ישראל החליטה: אסד ואיראן מסוכנים יותר מדאעש
בירושלים סבורים שדאעש יובס, והגיעו למסקנה שייצוב שלטונו של אסד מסוכן יותר מהמשך הכאוס בסוריה. אובמה ממשיך להפגין הססנות מדאיגה, והציר הרוסי-איראני-סורי מנצל זאת להצלחות בשטח. איך ניתן יהיה לעצור אותם?
כמעט חמש שנים נמשכת מלחמת האזרחים בסוריה, אבל רק כעת ישראל החליטה מי מסוכן יותר לאינטרסים שלה - בבחירה בין שתי אופציות גרועות. המסקנה שאליה הגיעו בישראל היא שייצוב שלטונו של בשאר אסד בסוריה ובריתו עם איראן וחיזבאללה מסוכנים יותר לאינטרסים הביטחוניים של ישראל מאשר המשך הכאוס בסוריה.
"הפסקת מעשי האיבה" שאמורה הייתה להתחיל אתמול ברחבי סוריה לא תתממש. זה היה צפוי. שרי החוץ של רוסיה וארצות הברית אמנם הכריזו רשמית ביום שישי שעבר בועידת מינכן על הפסקת אש חלקית, אבל לא עברו שעתיים וכבר סרגיי לברוב וג'ון קרי הטילו ספק, בגלוי, מעל הבמה, אם בכלל אפשר יהיה ליישם אותה. זאת מפני שמלכתחילה, מעצם ניסוח ההצהרה היה ברור שלא מדובר בהפסקת אש אמיתית שכל הצדדים אמורים לכבד.
הרוסים למשל פטורים ממנה. הם רשאים להפציץ "טרוריסטים" - כלומר את כל המורדים נגד משטרו של אסד בלי להבדיל ביניהם. מה שבאמת קורה כתוצאה מ"הפסקת פעולות האיבה" הוא שהמשטר והמורדים מסכימים להפסיק את הלחימה סביב כמה נתיבי תחבורה ראשיים כדי לאפשר העברת שיירות סיוע הומאניטרי לכמה ערים נצורות בשטחה של סוריה, שתושביהן המופצצים משוועים למים, מזון ותרופות. אבל ההפצצות והלחימה באזורים אחרים יימשכו.
הצהרת מינכן הייתה ברווז דיפלומטי, אחד מני רבים בכל מה שקשור לסוריה. עוד המחשה עד כמה רופף הקשר בין מה שנאמר בהכרזות הרשמיות של כל הצדדים לבין מה שקורה במציאות. למשל כשרוסיה הכריזה רשמית שהיא נכנסה למעורבות צבאית בסוריה כדי להילחם בדאעש זה היה רק התירוץ שנועד להעניק לגיטימציה למהלך רוסי שכולו נועד להציל את משטרו של בשאר אסד מתבוסה ועל ידי כך לבסס ולשמר את האינטרסים האסטרטגיים, הכלכליים והתדמיתיים של אמא רוסיה במזרח התיכון.
זאת, תוך ניצול החלטה רשמית של מועצת הביטחון שדורשת מהקהילה הבינלאומית למגר את תופעת דאעש. הלחימה בדאעש היא האמתלה הקבילה הזמינה לשימושו של כל מי שרוצה להתערב לטובת צד זה או אחר בלחימה בסוריה.ואמנם, בפועל הפציצו מטוסיו של פוטין בעיקר קבוצות חמושים מקומיות סוניות שמאיימות להפיל את אסד ולטבוח בבני העדה העלאווית. את דאעש תקפו הרוסים, ועדיין תוקפים, אבל רק בשוליים.
האיום הסעודי
גם הגורמים התומכים במורדים משתמשים בדאעש. כשהרוסים היטו לאחרונה את הכף לטובת הצבא הסורי והאיראנים בצפון סוריה הצהיר לפתע שר החוץ הסעודי שהממלכה תשלח כוחות מיוחדים משלה להילחם בדאעש על אדמת סוריה במסגרת הקואליציה המערבית. הסעודים, ככל הנראה מתכוונים ברצינות לשלוח כוחות מיוחדים לסוריה, אבל לא כל כך להילחם בדאעש. הם רוצים לעזור לארגוני המורדים הסורים הנתמכים על ידם ואשר נמצאים במצוקה בחלב.
