"מי הבוס היתה סדרה חלוצית"
ג'ודית לייט יודעת דבר או שניים על נשים חזקות - מי שהיתה אנג'לה באואר ב"מי הבוס", מככבת היום כאמא יהודייה ב"טרנספרנט", ועושה כל שביכולתה כדי לא להפוך אותה לקריקטורה. "אני מכירה את הנשים האלו, מבינה ואוהבת אותן", היא אומרת בראיון
ושינוי, השתפכו כותרות וביקורות בשנה וקצת האחרונות, היא בהחלט הביאה - כשֶלי, היִידִישֶע מַאמֶע המודרנית של משפחת פפרמן לבית "טרנספרנט". את העונה הראשונה ועטורת הפרסים של הסדרה, שעלתה ברשת אמאזון ב-26 בספטמבר 2014, יצרה ג'יל סולווי (מכותבות "עמוק באדמה") בצלם משפחתה שלה. היא התחקתה אחר חייהם של בני משפחה יהודית, אינטלקטואלית ואמידה מלוס אנג'לס, שמתבשרים יום בהיר אחד שאבי המשפחה מורט (בגילומו של ג'פרי טמבור) מעוניין לחיות את חייו כמוֹרָה, האישה שתמיד היה ושמר עמוק עמוק בארון.
שנה חלפה, מים רבים זרמו בנהר והנה קייטלין ג'נר סופרסטאר. מסיבת הטראנס הזו אמנם החלה על המסך לפני כמה שנים, עם סדרות כמו "כתום זה השחור החדש" ו"משפחה מודרנית", אך השנה קפצה מדרגה - בין היתר עם הסרט "מנדרינות" שבמרכזו שתי שחקניות ששינו את מינן, והסרט "הנערה הדנית", ממדוברי האוסקר העוסק באחת הטרנסג'נדריות הראשונות בהיסטוריה. גם מחוץ לאולמות הקולנוע, בכל המדינות בארה"ב הכיר לאחרונה בית המשפט העליון בנישואים חד-מיניים, ואפילו קנדה בחרה לה החודש שופט טרנסג'נדר ראשון.
ובתוך כל השיח הזה, שהפך ליער, שבה "טרנספרנט" לעונה שנייה (שמשודרת גם אצלנו במלואה ב-HOT VOD ובסלקום TV). עם הפנים קדימה והרצון להוסיף ולאתגר את הצופים בנושא, בחרה הסדרה באנלוגיה קרובה לליבנו וצעדה אחורה, אל שורשיה היהודיים של המשפחה העולים מזיכרונותיהם של אימה של מורה ודודו האובד, המתגלה בהם כטרנסג'נדר, ונטועים בברלין של שנות ה-30.
עוד בעונה הראשונה התייחסו רבים ל"טרנספרנט" כאל "הסדרה הכי יהודית בטלוויזיה". יכול להיות שהיא מקדמת סובלנות והבנה עמוקה יותר, לא רק כלפי הקהילה הלהט"בית, אלא גם כלפי הקהילה היהודית?
"לחלוטין. עם הדגש על המשפחה, המסורת, העומק וגם ההומור - זה מציב את הנרטיב היהודי מול העולם כמו מבקש לשאול - עכשיו אתם מבינים אותנו? עכשיו אתם מבינים את מקומנו בעולם? ללא ספק יש קשר בין הדברים".
יש ארוחת שבירת צום יום כיפור (לא שמישהו צם לפניה) אותה מארחת בת המשפחה הקטנה אלי, שכבר חצתה את גיל 30 ועדיין מתמודדת עם תהיות בדבר היותה סטרייטית, לסבית או ישות שנועדה לנדוד לנצח בין המינים כיוון שסירבה לחגוג בת מצווה. יש את הבת הגדולה שרה, שנפרדה מאבי ילדיה לטובת אישה, ועוזבת גם אותה. יש רבנית רפורמית שנושאת ברחמה את בנו של ג'וש, ילד הסנדוויץ' של המשפחה, מבלי שנישאה לו. ויש את אמא שלי, שמקבלת את כולם ללא תנאים, אך זועקת "געוולד" ומאשימה את עצמה כל פעם שקורה משהו רע.
