האנורקטית שניצחה את הוריה בבית המשפט עלתה 17 קילו
לפני חמישה שבועות היא הסעירה את המדינה כשפנתה לבית המשפט נגד הוריה ודרשה לשחררה מאשפוז, למרות ששקלה רק 35 קילו. השופט השתכנע כי בכוונתה לקבל טיפול בקהילה. כעת היא מוכיחה לכולם שההחלטה הייתה נכונה, לאחר שהצליחה לעלות במשקל
קראו על השתלשלות האירועים:
הנערה האנורקטית ניצחה את הוריה בביהמ"ש: לא תוזן בכפייה
שחרור חולת האנורקסיה לביתה - האם השופט טעה?
ט' הגיעה לבית־החולים בתת־משקל, לאחר שהתעלפה ועם דופק נמוך מאוד. היא סירבה לקבל טיפול בכפייה וביקשה מבית־המשפט לשחררה כדי שתוכל לקבל טיפול בקהילה. חמישה שבועות לאחר שבית־המשפט נענה לבקשתה ושיחרר אותה מבית־החולים בניגוד לעמדת הוריה והצוות הרפואי, ט' כבר במקום אחר לגמרי.
"רציתי להיות כמו הדוגמניות"
"הייתי אנורקטית בגלל שהייתי בדיכאון", היא מספרת בפעם הראשונה מאז תחילת הפרשה, "רציתי להיות כמו הדוגמניות שראיתי בטלוויזיה והייתי בטוחה שככה צריך להיראות. במקום להבין שמשהו לא בסדר במודל היופי הזה, חשבתי שאני זו שלא בסדר. היום אני מבינה שיש בעיה בדרישה של החברה שדוגמניות יהיו במשקל מסוים או ייראו בצורה מסוימת כדי לככב בקמפיין או לקבל תמונה בעיתון".
בשנים האחרונות ירדה עוד ועוד במשקל, ככל שהבדידות והדיכאון גברו. "אכלתי ממש מעט ועשיתי הרבה מאוד ספורט. החברה לא ידעה איך להתמודד עם זה. אמרו לי שאני מגזימה, אבל אף אחד לא שם לי מראה מול הפנים ואמר לי שזה לא בסדר ושאני חולה". גם מערכת החינוך, מספרת ט', שיחקה תפקיד בהידרדרות. "לא מדברים על הנושא הזה של אנורקסיה. אם היו מדברים על זה כמו על סמים, אלכוהול ומין לא מוגן, אני בטוחה שלא הייתי מגיעה למצב שאליו הגעתי, והייתי חוסכת לעצמי שנתיים של סבל".
לאשפוז בבית־החולים היא התנגדה לאורך כל הדרך. "נכון שהייתי צריכה לקבל טיפול מציל חיים, אבל אחר כך הנוכחות שלי שם הייתה מיותרת", היא מספרת, "הם מתייחסים לאנורקטית כמו לחולת נפש. אין להם מודעות לטיפול בנערות במצבי"
"הן לא צריכות כדורים, רק שיבינו אותן"
למרות התנגדות הוריה, החליט בצעד אמיץ שופט בית־המשפט לענייני משפחה בבאר־שבע, אלון גביזון, לשחרר אותה מבית־החולים ולאפשר לה לקבל טיפול מסוכן הדוגמניות עדי ברקן, שמוביל בשנים האחרונות קמפיין נגד אנורקסיה וייסד את העמותה לפיקוח על תפיסת דימוי הגוף.
"זה לא העניין הפיזי של האוכל", היא מסבירה, "זה משהו שצריך להיות במודעות ובהבנה למה חשוב לאכול". ט' מבינה את הוריה, שהתנגדו לשחרור, אך לא מסכימה איתם. "הם שמעו ממני לא פעם הבטחות שאעלה במשקל ואהיה בסדר. אבל עמדתי על שלי והוכחתי לכולם במבחן התוצאה שהדרך שלי היא הדרך הנכונה".
מי שהוביל את המהלך לשחרר את ט' מאשפוז היו ברקן ורופא המשפחה ד"ר יוסף שבו. בזכות טיפול תומך ותפריט מוקפד הם סייעו לה להחלים ולעלות במשקל.
"זו המלחמה הכי גדולה שלנו", אומר ברקן, "אם היו מחליטים להשאיר אותה באשפוז, אין סיכוי שהיא הייתה מחלימה. ישבתי עם ט', צילמתי אותה והראיתי לה בפעם הראשונה איך היא נראית, וזה עשה לה משהו. מפה המצב רק משתפר. אני מדבר איתה בשפה של דוגמניות, לא בשפה של רופאים. לאט לאט עובדים איתן על שינוי התפיסה של מודל היופי. הן לא צריכות לקבל כדורים פסיכיאטריים, רק מישהו שיבין את הנפש שלהן".
בימים אלה ט' ממשיכה להתנדב בקבוצות של עדי ברקן, וכמו כל בני גילה ניגשת לבחינות הבגרות, ומתכוננת להתגייס לצבא בקיץ הקרוב, בתקווה להיות מש"קית ת"ש ולעזור לחיילים. "זה הייעוד שלי. התבגרתי מאוד בימים האלה ואני אפילו עוזרת לבנות אחרות", היא מספרת בגאווה, "אחת הבנות בקבוצה שלחה לי תמונה שלה אוכלת ואמרה לי שזה בזכותי. זה מרגש אותי מאוד".
לפנייה לכתב/ת 