בהכרזתו התכוון שר החוץ הסעודי לאיים על רוסיה, סוריה ואיראן: אם לא תורידו את הרגל מהגז בחלב ובאידליב, אנחנו, הסעודים, נשלח לעזרת המורדים הנצורים את טובי לוחמינו עם טילים מודרניים נגד מטוסים ועם נשק חדיש. איזכור דאעש בהודעה הסעודית נועד גם לרכך אותה כדי שלא תיתפש כקריאת תיגר בוטה מדי על רוסיה ואיראן.
מי שעושה שימוש אינטנסיבי וציני במיוחד "בכפל הלשון" הדיפלומטי היא טורקיה. לממשלתו האיסלאמיסטית-סונית של ארדואן יש כמה אינטרסים בסיסיים שהיא מנסה לקדם תוך ניצול התוהו ובוהו בסוריה ובעיראק. ארדואן רוצה להפיל את המשטר העלאווי-חילוני בדמשק ובמקומו להשליט את הרוב הסוני, בחלקו הגדול דתי אדוק. אם יתאפשר, אגב כך, לקרוע מסוריה המפורקת כמה שטחים שטורקיה טוענת שהם שייכים לה - מה טוב. טורקיה כבר שלחה גדוד לתוך עיראק כדי לקדם אינטרסים דומים, אבל תימנע כנראה מפלישה לסוריה.
האינטרס הטורקי
לאנקרה אינטרס ראשון במעלה למנוע הקמת מדינה, או אוטונומיה, של הכורדים הסורים בשטחה של סוריה. זאת כדי שלא יתקוממו מיליוני הכורדים אזרחי טורקיה הרוצים גם הם אוטונומיה תרבותית וטריטוריאלית, כמו זו שיש כבר לכורדים בעיראק וכמו שתהיה כנראה בקרוב לכורדים בסוריה. בנוסף לכך הכורדים בסוריה (YPG) נחשבים ובצדק לתומכי ארגון הטרור והגרילה הכורדי הטורקי PKK. ארגון כורדי-טורקי זה, שביצע כנראה את פיגועי התופת באנקרה ביום רביעי השבוע, הוא גם האחראי במידה רבה לנצחונות המרשימים של הכורדים הסורים על דאעש, הנמשכים גם כעת.
ארדואן היה שולח ללא היסוס את צבאו לתוך המובלעות הכורדיות הצמודות לגבול הטורקי כדי להילחם במחתרת הפועלת משם נגדו וכדי לקפד את השאיפות הלאומיות הכורדיות באיבן, אבל הוא חושש מתגובה של וושינגטון ושל מוסקבה שדווקא מחזרות בלהט אחרי הכורדים הסורים. אובמה רואה בכורדים הסורים חוד חנית אפקטיבי במלחמה הקרקעית נגד דאעש ולכן מצייד אותם בנשק ובסיוע מכל הסוגים. פוטין רואה בכורדים הסורים בעלי ברית פוטנציאליים למלחמה נגד המורדים הסונים שמאיימים על משטר אסד. הכורדים הם להלכה מוסלמים סונים, אבל בעיני האיסלאמיסטים הסונים ובעיקר בעיני דאעש ואל קאעידה הם כופרים שיש להשמידם.
לטורקיה יש עניין להקים "אזור בטוח לפליטים" בשטחה של סוריה, אבל בצמוד לגבול הטורקי. ארדואן גם מעוניין שהאו"ם יכריז על השמים שמעל לאזור הבטוח כ"אזור אסור בטיסה". הסיבה לכך היא רצונה של אנקרה למנוע נהירת פליטים לשטחה, לאחר ששני מיליון סורים כבר ברחו לטורקיה.
אבל זו לא הסיבה היחידה. מסתבר שבצפון סוריה, צמוד לגבול עם טורקיה, חי מיעוט טורקמני ששפתו טורקית והוא טורקי גם מבחינת המוצא האתני. ארדואן חש מחויבות להגן על המיעוט הזה שמרד באסד וכעת המטוסים הרוסים תוקפים אותו ממעל וצבא סורי תוקף את כפריו על הקרקע. אם יוקם "אזור בטוח לפליטים" על הקרקע ו"אזור אסור בטיסה" בשמים שמעליו יזכו הטורקמנים בחסינות, תימנע הקמת מובלעות אוטונומיות כורדיות והשטח ייקרע מריבונות סוריה שבשליטת אסד. שלוש ציפורים במחי הסדר אחד. אבל אנקרה אינה אומרת זאת במפורש אלא מגלגלת עיניים לשמים וטוענת בעיקשות שכל הדרישות מיועדות רק למנוע סבל הומאניטרי מהפליטים ועומס כלכלי בלתי נסבל על טורקיה.
