הסופרת הרפר לי מתה בגיל 89
הרפר לי, הסופרת האמריקנית זוכת פרס פוליצר על ספרה "אל תיגע בזמיר", הלכה לעולמה בגיל 89. ב-2015 יצא ב-26 מדינות במקביל ספרה השני, לאחר שהצהירה בעבר שלא תפרסם עוד ספרים
אבדה גדולה לעולם הספרות: נל הרפר לי, זוכת פרס פוליצר על ספרה רב המכר העולמי "אל תיגע בזמיר", הלכה לעולמה הבוקר (ו') בגיל 89. בשנת 2007 העניק לה נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש, את מדלית החירות הנשיאותית, אחד העיטורים המכובדים ביותר, על תרומתה למאבק באי השוויון הגזעי באמריקה.
נל הרפר לי נולדה במונרוויל ב-1926 בתקופה של הפרדה גזעית נוקשה. היא היתה תולעת ספרים שעברה
לניו יורק בנחישות להיות סופרת, והצליחה מיד עם הספר "אל תגיע בזמיר", שהיה לרב מכר וזיכה אותה בפרס פוליצר. הספר עובד לסרט מצליח בכיכובו של גרגורי פק.
מעורערת מהיקף הביקורת והפופולריות שהספר זכה להם, נעלמה אז לי מעין הציבור, הפסיקה להתראיין לפני כ-40 שנה, ולהוציא סקירה של ספר היסטוריה על אלבמה ב-1983 לא פרסמה שום טקסט משמעותי בארבעת העשורים האחרונים, עם זאת, היא הגיחה לרגע ב-2006, כאשר התגלה כי במשך חמש שנים היא השתתפה בסתר בטקס שהתקיים באוניברסיטה באלבמה ובו הוענקו פרסים לתלמידי תיכון שכתבו חיבורים בהשראת ספרה. היא העניקה אז ראיון יחיד ל"ניו יורק טיימס", ובו דיברה רק על הסטודנטים ועל תחרות כתיבת החיבורים. התמונה שהצטיירה מהראיון היא של אישה מבוגרת, שנונה ומלאת חיים ששמחה לפטפט עם הסטודנטים, לחתום על ספרים ולהצטלם.
ספרה הקלאסי של לי מ-1960 מספר על אדם שחור שמואשם על לא עוול בכפו באונס של אישה לבנה בגלל דעות קדומות על רקע גזעני. הספר מסופר מנקודת מבטה של נערה לבנה שאביה הוא סנגורו של הנאשם. הרומן מתרחש באלבמה ומתבסס על חוויות מילדותה של הסופרת בדרום ארצות הברית. למרות שהתעקשה כי הספר אינו אוטוביוגרפי, הודתה לי כי דמותה של המספרת מבוססת במידה כלשהי על זיכרונות ילדותה וכי דמותו של דיל נכתבה בהשראת זיכרונות מטרומן קפוטה.
לאור הכרותה עם קפוטה, והעובדה שעל אף הצלחתה כתבה לי רק רומן אחד, נשמעו טענות שקפוטה כתב חלקים אם לא את כל הספר. על אף שלי זלזלה יותר מפעם אחת בחשיבותם של הפרטים האוטוביוגרפיים בספרה, הם משמשים להוכחת בעלותה על הספר, זאת יחד עם מכתב שכתב קפוטה ב-1959 לדודתו, בו הוא מודה שקרא את כתב היד של הספר, אך לא לקח חלק ביצירתו.
מיד לאחר השלמת הספר נסעה לי עם קפוטה לקנזס, כעוזרת אישית שלו, לסייע לו במה שחשבו שיהיה מאמר על תגובתה של עיירה קטנה לרציחתו של חקלאי ומשפחתו. קפוטה הרחיב את המאמר לכדי ספר, "בדם קר" (1966), שהפך לרב-מכר וזכה לעיבודים קולנועיים. חוויותיהם בעיירה הונצחו בסרט "טרומן קפוטה" (2005) ובסרט "ידוע לשמצה" (2006).
בפברואר 2015 בגיל 88, כשהיא למעשה עיוורת, חרשת ולאחר שבץ שחוותה ב-2007,
וכן לאחר שרוב שנותיה טענה שהיא לא תפרסם שוב ספרים, לי פרסמה הצהרה דרך עורך דינה המאשרת שספרה השני, Go Set a Watchman, אשר נכתב לפני "אל תיגע בזמיר" יפורסם. הספר יצא לאור ביולי 2015.
מדוע לקח ללי, יותר מיובל שנים להוציא את הרומן השני שלה לאור? עם ההודעה על פרסום הרומן בזמנו, סיפרה הסופרת שהיא למעשה כמעט והשלימה את עבודת הכתיבה על הספר באמצע שנות ה-50, אך בעצת העורך שלה, התרכזה בפיתוח הפלאשבקים ממנו לסיפור נפרד, שמהם בעצם עוצב "אל תיגע בזמיר" שיצא לאור ב-1960.
"הייתי סופרת מתחילה אז עשיתי את מה שאמרו לי", סיפרה לי, "אני נרגשת שהרומן הזה יראה אור אחרי כל כך הרבה שנים". כתב היד המקורי של Go Set a Watchman נמצא בשנה שעברה כשהוא צמוד לכתב היד המקורי של "אל תיגע בזמיר". "לא תיארתי לעצמי שכתב היד המקורי שרד, כך שהייתי מופתעת ושמחה כשחברתי הטובה ועורכת הדין שלי טוניה קרטר גילתה אותו. אחרי הרבה מחשבה והיסוס, חלקתי אותו עם מספר חברים שאני סומכת עליהם ושמחתי לשמוע שהם סבורים שזה ראוי לפרסום".
הסוכן הספרותי של לי, אנדרו נורנברג, הגיב לידיעה על מותה: "איבדנו סופרת גדולה, חברה טובה ומגדלור של יושרה". הוא הוסיף שפגש אותה לפני שישה שבועות והיא היתה "מלאת חיים, שנונה וחדה מתמיד". מייקל מוריסון, מו"ל הוצאת "הרפרקולינס", סיפר: "העולם יודע שהרפר לי היתה סופרת מבריקה, אבל מה שמעטים ידעו שהיא היתה אישה מיוחדת במינה, בעלת שמחת חיים, ענווה ומלאת חסד.
"היא חיה את חייה כפי שרצתה - בפרטיות - מוקפת בספרים ובאנשים שאהבה". האחיין של לי, האנק קונר, מסר בתגובה רשמית שזהו "יום עצוב למשפחה. עבורנו היא היתה נפש נדיבה, לא רק למשפחתה, אלא גם לקהילה שלה ולמדינה".
לפנייה לכתב/ת 
