סכנה לתעשייה הישראלית עקב המשבר בסין
דעה: השאננות בירושלים מסתירה איומים כבדים על המשק הישראלי. הפיחות שמתכננת ממשלת סין עלול להציף את השוק הישראלי בסחורה זולה שיצרנים מקומיים יתקשו להתחרות בה, ואם המשבר יביא לקריסת מפעלים בסין - הוא יסכן גם חברות ישראליות גדולות הנמצאות בשליטה סינית
כלכלת סין - אחת הכלכלות הגדולות בעולם ומעצמת הייצור הגדולה בתבל - עוברת טלטלה עזה, הקשה ביותר מאז שהפכה לכלכלה תעשייתית מודרנית. הבורסות הסיניות צונחות, היום צנחה הבורסה בשנגחאי ביותר מ-6%, וכל הבורסות בעולם צונחות בעקבותיהן.
הקטר הסיני מאט: איך זה ישפיע על ישראל?
בצל החשש מסין: היכן כדאי לשים את הכסף?
סין מרגיעה את העולם: צמחה ב-2015 כ-7%
הירידות בבורסה של הענק הסיני הן כנראה סימפטום למחלות קשות בכלכלה הריאלית שלו: עודפי תפוקה וייצור, בועה מסוכנת בשוק הנדל"ן, עלייה בשער המטבע, ירידה בייצוא, בייבוא ובצמיחה, שכנראה אפילו גרועה יותר ממה שהנתונים מראים, כיוון שהרשויות בסין אינן שקופות ונוטות לעקם נתונים, וגם להשפיע עליהם באמצעות מניפולציות פיננסיות יצירתיות.
במקביל, הממשלה מאותתת שהיא בדרך לפיחות אגרסיבי של היואן לצורך הצלת הייצוא, ועשירי סין מחפשים דרכים למלט את כספם. הממשל הסיני אוסר עליהם להוציא מזומנים מהמדינה, אבל הכסף יוצא בכל זאת באמצעות רכישת חברות ברחבי העולם.
ניתן היה לצפות שדרמה כזאת תזעזע את התקשורת והציבור הישראלי לא פחות מהמשבר של 2008 בשוקי המערב. אבל אין זעזוע: הציבור והתקשורת כאן עסוקים בטרור, בפוליטיקה ומדיניות, בגז, בקריסת רשת מגה, ובנושאים נוספים שלרובם יש פחות השפעה על חיי היום-יום שלנו מאשר למשבר כלכלי.
שני משברים שונים
ייתכן שהשאננות הזאת מהווה מעין הפקת לקחים שגויה מהמשבר של 2008. מי שעקב אחרי המדיה באותה שנה חווה מופע אימים של הפחדה. פרשנים כתבו ש"המשבר הגדול מאז שנות ה-30 בדרך לישראל"; מדד תל אביב 100 ירד ב-51% בשנה; חוסכים דרשו להוציא את הפנסיות משוק ההון; מנהלים פיטרו אלפי עובדים "מחשש להפסדים". ואולם, בפועל, המשק נפגע מעט; עד סוף 2009 הצמיחה והאבטלה חזרו להיקפם מלפני המשבר.
אלא שמדובר במשברים שונים בכלכלות שונות לגמרי. ראשית, החשש העיקרי ב-2008 היה שמשבר ביעדי הייצוא העיקריים של ישראל – ארה"ב ואירופה – יגרום לירידה בייצוא. אבל ישראל מייצאת בעיקר רכיבים טכנולוגיים מתוחכמים, שהביקוש להם קשיח, ולא מוצרי צריכה שמושפעים ישירות ממיתון בחו"ל.
במשבר של היום, הייצוא הישראלי מנהל תחרות קשה עם הייצוא הסיני הזול שמציף את העולם בהיקף של כ-22 טריליון דולר בשנה, והיצרנים לצריכה מקומית מתחרים עם ייבוא מסין בהיקף של כחמישה מיליארד דולר בשנה. הפיחות הגדול שממשלת סין מתכננת עלול להציף את השוק שלנו בסחורה זולה שיצרנים מקומיים לא יוכלו להתחרות בה ולהקשות על יצואנים ישראלים במערב.
שנית – המשבר הפיננסי של 2008 לא גרם לנזק כביר לתעשייה הריאלית גם במערב. הכלכלנים חששו מתגובת שרשרת שתמוטט את התעשייה, אך התברר שהיא מבוססת יותר מכפי שנדמה. ייתכן שכך יקרה גם בסין, אבל קשה להעריך, כי המידע על מה שבאמת מתרחש בתעשייה הסינית אינו שקוף.
משבר שיביא לקריסת מפעלים בסין יסכן גם את התעשייה הישראלית בשל הקשרים החזקים ביניהן. לאחדות מהחברות הישראליות הגדולות ביותר – תנובה, שטראוס-עלית, החברה לישראל, כי"ל, ישקר, אדמה ("מכתשים אגן"), וקומברס - יש כיום "קשר סיני" חזק – שליטה סינית ו/או מפעלים גדולים בסין בבעלותן. הסכנה לחברות הללו במקרה של משבר ריאלי חריף אינה קטנה מהסכנה שנשקפה לחברות ישראליות בבעלות מערבית ב-2008.
קווי דמיון בין המשק הישראלי לסיני
ושלישית – המשבר של 2008 פסח גם על ישראל וגם על סין מסיבות דומות, שקשורות ישירות למשבר הנוכחי. למשק הסיני הענק ולמשק הישראלי הקטן והמתקדם יש מכנים משותפים: שניהם משקים יצרניים, תעשייתיים ומוטי-ייצוא; שניהם נמצאים מחוץ לבועה הבטוחה של "השווקים המפותחים" ומוגדרים כ"שווקים מתעוררים", שמושכים אליהם משקיעים מסוג אחר, ספקולטיביים וחובבי-סיכונים יותר; שניהם מתאפיינים במעורבות ממשלתית גבוהה, בהטיות פוליטיות, בביורוקרטיה וברגולציה נוקשה, מכבידה וחונקת.
כל המאפיינים הללו עזרו לשני השווקים לצלוח את המשבר הפיננסי הקודם בקלות יחסית. גם בסין וגם בארץ, הורדת הריבית העולמית והמחסור ביעדי השקעה לחוסכים פרטיים הסיטו כספים לשוק הנדל"ן, ובשניהם נוצרה בועת נדל"ן, שתפחה באדיבות הביורוקרטיה והרגולציה למימדים מסוכנים. ובשניהם, נראה ששנים ארוכות של צמיחה נאה מתקרבות לסיומן.
כולי תקווה שאתבדה ואגלה בדיעבד שטעיתי, כפי שקרה לחוזי השחורות של 2008. אבל לממשלה אסור להיאחז בתקווה הזאת. הממשלה צריכה להיערך כבר עכשיו למשבר עמוק ולנסות למנוע אותו.
יש דרכים לעשות זאת: להוריד את נטל הרגולציה, לבטל תקנות מכבידות, לשחרר חסמים, ולצד זאת – להכניס כסף לשוק, להזרים אשראי לעסקים, להשקיע בתשתיות, לאפשר לגירעון לגדול ולהניע את גלגלי המערכת. כרגע, לצערי, נראה כי הממשלה עושה כמעט את ההיפך, ושהיא, וגם הציבור עסוקים בדברים אחרים לגמרי.
הכותב הוא מייסד ושותף בקרן ההשקעות "קרן איתן"
לפנייה לכתב/ת 