טורקיה גם מעמידה פנים שהיא נלחמת בדאעש לצד ארה"ב, אבל בפועל מקדמת אנקרה אינטרסים ואג'נדה אנוכיים שבפועל מחזקים את דאעש. למשל, עצימת עין כאשר מגויסים חדשים לדאעש עוברים דרך טורקיה למרכזי המדינה האיסלאמית בסוריה ובעיראק. או כשסוחרי נפט טורקים, וגם משטר אסד, קונים בחשאי נפט מדאעש - ומכחישים זאת נמרצות. ארדואן אמנם כועס על דאעש שביצעה פיגועים בשטח ארצו וגם רוצה לרצות את וושינגטון, ולכן הוא פועל מפעם לפעם נגד דאעש - לא בנחישות רבה מדי - ובעיקר מכריז שהוא פועל. בינתיים, עשרות אלפי סורים ימותו ומיליונים יעשו דרכם לאירופה בעידודו השקט של ארדואן. יש מי שטוען בעקשנות שלטורקיה יש מדיניות מכוונת הדוחפת את הפליטים המוסלמים לאירופה, דרך יוון, כדי להביא לשינוי דמוגרפי, תרבותי ודתי ב"יבשת הנוצרית הישנה".
מי שבאמת ובתמים, בלי קריצה, נלחמים בדאעש אלה ארה"ב וחברות הקואליציה הערבית והמערבית. חברות קואליציה זו הכירו בסכנה לשלום העולם וליציבותו הנובעת מקיומו של הארגון הסלפי-ג'יהאדיסטי ומרעיון החליפות העולמית שהוא פועל להגשמתו. לכן מפציצים מטוסי הקואליציה את מרכזי דאעש וכוחות מיוחדים של ארה"ב ובריטניה גם פועלים על הקרקע בעיראק ובסוריה. כתוצאה מלחימה זו איבד דאעש הרבה מיכולותיו הצבאיות והכלכליות והשטחים שבשליטתו הצטמצמו, בעיקר בעיראק אבל גם בסוריה.
דאעש נבלם
הלחץ הרב-לאומי על דאעש נותן את אותותיו גם במקומות אחרים. באירופה היו כמה סיכולים מרשימים בעת האחרונה ובסיני רשם לזכותו הצבא המצרי כמה הצלחות חשובות במתקפה האחרונה נגד שלוחת דאעש. הגיעו הדברים לידי כך שארגון "אנסאר בית אל מקדס", הפועל תחת המותג של דאעש בסיני, נאלץ לבקש סיוע באמצעי לחימה ובטיפול בפצועים מהפלסטינים ברצועת עזה. הארגונים הסלפים ברצועה, ועדות ההתנגדות העממית וגם חמאס במידה מוגבלת, נענו לבקשות. הם מעבירים לדאעש בסיני רקטות מתוצרת עצמית פלסטינית ומקבלים משם פצועים מצרים ובדואים לטיפול בבתי החולים. עולם הפוך. התנועה הזו, המתנהלת במנהרות שהמצרים עדיין לא הרסו באזור רפיח, מעידה שחמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני כמעט שאינם מקבלים יותר אמצעי לחימה מאיראן והם נאלצים להסתמך על ייצור עצמי שממנו הם מפרישים גם לדאעש.
על פי תמונת המצב המתגבשת כעת נראה שתנופת ההצלחות שאפיינה את דאעש באסיה באירופה ובאפריקה, נבלמה. גורם מדיני ישראלי בכיר מאוד, שמצוי היטב בנושא, מוכן להסתכן בהערכה שלא רחוק היום שבו דאעש והרעיון המניע אותו יובסו ויהפכו מאתגר גלובאלי למטרד גלובאלי. מסיבה זו סבור אותו גורם מדיני בכיר שהאיום האסטרטגי הממשי והעיקרי נשקף למדינת ישראל ואזרחיה מהציר השיעי-רדיקאלי בהנהגת איראן ולא מהסלפיה-ג'יהאדיה הסונית (דאעש ואל-קאעידה).
