אחרון חביב
חודש לפני יום הולדתו ה-40, פייטון מאנינג יעלה הלילה (1:30) לסופרבול הרביעי בקריירה, כשיוביל את דנבר למשחק מול קרוליינה. ינצח או יפסיד, כולם בארה"ב בטוחים: זוהי הופעת פרידה
פייטון מאנינג הוא אדם מאוד פרטי. מצחיק, אינטליגנטי ומרואיין מצוין, אבל טיפוס פרטי שדוגל במינימום הפגנת רגשות או נסיונות לסחיטת סימפטיה. בגלל זה קצת מפתיע לראות אותו בחודש האחרון, סנטימנטלי, נותן פה ושם לגדרות ליפול, אוסף את כל הרגעים הקטנים שהוא יכול. למשל, לצפות בתאומים בני הארבע שלו רצים למגרש לחגוג איתו את הניצחון על ניו-אינגלנד פטריוטס והעלייה לסופרבול. מוסלי, הבת, הייתה הראשונה להגיע אליו, כשכל פיסות הקונפטי עפות באוויר, ואמרה לו "דדי, דדי, אנחנו הולכים לסופרבול".
אם זה נשמע דביק כמו סוף של סרט הוליוודי, זה כי ספורט אמריקאי אכן יכול לפעמים להיות דביק כמו סרט הוליוודי. ופייטון מאנינג, שיעלה הלילה (1:30 שעון ישראל) לסופרבול הרביעי בקריירה, חודש לפני שהוא חוגג יום הולדת 40, יודע שהתסריטאים של החיים לא יורידו ממנו את העין.
ינצח או יפסיד, זה כנראה יהיה הסופרבול האחרון של מאנינג. את התשובה המוחלטת רק מאנינג יודע והוא לא אומר שום דבר באופן רשמי, אבל החברים, אומרות השמועות, כבר קיבלו ממנו רמזים שזה הסוף. הוא באמת השיג ועשה הכל. הוא היה ה-MVP של ה-NFL חמש פעמים, הוא מחזיק בשיאי הליגה במסירות, גם ליארדים וגם לטאצ’דאונים. הוא הגיש את "סטרדיי נייט לייב", הוא עושה את הפרסומות הכי מצחיקות של ספורטאי בטלוויזיה, הוא שיחק פוטבול עם חיילים אמריקאים בתוך מטוס צבאי מעל פקיסטן, יש לו יותר כסף מכפי שיוכל לבזבז. אבל אתה לא הופך להיות פייטון מאנינג אם המוח והלב שלך לא יותר חזקים מהגוף.
הגוף אומר למאנינג לפרוש ואולי הוא יקשיב לו, אבל לפני כן יש עוד עניין אחד לסגור, עוד טבעת אליפות לנסות ולהשיג כי יש לו רק אחת וזה מעט מדי, עוד מסירה הירואית אחרונה לפני שמכבים את האור.
האנדרדוג המושלם
סופרבול 50 שייערך הלילה במזג האוויר המושלם של סנטה קלרה, קליפורניה, יהיה אחד הסמליים בהיסטוריה. מפגש בין שתי קבוצות שלא יכולות להיות שונות יותר, ובעיקר שני קוורטרבקים שמסמלים לא רק סגנונות ודורות שונים, אלא גם שני סוגים של אמריקה: זו של פעם וזו של העתיד. במפגש הזה, פייטון מאנינג, הקוורטרבק הלבן, הזקן, הפצוע, שגם בשיאו לא היה איזה אתלט נדיר, הוא האנדרדוג המושלם והגיבור הסנטימנטלי, מול תופעת הטבע הצעירה שנקראת קאם ניוטון.
כל מה שקרה העונה מצביע לכיוון של ניצחון, אפילו לא במשחק צמוד, של קרוליינה פנת’רס על דנבר ברונקוס של מאנינג, אבל למשחקים כאלה באמת יש חוקים שונים. וכשבפינה שלך נמצא דונלד טראמפ, שהודיע כי הוא לטובת הקוורטרבק הרפובליקני כיוון ש"הוא ווינר ואני אוהב ווינרים!", הכל יכול לקרות. או שאולי לא.
האמת היא שפייטון מאנינג כבר בקושי מסוגל לעמוד על הרגליים, הוא עשה בחמש השנים האחרונות קאמבקים מדהימים מפציעות.
