הסבתא נפטרה – הנכד פונה מדירת עמידר

אחרי מותה של אישה שהתגוררה בדיור ציבורי בחולון, נשאר בה נכדה שלא כדין למשך כעשור. שופט הורה לפנותו, אך ויתר לו על שכירות עבור התקופה

עו"ד משה ליןפורסם: 15.02.16 , 20:15

בית משפט השלום בתל אביב הורה לאחרונה לפנות מדירת עמידר בחולון אדם שהתגורר בה לאורך העשור האחרון – מאז הלכה לעולמה הדיירת המקורית, סבתו. השופט גיא הימן קבע שחרף נסיבות חייו הקשות, הוא לא זכאי לדיור ציבורי. כמו כן העיר השופט לעמידר, שהשתהתה במשך שנים עד שהחלה בפינוי הדירה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

את התביעה לפנותו הגישה עמידר בדצמבר 2012 בטענה שסבתו הייתה זכאית לגור בדירה בדמי שכירות מופחתים בשל מצבה הכלכלי, אך מאז מותה ב-2006, השתלט עליה הנכד שלא כדין. בנוסף דרשה החברה גם 123 אלף שקל עבור השהות בדירה מאז הפטירה.

תביעה

הבעל מת – האלמנה איבדה את ההטבה בדיור

עו"ד רם יוגב

בני זוג קיבלו אישור לרכוש דירה בהנחה של 40% בדיוק הציבורי. אלא שבדיוק אז הלך הבעל לעולמו, וההטבה אבדה. גם עתירה לביהמ"ש לא עזרה

הבעל מת – האלמנה איבדה את ההטבה בדיור

הנכד טען מנגד שהוא נחשב לדייר ממשיך לפי החוק, כיוון שמשנת 2000 הוא גר באופן קבוע עם סבתו – כלומר, יותר משלוש שנים לפני מותה - ובנוסף אין ולא הייתה לו דירה משל עצמו. מעדותו ומעדות אמו עלה סיפור חיים מורכב שלפיו התגורר תקופות ממושכות עם סבתו משום שאמו עזבה אותו בצעירותו.

עמידר התעקשה שהיא מנהלת מעקב אחר הדיירים בדירותיה, ואין ברשותה שום תיעוד שלפיו הנכד גר עם הסבתא, ואפילו להפך: קיים תיעוד של רכז שטח מטעמה בו הסבתא הצהירה שהיא מתגוררת לבד. על כך ענה הנכד שהדבר הוסתר משום שסבתו חששה שאם שהותו שם תתגלה היא תיאלץ לשלם לעמידר שכירות גבוהה יותר או שייקחו לה את הדירה.

השופט גיא הימן קבע שאינו יכול לאפשר לנתבע להמשיך להתגורר בדירה, משום שעשה זאת עד כה ללא אישור מעמידר, מה גם שלא יזם פנייה אליה כדי לאשש את זכאותו. השופט הסכים כי מצבו האישי של הנתבע נוגע ללב, והאמין שהושפע מסבתו שהונעה מפחדים וחרדות הנוגעים לקורת הגג שלה, אולם הדגיש שלא ניתן לראות את מי שעובדת קיומו הוסתרה, כזכאי לקורת הגג מכוח חוק הדיור הציבורי.

הסתרת המגורים, הדגיש השופט הימן, מנוגדת לחובה לנהוג בתום לב. למעשה, הנתבע יצר לעצמו יתרון כלכלי שלא כחוק, ופעל בניגוד לתקנת הציבור ביחס לזכאים אחרים, שנוהגים כדין וממתינים לדירה שתתפנה.

עם זאת, השופט דחה את תביעת עמידר לחיוב הנכד בדמי שימוש. הוא הסביר שהחברה לא הוכיחה שהייתה גובה את הסכום שתבעה מכל דייר במצבו של הנתבע, ויתרה מכך – עמידר ידעה שהסבתא הלכה לעולמה כבר ב-2006, ובכל זאת התמהמהה שש שנים בהגשת התביעה.

אמנם התביעה לא התיישנה, הסביר השופט, אך בשל מצבו הרעוע של הנתבע והשיהוי האמור, הוא בחר שלא לחייבו בדבר.

עם זאת, נפסק כי הנתבע ישלם לעמידר הוצאות משפט בסך 4,000 שקל, משום שסירב להצעת בית המשפט לסיים את הפרשה בהסכמה.