לאיום הזה יש מימד גרעיני ומימד חתרני-טרוריסטי. לכן יש חשיבות כזו מנקודת ראות ישראלית לזהות את מי שידו תהיה על העליונה בסוריה. במילים פשוטות ישראל הרשמית הגיעה למסקנה שייצוב שלטונו של אסד בסוריה ובריתו עם איראן וחיזבאללה מסוכנים יותר לאינטרסים הביטחוניים שלנו מאשר המשך הכאוס בסוריה או הפלת המשטר העלאווי ותפישת השלטון על ידי קואליציה סונית.
פסיביות אמריקניות
כתוצאה מהערכת מצב זו מודאגים גורמי הערכה בישראל, וגם במדינות ערב הפרו-מערביות, מהאופן שבו מתנהל ופועל ממשל אובמה במזרח התיכון בכלל ובסוריה בפרט. התנהלותה של וושינגטון באזורנו מתאפיינת כיום בהיעדר אסטרטגיה כוללת ובעיקר בפסיביות. כתוצאה מכך שממשל אובמה אינו מוכן להגדיר מחדש את האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון ואינו מוכן לפעול בנחישות להשגתם - הוא נאלץ להיגרר אחרי גורמים חלשים יותר אך הרבה פחות הססנים מארה"ב - כמו רוסיה.
אובמה הכריז כבר לפני שנים, בצדק, שאסד הטובח בבני עמו אינו שליט לגיטימי. אך במקום שוושינגטון תארגן ותעמוד בראש קואליציה שתילחם בנשיא הסורי ובתומכיו עד שייפול, מפגינה וושינגטון הססנות מדאיגה. מחד היא חוששת שאם אסד יודח ישתלטו דאעש ואל קאעידה על סוריה. מאידך אם אסד לא יודח תימשך הלחימה, מאות אלפי סורים ייהרגו ומליוני פליטים יציפו את אירופה. זו נבלה וזו טריפה, אבל מעצמה עולמית צריכה לבחור.
האופציה הסבירה מנקודת ראות מערבית היא שארה"ב תקים קואליציה שבמסגרתה יפעלו כל הגורמים התומכים במישרין או בעקיפין בגורמי האופוזיציה הסורית כולל סעודיה והמפרציות, טורקיה, ירדן לבנון ואפילו ישראל. הקואליציה הזו תתאם את פעולותיה, תפעל בנחישות ולמשל תיתן טילי כתף נגד מטוסים למורדים. כיום נמנעות ארה"ב ובריטניה ממתן טילים שכאלו רק למורדים מחשש שהנשק הזה ייפול לידי דאעש וישמש לפעולות טרור. אבל הרי לדאעש יש כבר מזמן טילים כאלה ממה שבזז בלוב או שקנה בסין וביוגוסלביה לשעבר. הממשל האמריקני גם ניסה לשווא להבדיל בין מורדים "טובים" ו"רעים" ולבסוף העניק סיוע לקבוצות חלשות שנאלצו למסור אותו בסופו של דבר לדאעש וג'בהת א-נוסרה.
בלי הנהגה אמריקנית קוהרנטית, שתלכד ותתכלל את כל הגורמים המתנגדים להגמוניה השיעית-איראנית ולהמשך שלטונו של אסד בסוריה, פועל כל אחד מהגורמים הפרו-מערביים התומכים במורדים באופן עצמאי ולא אפקטיבי. לעומת זאת, במחנה התומך במשטר דואגים הרוסים לסדר משמעת ופעולה אסטרטגית תכליתית ומתואמת. בהתאם לכך התוצאות בשטח. צבא סוריה ו"תומכי הלחימה" שלו נוחלים לאחרונה הצלחות במספר אזורים וכבר הצליחו להשלים את כיתור חלב. העיר השניה בחשיבותה בסוריה.
הציר הסורי-איראני-רוסי מאמין שהאסטרטגיה שלו מנצחת וכי עדיין לא מיצה את מה שהוא יכול להשיג בשדה הקרב. הרוסים מאמינים שאם יגרשו את המורדים משלושה-ארבעה אזורי וערי מפתח בצפון, מרכז ודרום סוריה הם יוכלו לאכוף על המורדים הסורים לקבל את תנאי הכניעה שיכתיבו סביב שולחן המו"מ. הם מעריכים שארה"ב לא תיזום ותמשיך להיגרר אחריהם. לפחות כל עוד אובמה נשיא וגם בחצי השנה הראשונה אחרי כניסת מחליפו/מחליפתו לבית הלבן. אולם גם המורדים הסורים ותומכיהם לא הרימו ידיים ולכן הלחימה בסוריה אינה קרובה להכרעה ובוודאי שאינה עומדת להסתיים. לא בזמן הקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