מאנינג בכלל לא ידע אם יוכל לחזור לשחק אחרי ארבעת ניתוחי הצוואר שהשביתו אותו ב-2011. הוא איבד בגללם את המקום באינדיאנפוליס קולטס, שהשליכה אותו משל היה איילת זורר. הוא נעלב בשקט-בשקט, והלך לעשות קאמבק נהדר בדנבר. הוא גם לא ידע אם יחזור מהפציעה בכף הרגל שהשביתה אותו בשישה משבעת המשחקים האחרונים בעונה הסדירה, והנה הוא בסופרבול. הוא באמת חיה נדירה, פייטון.
קריירה של קוורטרבק ב-NFL נמשכת הרבה יותר מזו של כל שחקן אחר - חוץ מהבועטים כמובן, שמיגרנה היא פגיעת הראש הקשה ביותר שהם עלולים לספוג. קוורטרבקים מושכים עד קרוב לגיל 40 ולמרות שאינם חסינים לגמרי לפגיעות מוח קשות, בדרך כלל הם נמלטים מסכנת החיים המרחפת מעל ראשם של אלה שמקריבים את הגולגולת. גם בגלל זה, קשה להם לפרוש. הגוף קצת מנדנד, אבל המוח אומר שאפשר עוד.
"אתה יכול להגיד לעצמך שאתה מבין שהגיע הזמן לפרוש, אבל ממש לקחת את הצעד האחרון, זה כל כך קשה", אמר ג’ון אלוויי, הג’נרל-מנג’ר שהביא את מאנינג לדנבר ובעצמו פרש רק בגיל 38. "אני לא יכול לתאר כמה קשה להודות בפני עצמך שזה נגמר. אתה יכול לחשוב שאתה עוד רוצה ומסוגל לשחק, ואתה יכול גם להסתדר עם הלחץ התקשורתי. אבל השלב האחרון, בו אתה צריך לא רק להבין אלא גם להגיד לעצמך, בקול רם, שלא, אתה לא יכול יותר, זה השלב הכי קשה. לבי יוצא לפייטון, ואני מאושר שאם זה אכן יהיה המשחק האחרון שלו, זה יקרה בקבוצה שלי".
הפוליטיקה מעבר לפינה
לפני ארבע שנים, כשהגיע לדנבר, קיבל מאנינג, יחד עם חוזה מיליונים ואין סוף כיבודים, סוויטה פרטית מפוארת במרומי האיצטדיון הביתי של הברונקוס, שם ישבו בכל משחק בני משפחה וחברים קרובים. היחיד שמעולם לא ביקר בסוויטה הזו היה מאנינג עצמו. רק במשחקי הפלייאוף השנה הוא עלה לראשונה למעלה, לחגוג עם המוזמנים האישיים שלו, וראה את שדה החלומות שלו מזווית אחרת לגמרי.
כמה רגעים קודם, כשהתחבק עם מאמן הפטריוטס ביל בליצ’יק, הוא לחש לו באוזן: "זה יכול להיות הרודיאו האחרון שלי, היה תענוג גדול". המיקרופונים קלטו את מה שאמר והקליפ תפס ויראליות, פותח טירוף שמועות שמאנינג היה מעדיף להימנע ממנו לפני הסופרבול. אבל זה חלק מהחבילה שמגיעה עם היותך פייטון מאנינג. הוא ניסה פעם להגביל את השימוש במיקרופונים במגרש, הלך לשדרים וביקש מהם להמשיך לדבר בזמן שהוא נותן הוראות לגבי המהלך הבא. אחד מהם אמר לו "עזוב, זה אבוד, המפיקים אומרים לנו לשתוק כדי שהצופים בבית יוכלו לשמוע אותך".
18 שנה שהמיקרופונים מקשיבים למאנינג, וזה שיכרון שקשה להשתחרר ממנו, בוודאי עבור מישהו שמאוד אוהב לדבר. "אני נהנה לדבר בפני קהל", אמר כשנשאל מה יעשה אחרי שיפרוש, “אבל מזמינים אותי כי אני שחקן פוטבול. אני רוצה שיזמינו אותי לדבר על דברים אחרים. לא יודע אם אני יכול להיות פרשן, כי תמיד אהיה בצד של השחקנים".
אם לא פרשן, אפשר לראות את מאנינג הופך לסוג של ג’ון אלוויי. או מי יודע, אולי הוא יילך לפוליטיקה. דבר אחד בטוח: פייטון מאנינג לא ייעלם. האיש הכה פרטי הזה, נולד להיות באור הזרקורים והם ימשיכו לשטוף אותו הרבה אחרי שיבין שזה בסדר לפרוש. אין לו יותר מה להוכיח.
לפנייה לכתב/ת 
