כעס שמצטבר בסוף מתפוצץ: איך אפשר לשלוט בו?

בעטתי בה בחמת זעם, בטירוף חושים. עיניי הוצפו, גופי רעד, ואני בעטתי בה, באשה שאהבתי, באמצע הרחוב, ואז עזבתי אותה. ברחתי משם, פשוט ברחתי משם, בוכה ומפורק. לעולם לא אשכח את המבט המבוהל שבעיניה. 30 שנה אחרי, המבט הזה עדיין רודף אותי. והפצע הזה מדמם בתוכי ומסרב להירפא. אולי עכשיו, סוף סוף, זה יקרה.

הטורים הקודמים בסדרה:

להשתחרר מהכאב: איך לרפא את הפצעים שבלב?

איך להיפטר מהפחד - ולקפוץ בנג'י אל עבר החיים

תלמדו מסיינפלד: פשוט תעשו את ההיפך

הייתי רק בן 21, מבולבל, פגוע, מפוחד, אהבה ראשונה שגם התממשה, טלטלה רגשית עזה, אבל שום דבר לא יכפר על הרגע הנורא ההוא. הרגע שבו כל הכעס והתסכול והכאב התפוצצו החוצה מתוך גופי אל תוך גופה. הרגע שבו הכאבתי לה, כי לא הייתי מסוגל להכיל את הכאב שלי. את הכעס הזה, שהצטבר במשך שנים, בבית, בבית הספר, איתה.

אין לי שום תירוץ, רק בושה, כי לא יכול להיות שום תירוץ לאלימות. לו הייתי מטפל בו קודם לכן, זה בוודאי לא היה נגמר ככה.

די לחנוק את הכעס

הכעס אוחז בנו, בכל אחד מאיתנו, אבל אנחנו פוחדים לגעת בו. מתים מפחד. מה אנחנו עושים? מכחישים, מתעלמים, דוחקים אותו עמוק עמוק לתוך הבטן ומקווים שייעלם, שימות כבר. אבל הוא עדיין שם, כבר שנים הוא שם, מבעבע, לוהט, וברגע אחד, כשמישהו יעליב אותנו, או יפגע בנו, או יאיים עלינו, או יצעק, או יתקוף, הוא יתפרץ החוצה. ואנחנו נצטער, כמה נצטער על זה.

כשהיינו ילדים וההורים שלנו, המורים או החברים צעקו עלינו, העליבו, הטיפו, הציקו או רמסו אותנו רגשית, השתתקנו, קפאנו, התקפלנו, לפעמים גם ברחנו משם. נבהלנו, ולא הרשינו לעצמנו לכעוס ולענות להם.

למדנו לשתוק, להבליג, לחנוק את הכעס. לא הרשינו לו לצאת, ורק מדי פעם, כשלא יכולנו יותר, התפוצצנו, איבדנו שליטה, ירדנו מהפסים, השתוללנו, קיללנו, צרחנו כל כך חזק עד שכל הגוף שלנו רעד והעיניים התמלאו בדמעות, ואז חזרנו לעצמנו. התנצלנו, השתתקנו, הדחקנו שוב.

הכול מתחיל מהכעסים

כולנו פוחד נורא לתת לכעס לצאת, פוחדים נורא לאבד שליטה. הפחד אוחז בכעס, חונק אותו, והוא נתקע בבטן ומכרסם בנו ומרעיל אותנו.

אם הגוף שלכם תפוס, זה בגלל הכעס. אם כואב לכם הראש, זה הכעס. אם יש לכם דפיקות לב מואצות, זה הכעס. אם אתם חשים מחנק, זה הכעס. אם אתם לא מצליחים להפסיק לעשן, זה מפני שאתם לא מבטאים כעס. אם אתם מחליפים את ההתמכרות, מתחת למעטפת השומן שלכם מסתתר כעס שלא התפרק. כשאתם לא אוכלים, זה כי אתם כועסים. כשאתם זוללים, זה מאותה סיבה ממש.

כל התמכרות שהיא, מפייסבוק דרך סמארטפון, טלוויזיה, שופינג, קפה, שוקולד, סיגריות, ועד פורנו, יושבת על כעס. אם אתם סובלים בעבודה או בזוגיות ולא מדברים על זה, הכעס מנהל אתכם. אם אתם נמנעים, עוצרים, בולמים, לא חיים, זה בגלל זה. רק בגלל זה.

איך אפשר להפוך את הכעס לצמיחה?

הכעס נמצא בתוך כל הסחות הדעת שתעלו בדעתכם. רק לא להרגיש, רק לא לכעוס, רק לא לאבד שליטה. אם תמשיכו ככה, בסוף תהיו חולים מזה. אין ברירה אחרת. 

אבל יש - להפסיק לבלוע, להפסיק לשתוק, להפסיק להבליג, להפסיק את ההתעללות בעצמכם. לעצור את הסבל, להתחיל לנשום, לחיות כמו שאני רוצה, בלי פחד. אם אני עונה למי שתוקף אותי, לא אצבור כעס. אם אני חושף את מה שאני מרגיש, לא אצבור כעס. אם אני מוכן לדבר על זה ולפרוק את מה שיושב עלי, לא אצבור כעס. אם אני מטפל בכעס, או מתאמן עליו, הכעס יתפרק, יתמוסס וייעלם.

מומלץ לעשות ספורט, לדבר על זה, לכתוב את זה, להפסיק לפחד מהכעס. כעס הוא אדרנלין, הוא דלק, ואפשר להשתמש באנרגיה שבו כדי לצמוח, לגדול, להתקדם, להצליח.

במקום שהכעס יעצור אתכם, אתם יכולים לרוץ. במקום להימנע, אתם יכולים לפעול. בכעס יש הרבה מאד חיים, אל תנסו להרוג אותו, אל תדחיקו, אל תחנקו. תנו לו לצאת. בשבילכם, בשביל הילדים שלכם.

סליחה, האישה שאהבתי, ותודה על מה שהיית בשבילי.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת