נשיא התאחדות התעשיינים: המדינה מחסלת מפעלים בארץ

"אנחנו המדינה היחידה בעולם שיש לה מחלקה מיוחדת במשרד הכלכלה, לעידוד הייבוא, שבוחנת איך מייבאים יותר בקלות למדינת ישראל כדי שיוכלו לחסל מפעלים בארץ. מאיפה תגיע צמיחה? ייבוא לא יוצר מגומות עבודה ולא יוצר צמיחה. בסוף לא יהיה פה כלום. אם הייתי שר האוצר, לא הייתי ישן בלילה בגלל רמת הצמיחה. עוד מעט המצב הזה יתפוצץ לנו בפרצוף. אנשים יצאו לרחובות ויצעקו 'לחם-עבודה'". כך הזהיר היום (ה') נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, שרגא ברוש, בכנס אילת ה-20 לנושאי עבודה.

OECD: הפערים בישראל מתרחבים, הכי הרבה עניים

"הסיבה לפערים - השקעה בסקטורים חזקים פוליטית"

מנכ"ל הביטוח הלאומי: העוני לא בראש סדר העדיפויות

לכנס, שנערך על ידי ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים, הגיעו כ-400 משתתפים בהם ראשי חברות גדולות ונציגי ועדים גדולים במשק, תעשיינים ונציגי הממשלה. נשיא התאחדות התעשיינים ברוש ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן נשאו דברים במושב הנעילה של הכנס.

"צמיחה כמו היום היא אפס צמיחה לנפש", אמר ברוש, "אם לא נחזיר את הצמיחה ל-5%-6% בשנה, הכנס הזה יעסוק בעוד שלוש שנים בנושא אבטלה. הירידה ביצוא כבר מזמן הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי בעלייה חדה באחוזי האבטלה. הסיבה היחידה שזה לא קרה, היא שהשירות הציבורי קלט עובדים. אם הוא לא היה קולט אותם, היינו ב-8.5% אבטלה. אבל כמה זמן השירות הציבורי יוכל להמשיך ולקלוט עובדים? מאיפה תבוא הצמיחה? מזה שיקלטו עוד תקנים לשירות הציבורי? בסוף כל המערכת תקרוס, אנשים יישארו ללא עבודה והמדינה תישאר ללא תעשייה".

אבי ניסנקורן ושרגא ברוש(צילום: ירון ברנר)

עוד ציין ברוש כי "בזמן שמדינות בעולם יוצאות מהמשבר הכלכלי והסחר העולמי גדל - החלק שלנו בייצוא שלנו יורד. ב-10 השנים האחרונות הייתה נפילה דרסטית במספר המפעלים שקמים בארץ, מ-65 מפעלים בשנה, ל-4 בשנה האחרונה. קווי ייצור ממשיכים לעבור לחו"ל. מה הסיבה? הארנונה בישראל בתעשייה כפולה מאשר באיחוד האירופי וב-50% יותר מארה"ב, המים עולים בישראל פי 4 והרגולציה בלתי נסבלת.

"כוח העבודה יקר יותר, אנחנו לא תעשייה שדוגלת בשכר נמוך, השכר הממוצע בתעשייה הוא 13 אלף שקל. אבל אם לא נעלה את הפריון לא נוכל לשלם, לא נוכל להתפתח, לא נוכל להתחרות בחו"ל, לא נעלה את הצמיחה ולא יהיה לנו כלום. כל הגורמים ביחד הופכים את היכולת לקיים תעשייה בישראל למשימה כמעט בלתי אפשרית". 

"אפשר להטריד את רה"מ עם מפעלים שנסגרים?"

בהמשך דבריו תקף ברוש את הממשלה. "8 חודשים לא היה שר אוצר. בשיחה הראשונה שלי עם ראש הממשלה אחרי שנבחרתי אמרתי: 'תמנה שר אוצר'. שום דבר לא זז 8 חודשים ואין לנו זמן. היום ראש הממשלה הוא גם שר הכלכלה, גם שר החוץ, גם שר התקשורת - הוא יכול להיות כל הדברים האלו ביחד? אני יכול להטריד אותו עם מפעלים שנסגרים? יש לו קשב אמיתי למצב קשה כזה? איך דואגים שהייבוא יהיה הוגן? אנחנו כבר מזמן לא מדברים על חסמים. אנחנו מדברים על ייבוא בתנאים שווים. התעשייה הישראלית מספיק חזקה ואיתנה כדי לעמוד בתחרות... מוכנים להביא לפה צעצועים שיתפוצצו לילדים, העיקר לקדש את היבוא".

