתני") - מדגיש את התמה הנוצרית של גאולה באמצעות הקרבה, של הקורבן (הפלסטיני) שמכפר באמצעות קורבנותו על האלימות, האטימות והכיעור של החברה שמסביבו. מעניין, אך זוהי כבר פעם שנייה בשנים האחרונות - הפעם הקודמת הייתה "ללכת על המים" של איתן פוקס - שסרט ישראלי נדרש לטרמינולוגיה נוצרית על מנת לתאר את התמה שבמרכזו.
מורג מתארת בסרטה גיהינום אורבני. בתוך כך, הקשר שנרקם בין גורביץ' ומוחמד - שהסכינים המושחזים הם המוטיב הפאלי המזוהה עמו - הוא ספק קשר שבין אב סימבולי ובנו האבוד הנרדף על ידי ערבים ויהודים כאחד, בין פדופיל אכזר ואחד מקורבנותיו, ובין מלאך שומר והחוסה תחת כנפיו. זוהי מערכת יחסים שמתקיימת מעבר לשפה, למגע, למובן. האילמוּת והאלימות חוברים בה יחדיו.
יש ב"למה עזבתני" סצינות שפשוט מסרבות להניח. אחת כזו מתארת את ביקורו של מוחמד בדירתו העלובה של גבר אובזי (obese) וחולני, והיא מזכירה את מסעותיו של גיבור סרטו של בנדק פליגהאוף ההונגרי, "דילר" (2004), בלדר סמים ונפש מעונה היוצא למסע אקזיסטנציאליסטי בין דמויות שנראות כמו רוחות רפאים.
סרטה של מורג הוא תעלומה. לו נדמה היה שמתחת לנרטיב שמסרב לחשוף את עצמו, לדימויי הגבריות המתהווה והנוכחת, ולכיעור הפיזי והאנושי לא מתקיים דבר - אפשר היה לפטור אותו כתרגיל סגנוני או יומרה שאינה מכסה את עצמה. אבל "למה עזבתני" אינו מתרפק על הסבל, אינו לוקה בהעמדת פנים אמנותית, וגם לא בחנופה אינטלקטואלית.
זהו סרט קשה ומדמם. אלגוריה על יחסי אדם ואלוהים, יצחק המקראי ומיתוס העקידה, על מהותו המגוננת והמנצלת של הכוח,
על חרדת נטישה ועל חסד, על האספקטים הבנאליים והאפלים של הגבריות. כל ההיבטים הללו קיימים בו, מתערבבים אלה באלה, מתנגשים זה בזה, ומעניקים ליצירה נפח ומשמעות.
הישגיו האחרים של הסרט ניכרים אף הם. פניהם הבלתי נשכחות של מוחמד דעאס ויובל גורביץ', שניהם נטולי כל ניסיון קולנועי קודם (גורביץ' הוא אכן משחיז סכינים במקצועו ומוזיקאי רוק), וכן עבודת הצילום של שרק דה-מאיו שמעניקה למציאות גוונים עכורים-מאובקים, והופכת את "למה עזבתני" לאחד הסרטים המרשימים חזותית בתולדות הקולנוע הישראלי.
הצפייה במעט מאוד סרטים, ישראליים ובכלל, מלווה בתחושה שהנה יוצר נולד. "למה עזבתני" הוא סרט שכזה. סרט מעורר התפעלות של ממש.
"למה עזבתני" (ישראל) - במאית: הדר מורג. שחקנים ראשיים: מוחמד דעאס, יובל גורביץ', הילה אלפרט. אורך הסרט: 94 דקות.
