לא קיבלה הסבר לניתוח. הפיצוי: 250 אלף ש'

בת 71 שנכנסה לניתוח החלפת מסתם עורקים בלב הוחתמה בחיפזון על טופס הסכמה. אחרי שלקתה בשבץ מוחי, קבע ביהמ"ש: הסיכונים לא הוסברו לה

עו"ד ד"ר כרמית טלפורסם: 21.02.16 , 17:21

בית משפט השלום בקריית גת הורה למדינה לפצות ב-250 אלף שקל אישה שלא קיבלה הסבר ראוי על הסיכונים בניתוח לב שעמדה לעבור בבית החולים שיבא, ושבסיומו לקתה בשבץ ומאז סובלת מנזק מוחי.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת, כיום בת 80, עברה ב-2007 ניתוח להחלפת מסתם העורקים בלבה. קודם לכן היא סבלה מיתר לחץ דם, חולשה, קוצר נשימה וכאבים בחזה. במהלך הניתוח הוצא מסתם אבי העורקים שהיה מסויד והושתל במקומו מסתם ביולוגי. שלושה ימים לאחר הניתוח עברה התובעת שבץ ונותרה עם נזק מוחי שהוביל להתדרדרות משמעותית בתפקודה.

תביעה

חולה קיבלה תרופה ניסיונית בלי להבין - ומתה

מערכת PsakDin

בת 58 שלקתה בשבץ מוחי הוחתמה בבית החולים "בני ציון" על הסכמה לקבל את התרופה, חרף מצבה. בני משפחתה החליטו לתבוע. מה נקבע?

חולה קיבלה תרופה ניסיונית בלי להבין - ומתה

בתביעה שהגישה טענה האישה שהצוות הרפואי התרשל בטיפול לאחר הניתוח בכך שנתן לה רק את תרופת הקומדין ולא תרופה נוספת לדילול דם – הפרין. על רקע יתר לחץ הדם שממנו סבלה, הוסיפה, היא הייתה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי ולכן היה צריך לתת לה מדלל דם נוסף.

עוד טענה התובעת כי לא קיבלה הסברים על הניתוח וסיכוניו ורק הוחתמה על טופס, ולו הייתה יודעת על הסיכון לשבץ - לא הייתה מסכימה לניתוח. לכן יש לראות בפעולת הרופאים פגיעה באוטונומיה שלה, תקיפה והפרת החובה למסור מידע מפורט לחולה בטרם מתן טיפול רפואי.

המדינה, שנתבעה כבעלת בית החולים, טענה מנגד שניתוח החלפת המסתם היה הכרחי, ובלעדיו היו נותרות לתובעת רק חמש שנות חיים. מה גם, הוסיפה, שתוצאה של אירוע מוחי היא במסגרת הסיבוכים הרגילים לניתוח. על פי המדינה, טיפול במדלל דם היה מגביר את הסיכון לדימום מאזור הניתוח ועל פי הנהלים הרפואיים המקובלים – לא חלה חובה לתת מדלל דם במקרה זה.

עוד נטען שהאישה קיבלה הסברים על הסיכויים והסיכונים והוחתמה על טופס הסכמה, וכי בעדויותיהן של התובעת ובתה לעניין זה נמצאו סתירות רבות.

לא הבינה כלום

השופט ישראל פבלו אקסלרד קיבל את עמדת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, שלפיה לא נפל פגם בפעולת הרופאים ודחה את טענת הרשלנות הרפואית. השופט הוסיף שהאישה לא הוכיחה קשר בין הנזק המוחי שנגרם לה לבין היעדר השימוש במדלל, שכן על פי המומחים הרפואיים אירוע מוחי יכול להיגרם גם מנזק לאבי העורקים, סיבוך אפשרי בניתוח מסוג זה, ולאו דווקא מקריש דם.

עם זאת, השופט סבר שהתובעת הצליחה להוכיח שלא ניתן לה הסבר ממשי על הסיבוכים האפשריים. היא העידה כי "לא הבינה כלום" מההסבר שניתן לה לפני הניתוח, בעוד שהיה על הרופא לוודא שהיא מבינה בפני מה היא עומדת, לרבות הסיכון הספציפי של אירוע מוחי.

בשל כך קיבל השופט את טענתה לעניין הפגיעה באוטונומיה שלה. עילה זו, הדגיש, אינה מחייבת הוכחת קשר בין הפגיעה לבין הנזק. לכן אף שסביר שגם לאחר ההסבר הייתה התובעת מסכימה לניתוח לאור מצבה הרפואי, היא זכאית לפיצוי.

על רקע הסיכון הממשי לאירוע מוחי כתוצאה מהניתוח פסק השופט לתובעת פיצוי גבוה יחסית על סך 250 אלף שקל. עוד נפסקו לזכותה שכר טרחת עו"ד של 58,500 שקל והשבת אגרת המשפט ששילמה.