ברוש התייחס גם להחלטתו של השר נפתלי בנט בכהונתו בממשלה הקודמת כשר הכלכלה, להחליף את השם הקודם של המשרד - משרד התמ"ת. "לקחו את הד.נ.א של המשרד", אמר, "אמרתי לשר ששינה את השם של המשרד, כי הוא עשה את הטעות הראשונה. הוא אמר לי: 'אני בשר מבשרכם'. אמרתי  לו שהוא לא, שהוא שייך לחבורה מאוד מוכשרת, שיש להם רעיון או איזו אפליקציה שעשו ממנה כמה מאות מיליונים וסגרו את העסק. גם במבה וביסלי זה רעיון, אבל שם אנחנו רק מתחילים - אחרי זה צריך למשכן את הבית, לקחת הלוואות, להקים מפעל, להעסיק עובדים ולהפסיק לישון בלילה כי צריך למכור סחורה".

ברוש הוסיף: "יש לי הרבה כבוד לזה שאנחנו סטארט-אפ ניישן, אבל איך זה בדיוק מקדם את הכלכלה? למי שהופך רעיון לכסף אין יותר דאגות, אבל בזה לא מפתחים כלכלה. כמה הפכו למפעלים וכמה מכרו את הפיתוח לגוגל או מישהו אחר? כמה עובדה חדשים זה ייצר בארץ? אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים - מדינה שמייצרת מפעלים חדשים ומקומות עבודה ושאנשים מגיעים ל-45 אלף דולר לנפש, או מדינה שמרחמת על עצמה ושאנשים מתעסקים בה כל היום ביוקר המחיה".

בהתייחסו להאשמות המופנות כלפי התעשיינים באשר ליוקר המחייה אמר, כי "אני מודה יש כמה מאתנו שהפכו לחזירים לא קטנים, אבל זה משקף את כולם? אנחנו לא האויבים, אנחנו הפתרון. בעלי ההון שמקימים את המפעלים - זה הפתרון לכלכלה. נכון, יוקר מחיה זה דבר חשוב - אם מוצר יקר אל תיקנו כדי שיורידו מחיר, אבל להחרים חברות? אתם יודעים כמה עובדים יש שם? אתם יודעים מה ההשלכות?".

ברוש גם התייחס ליוזמת הרפורמה בתחום הפנסיה, שמובילה הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר. "אני מעדיף תמיד לשבת עם ההסתדרות, לדבר איתם על הנושאים השונים הנוגעים למשק העבודה בישראל, בהם הפנסיה, ולהגיע הסכם שיש בו איזונים ובלמים. הייתי גם מצרף את הממשלה, אבל בלי שיגעון גדלות, בלי שיחשבו שכל הכוח נמצא אצלם.

"באשר לסלינגר - מי מינה אותה לדעת מה טוב לעובדים ולמעסיקים? אנחנו העובדים והמעסיקים. היא החליטה שאנחנו הרשעים, שעושקים את העובדים. אנחנו כבר ניסינו לדבר ולהגיע איתה להסכמות, אבל במקום זה, היא טסה לנו לפריז. עכשיו יש חוק חדש - תיקון 12. כמה הוא יעלה למשק? בין 4-6 מיליארד שקלים. ומי שישלם את זה יהיו הצרכנים, כי נצטרך להעלות את מחיר המוצרים. אבל זה לא מעניין אותה. היא לא יודעת את החשבון. אם היא הייתה יודעת את החשבון, אולי היא הייתה פועלת אחרת".

"המדינה רוצה את כל הכוח לעצמה"

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, נשא אף הוא דברים במושב הנעילה: "אנחנו מדינה שיש בה בעיה אינהרנטית בלתי פתירה כמעט במצב העובדים בישראל - עניים, שכר נמוך מדי, שכר חציוני נמוך, הרבה אנשים מרוויחים שכר מינימום והרבה במשרות חלקיות. זהו הבעיה העיקרית במדינת ישראל. יוקר המחיה זו בעיה קשה, הפערים החברתיים זו בעיה יותר קשה", אמר ניסנקורן, "אנחנו במצב כמעט קטסטורפאלי. אני שמח שבשנתיים האחרונות מתחילים לדבר גם על זה. גם אם נוריד את יוקר המחיה לא נוריד את הפערים החברתיים.

"אנחנו לא מצליחים לעבור את האטימות", הוסיף, "בתקציב המדינה מדברים על יעד הגרעון, ועל סה"כ התקציב והקטנת החוב, אך אין שום יעד או מדד שמטפל בפערים החברתיים. זה בכלל לא באזימוט של הממשלה. בשנות ה-70 הפערים החברתיים היו נמוכים. בשנות ה-80 הם התרחבו, בשנות ה-90 עוד יותר ובעשר השנים האחרונות המצב פשוט מזעזע. זה מוביל לכך שהפנסיה העתידית מובילה את כולם לעוני. מפרישים מעט מדי ויש לנו פצצת זמן מתהווה קדימה. צריך לראות איך מטפלים בזה".

יו"ר ההסתדרות מנה צעדים שביצע לצמצום הפערים החברתיים, בהם הגדלת שכר המינימום, ההסכם לקליטת עובדי קבלן והסכמי המסגרת. "צריך לראות שהשכר הממוצע יעלה בשנים הקרובות בצורה משמעותית, יותר מהמדד", אמר. "אנחנו צריכים לתקן את המצב, השאלה איך עושים את זה. יש שתי אפשרויות - מודל עימות, או מודל שיתוף.