"אני מכירה את הנשים האלו, מבינה ואוהבת אותן", מספרת לייט, יהודייה בעצמה, על דמותה. "הקשר למשפחות ולילדים שלהן הוא הדבר הכי חשוב להן. לי היה חשוב שלא להפוך את שלי לקריקטורה, להפוך אותה לאדם אמיתי שניתן להזדהות עמו. שלא יגידו 'היא מצחיקה ומטופשת ולא יודעת על מה היא מדברת'. אבי תמיד אמר לי 'כך אנחנו היהודים מסתדרים בעולם, עם הומור', ולכן לקחתי את התפקיד בצורה מאוד רצינית, באחריות גדולה. ניסיתי לגלם אותה בצורה הכי מורכבת שניתן, כאדם עם הרבה רבדים. באיזושהי רמה עמוקה, שלי יודעת שהיא לא האימא המושלמת, וזה מאוד עצוב לה. היא בודדה ונואשת לקשר ואין לה מושג איך לעשות זאת - וזה גם מה שהופך אותה למצחיקה".
בשלב מסוים, אחרי מות בעלה השני, מוצאת שלי קרבה וחום מחודש בזרועותיה של מורה. השתיים מדברות, צוחקות, מנחמות זו את זו, ואף יותר מכך. באחת הסצנות אנו חוזים באקט אינטימי בין השתיים באמבטיה, או במה שהן מכנות "פליקי פליקי ת'אם ת'אם". צפיתם והובכתם? מצוין. הרי נופץ לפניכם עוד טאבו טלוויזיוני. ככה זה ב"טרנספרנט", שם גם מיניות בגיל השלישי, ועוד כזו שאינה הטרוסקסואלית, מצטלמת היטב ובלי להתנצל.
מיניות בוגרת היא לא דבר שרואים כל יום בטלוויזיה. מהי לדעתך הסיבה לכך?
נראה כי העיסוק במגדר אינו זר ללייט ומלווה אותה בתחנות חשובות בקריירה שלה - וגם בחייה האישיים היא מתנדבת ותורמת זה שנים רבות למען זכויות הקהילה הלהט"בית. היא זכתה אמנם בשני פרסי אמי על תפקידה בסבוניה "One Life to Live", אולם עבור רבים - ביניהם גם לא מעט ישראלים - היה זה תפקידה המיתולוגי כאנג'לה באואר הקרייריסטית בסדרה "מי הבוס", ששם אותה על המפה. זו, שרצה בין השנים 1984 ל-1992, היתה במובנים רבים גם כן חלוצית, כשהציגה היפוך מגדרי בתוך תא משפחתי אלטרנטיבי בו הגבר נשאר במטבח והאישה "לובשת את המכנסיים".
"מי הבוס"
את מוצאת קווי דמיון בין "טרנספרנט" ו"מי הבוס"?
"זה מעניין. בדיוק דיברתי לאחרונה על 'מי הבוס' ועל מה היה בה שגרם לה להצליח כל כך. היא ללא ספק היתה חלוצית והלכה על הקצה כבר ב-1984. היה שם חילוף מגדרי, אישה עם קריירה מצליחה שהרשתה לגבר לדאוג לביתה, לבנה היחיד ולאמה - וכך הם הפכו למשפחה. היום נשים רבות פונות אליי ואומרות לי 'אנג'לה באואר היתה המודל לחיקוי הראשון שלי, היא נתנה לי השראה להיות אישה מצליחה'. בשעתו לא היה לי מושג שכך יהיה.
"לאחרונה יצא לי לחזור ולצפות בכמה מפרקי הסדרה ושמתי לב שתמיד היה בהם מסר, לקח, משהו עם משמעות מעבר. בכל פרק תמיד עלתה השאלה "מי הבוס"? לפעמים היו אלו הילדים, לפעמים מונה, לפעמים טוני ולפעמים אנג'לה. זו היתה כמובן השאלה הגדולה וזו הסיבה ששרדנו 8 שנים. כמו ב'טרנספרנט', היתה שם גם את האהבה הגדולה שהתעלתה מעל הכל ועשתה את כל ההבדל. אני חושבת שאנשים מתחילים לראות את זה עכשיו, בדיעבד, כשמתחילים לדבר על 'מי הבוס' במובן של מגדר - כפי שלא דיברו עליה אז".
במסגרת גל הנוסטלגיה ששוטף את המסך ומשיב אלינו סדרות משנות ה-80 וה-90 - האם פנו אלייך בנוגע לאיחוד של "מי הבוס"? האם זה משהו שתרצי לעשות?
"כרגע כולם עובדים, כך שזה יהיה משהו שיוכל להתאפשר רק בהמשך. בזמנו ניסינו להיפגש כדי לעשות צילום משותף ואפילו לזה לא הצלחנו להתאים לוחות זמנים. ועדיין - החיים ארוכים, הקריירות שלנו ארוכות והשואו-ביזנס לא עוצר, אז אי אפשר לדעת מה יקרה. לעולם לא אגיד לא לכלום".
