ההחלטה הנכונה. עם כל הצער שבדבר / על פיטורי בלאט
המהלך של קליבלנד היה קר, כואב ומעליב. אבל הוא בעיקר היה המהלך הנכון. כי אם זה מה שלברון ג'יימס והשחקנים רוצים, זה מה שהם יקבלו. כי כל העסק הזה היה גדול מדי מלכתחילה על המאמן הישראלי. שרון דוידוביץ' על המסע הקסום של דייויד בלאט, שהסתיים בקליבלנד – אבל לא צריך להסתיים ב-NBA
בלאט וקליבלנד - הסוף
- דייויד בלאט פוטר. "לא גיבשנו זהות"
על פי הגישה הילדותית: אז זה גועל נפש. פויה אמיתי. לברון ג'יימס המן הרשע, דייויד קורבן וה"ג'ואיש פיפל" כנראה עדיין לא "סאפר אינף". איך הם עשו לו דבר כזה?!
אבל על פי הגישה הבוגרת: זו הייתה ההחלטה הנכונה. עם כל הצער שבדבר, קליבלנד עשתה את הדבר הכי פשוט – היא עשתה את הדבר הנכון מבחינתה. אם לברון ג'יימס (שגם כאן הוא המן הרשע) לא רצה בו וחתר תחתיו, אם השחקנים לא הסתדרו איתו, אז למעשה לא הייתה שום ברירה.
זוהי ה-NBA, זה הספורט המקצועני המודרני, זה העולם האמיתי. וכך דברים נוהגים בו. או שאתם רוצים לקבל את המשחק כמו שהוא, או שאתם שוברים את הכלים ולא משחקים. אולי כל זה לא בשבילכם.
גדול עליו
אז אמנם זו הייתה ההחלטה הנכונה, אבל היא הייתה קרה, כואבת ואיך שלא הופכים את זה – מעליבה. רגע לפני שבלאט זוכה לאמן את נבחרת האולסטאר במזרח, כמאמן עם המאזן הטוב ביותר במזרח. המאמן עם אחוז הניצחונות הגבוה ביותר בהיסטוריה של המועדון.
ה-NBA היא ליגה בה מבחן התוצאה הוא מעל לכל. אז איך יכול להיות שקבוצה נפרדת באמצע עונה ממאמן שמוביל אותה למקום ראשון במזרח? איך זה קורה באמצע רצף של 11 ניצחונות ב-13 משחקים? ועוד מאחד שהעפיל לגמר עונה שעברה ועמד בציפיות?
כי מבחן התוצאה הוא לא רק מה שעל הלוח, אלא גם מה שרואים בעיניים ושומעים באוזניים. הן אלה ששומעות על מערכת יחסים עכורה עם השחקן הגדול ביותר בדור הנוכחי וחוסר כבוד מצד שאר השחקנים, והעיניים הן אלה שרואות, למרות הניצחונות, משחק כדורסל רע, חד גוני ומשעמם, ללא איום אמיתי על האליפות. המקום בו קליבלנד אמורה הייתה להיות.
העסק הזה גדול על בלאט. הוא היה גדול עליו מהרגע הראשון. למעשה, הוא היה גדול על כל מאמן בעונה הראשונה שלו, בוודאי כזה שמגיע ממקום אחר.
קח ת'זמן
אמש בשעה 22:30, שבעה מיליון ישראלים, לפחות, ישבו בסלון ואהדו את קליבלנד. בשעה 23:30 נותרו רק שבעה כאלה. במקסימום. אבל זה לא באמת משנה לקליבלנד. גם לא ממש אכפת להם מהנזק התדמיתי והמתקפה הכוללת של שאר מאמני הליגה.
הדבר היחיד שאכפת להם, הוא שהאיש הכי חשוב במערכת יהיה מרוצה. שהוא יהיה מספיק מאושר בשביל להוביל אותם לאליפות. האם עוזר מאמן בדמות טיירון לו הבלתי מנוסה יעזור לו להגיע לשם? ממש לא בטוח. אבל כרגע זה ישמח מאוד את לברון. וזה מה שחשוב.
כך או כך, בזמן שברשתות החברתיות בישראל שואלים האם יש ארגון שלקח על עצמו אחריות לאירוע והאם זה משפיע על יחסי ישראל-ארה"ב, מסע מרתק, קסום, לעיתים חסר פרופרוציות, הסתיים לו עבור ישראלים רבים שעקבו אחר בלאט בדרך לפסגת העולם. או לפחות הכי קרוב לשם.
אבל המסע של בלאט בליגה הטובה בעולם לא מסתיים. הוא לא אמור להסתיים. גם בתקופה הזו, בין שלל קשיים ומהמורות, הוכיח דייויד כי הוא מאמן NBA לגיטימי. שמגיע לו צ'אנס נוסף לקבל קבוצה שתתאים למידות שלו. המידות אליהן הגיע לקליבלנד טרום נחיתת לברון. קבוצה כמו ברוקלין נטס למשל, שמחפשת מאמן שתוכל לצמוח איתו ולגדול מחדש, היא יעד מעניין.
כי אם יש משהו שדייויד בלאט לימד אותנו בשני העשורים האחרונים, וגם בקדנציה המוטרפת שלו בקליבלנד, היא שדברים פשוט לא יכולים לקרות בבת אחת. שעבודה קשה משתלמת רק במקרה של סבלנות. אתה לא יכול לקפוץ מניצחונות על נס ציונה ואשדוד, לניצחונות על גולדן סטייט וסן אנטוניו. קח ת'זמן. יהיה בסדר.
מסכימים? בואו לדבר על זה בעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' , או בחשבון הטוויטר