"למודל שיתוף יש שלושה שותפים מרכזיים - מדינה, מעסיקים והסתדרות. השאלה אם מתכוונים באמת למודל שיתוף, או מדברים שיתוף ועושים עימות. המעסיקים וההסתדרות מדברים ועושים שיתוף. בקרב מקבלי ההחלטות התקבע שמודל עימות הוא הנכון. איימנו כמה פעמים בשביתה כללית. אני גאה שעד היום לא היתה שביתה אחת והצלחנו להעלות את שכר המינימום ולהגיע להישגים, אבל העצוב שהייתי חייב לאיים כל פעם מחדש כי הבנתי שאי אפשר לדבר בשפה אחרת".

"השאלה אם באמת יש לך פרטנרים למודל שיתוף", הוסיף ניסנקורן. "אני רואה ניצנים. שר האוצר עובר למודל שיתוף ואני מאמין שזה ימשיך אבל מחייב שינוי טוטאלי של מערך המחשבה לגבי אופן ניהול יחסי העבודה במשק. מה ששלט הרבה שנים בכיפה זה מודל עימות וזה מחייב הבנה שיש לך שותפים שאתה צריך להתחשב בהם. זה לא פשוט במדינה שרוצה את כל הכוח לעצמה.

"נושא נוסף הוא עודף רגולציה ביחסי עבודה. כדי להגיע לשיתוף חייבים אנשים שמסוגלים לקבל החלטות ולהזיז דברים. בשביל זה צריך מישהו שלוקח פרויקט וגומר אותו עד הסוף אבל פה אנחנו נתקלים בביורוקרטיה בלתי נגמרת, יש אינסוף פקידות, כל אחד קיסר בתחום שלו ורואה את האזימוט שלו ובגלל שיש משפטיזציה כל אחד מפחד לחרוג. כל פעם פקיד אחר תוקע אותך. כדי לעשות שינוי צריך הורדה דרסטית ברגולציה.

"משרד האוצר הפך להיות מנהל כוח האדם של כל המגזר הציבורי כולל ניסוח סעיפי שקט תעשייתי. זה מגיע לאבסורדים. כשאני יושב מול מנכ"ל משרד ממשלתי הוא כמעט שקוף מבחינתי, אין לו סמכות לכלום. גם הוא אומר לי: 'מה אתה רוצה ממני? אני אבקש תוספות - זה אגף תקציבים. מדברים על עובדי קבלן - זה החשב הכללי'. הוא לא קיים".

היפראקטיביות רגלוטורית במשרד האוצר

במושב שנערך בבוקר בנושא החיסכון הפנסיוני, אמר משנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים, רובי גינל כי פעולות אגף שוק ההון מסכנות את יכולת המגזר העסקי להבטיח את החיסכון הפנסיוני של עובדיו. "בחצי השנה האחרונה פרסם אגף שוק ההון לא פחות מ-45 חוזרים, עמדות, תקנות וחוקים. מדובר בשתי רגולציות חדשות בשבוע, בנושא הכי עדין במשק - החיסכון הפנסיוני. אף עסק לא יודע לעמוד בכזו היפראקטיביות רגולטורית ויש לעצור זאת".

הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, דורית סלינגר, ציינה כי תיקון 12, המבקש להשוות בין הפרשות המעסיקים לערוצים הפנסיוניים השונים, לא צפוי לייקר את עלויות המעסיקים. גינל  אמר בתגובה כי "תיקון 12, אשר עבר מתחת לרדאר של כולם בשל הבטחה דומה של הממונה בועדת הכספים, עלול להוביל לתוספת עלויות שנתית של בין 2-4 מיליארד שקלים. בתנאים אלו, לא ניתן יהיה לתת תוספות שכר, שכן עלות השכר תתייקר משמעותית באופן מלאכותי ובמנותק מפריון העבודה".

גינל התייחס גם לרפורמת ברירת המחדל הממשלתית, על פיה יבחר משרד האוצר קרן על פי גובה דמי הניהול בלבד. "המטרה להפחית את דמי הניהול חשובה אך יש לעשות זאת באמצעות הפחתת מקסימום דמי הניהול הנהוג כיום. אין צורך בדרכים הפתלתלות של משרד האוצר.

"יש לזכור כי האחריות על הפנסיה היא של המעסיק ולא נאפשר להתערבויות מלאכותיות ובלתי הגיוניות לסכן את החיסכון הפנסיוני של העובדים. כאשר העובד יצא לפנסיה, הפקידות של אגף שוק ההון כבר לא תהיה בתפקידה ולא תוכל לתת לו תשובות מדוע החיסכון הפנסיוני החשוב בחייו נפל קורבן לרגולציה המסוכנת שרצה בישראל בשנת 2015".