בגדת? כך הגיעו מזונות ל-25 אלף ש' בחודש

במסגרת הליך גירושים הכחיש גבר שהוא אמיד כפי שאשתו מציגה אותו. אבל תדפיסי חשבון בנק, ודירה שהעניק לאישה אחרת, שכנעו את השופטת

עו"ד אלון אלדרפורסם: 15.02.16 , 22:46

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חייב לאחרונה גבר לשלם 25 אלף שקל מדי חודש לאשתו בנפרד, שטענה שנהנתה מחיי עושר ומותרות על חשבונו. הבעל ניסה לטעון שהוא לא אמיד כפי שהיא מנסה להציג אותו, אבל תדפיסי חשבון הבנק ודירה שנתם במתנה לאישה אחרת, שכנעו את השופטת איריס ארבל-אסל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג נפרדו לפני כשנתיים אך עוד לא התגרשו בפועל. האישה תבעה מבעלה מזונות גבוהים ביותר בטענה שחיו חיי עושר ומותרות על חשבונו. האיש ניסה להראות שהיא מגזימה, אך תדפיסי החשבון המשותף הראו אחרת. לאחרונה, בית המשפט פסק לה כמעט כל מה שביקשה.

תביעה

גבר בוגד נדחה בבית דין: 'רעית בשדות זרים'

עו"ד גיא ניומן

בעל דרש להתגרש מאשתו בלי לשלם מזונות בטענה שהתעללה בו ו"העלתה תמונות לאינטרנט". אבל בדיונים התברר שהוא זה שחי עם אישה אחרת

גבר בוגד נדחה בבית דין: 'רעית בשדות זרים'

בעוד הליך הגירושים בין בני הזוג מתנהל בבית הדין הרבני, תבעה האישה מזונות של 31,915 שקל בחודש בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. הם היו נשואים כשבע שנים, שבתומן, במרס 2014, עזב הבעל את הבית. כל אחד מהם הטיל את האשמה בסכסוך על הצד השני: הבעל טען שהאישה "העזיבה" אותו, ואילו היא טענה שהוא בגד בה עם חברתו לשעבר, ואף העביר לבעלותה בית ששווה 1.2 מיליון שקל במתנה.

האישה טענה כי היא זכאית למזונות בסכום שמשקף את רמת החיים הגבוהה שבעלה סיפק לה לאורך שנות הזוגיות. הבעל טען מנגד שהיא מגזימה ושרמת החיים שהיא מנסה להציג מוגזמת ומנופחת, והכנסותיו מרשימות הרבה פחות מאלה שהיא מציגה.

הוא התעקש שלאשתו כלל לא מגיעים מזונות משום שהיא זו שיזמה את הפרידה, ומעבר לכך "מעשה ידיה תחת מזונותיה" – כלומר, היא מרוויחה מספיק כדי לקיים את עצמה.

השופט איריס ארבל-אסל הסבירה על חובת המזונות ההלכתית שחלה על הבעל היהודי, ולפיה כל עוד בני הזוג נשואים, גם אם רשמית בלבד, הבעל חייב לזון את אשתו "לפי מעמדה ולפי כבודה, בהתאם לרמת החיים לה הורגלה". זכות זו פוקעת עם הגירושים או אם הוכח שהאישה "מורדת" (במקרים כמו בגידה או עזיבה ללא סיבה מוצדקת).

המקרה הזה סבוך משום שכל צד מטיל על רעהו את האשמה בפרידה ואף אחד לא הביא ראיות חותכות לגרסתו: הבעל לא הצליח להוכיח שהאישה גירשה אותו ואילו האישה לא הצליחה להוכיח את הבגידה על אף העברת הדירה התמוהה לאקסית. בשל כך – מחמת הספק ומשום שהבעל הוא זה שעזב את הבית – קבעה השופטת שהאישה זכאית למזונות בסכום שצריך להיות תואם את רמת החיים שלה לפני הפרידה.

על פי תדפיסי החשבון המשותף של הצדדים התרשמה השופטת שהבעל הפקיד בשנים האחרונות בין 32 אלף שקל בחודש ל-53 אלף שקל, וזהו אינו החשבון היחיד שלו. לאחר ניתוח מצב החשבון וההתנהלות הכלכלית בבית, הגיעה השופטת ארבל-אסל למסקנה כי בני הזוג הוציאו כ-45 אלף שקל בממוצע בחודש. בניכוי ההוצאות שלא היו לצורכי התובעת, חישוב זה משאיר 27,938.5 שקל כולל הוצאות מגורים, אבל ממנו צריך לקזז גם את הכנסותיה.

לעניין זה הסבירה השופטת כי עליה לבדוק אם האישה צמצמה את הכנסותיה רק לצורך ההליכים המשפטיים. לאחר הבדיקה היא התרשמה כי התשובה שלילית והתובעת באמת לא מרוויחה הרבה, אם כי יש לה שתי דירות – וגם בנכסים אלה צריך להתחשב. בהתאם לכך, החליטה השופטת להפחית מהסכום שלעיל 3,000 שקל.

באשר לתקופת החיוב, השופטת נענתה לבקשת הנתבע וקבעה כי תוגבל לשנתיים. לדבריה היא רשאית לעשות זאת במקרים בהם ברור שהנישואים גוועו – כמו זה הנוכחי, מה גם ש"גדיעת תשלומי המזונות לא תותיר אותה (התובעת) רעבה ללחם". לבסוף חויב הבעל לשלם לאשתו 25,049 שקל מדי חודש בשנתיים הקרובות, וכן הוצאות משפט של 50 אלף שקל.