עובדים נגד העלאת גיל הפרישה: "מי יקבל אותי לעבודה בגיל 68?"
ברקע לכוונת האוצר להעלות את גיל הפרישה לגברים ונשים בהתאם לעליית תוחלת החיים, יצא צוות ynet לבחון מה חושב הרחוב. "גם עכשיו רואים מבוגרים שאין להם מה לאכול, איך הם יעבדו? אני חושב שאגיע לשלב בו אשדוד בנק". הצעה שנבחנת: גיל הפנסיה ייקבע לפי אופי המקצוע
סוגיית העלאת גיל הפרישה שוב עולה לכותרות. באוצר, שם מתכוונים כבר תקופה ארוכה להעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64, שוקלים כעת להעלות גם את גיל הפרישה לגברים (שעומד כיום על גיל 67). אך מה חושב על כך הרחוב?
- תחזית קודרת: חצי מהקשישים יהיו עניים
- מאות אלפי מבוגרים בישראל - ללא פנסיה
- לא לחייב עובדים לצאת לפנסיה. דעה
"זו השערורייה הכי גדולה שיכולה להיות", מזדעק הרצל (65), שעבד כ-30 שנים במפעל צמיגים וכיום מועסק במפעל טקסטיל. הוא מזהיר כי העלאת גיל הפנסיה תהיה מכת מוות עבור פועלי הייצור. "כל אלה שהעלו את גיל הפנסיה מ-65 ל-67 ועכשיו רוצים להעלות לגיל 70 - לא דרכו מעולם במפעלי ייצור", הוא אומר. "מי מסוגל לעבוד בגיל הזה בכל מיני עבודות פיזיות?".
צפו במשאל הרחוב שערכנו:
"הם מסתכלים על עובדי המדינה, אבל האם הם ביקרו אי פעם במפעל פלדה או צמיגים?", הוא מוסיף. "חד משמעית - רוצים לחסוך את הביטוח לאומי כי אנשים יתפגרו. לעובדי כפיים לא יישאר כלום לחיות ממנו אחר כך - וזו אחת הסיבות למהלך הזה, הרצון לשלם כמה שפחות לפנסיונרים. מי מסוגל צריך לעשות חלוקה נכונה בין מי שיושב במשרד לבין מי שעובד במפעל".
בן 50: "כבר היום קשה לי למצוא עבודה"
בתיה צדיקוב, תושבת ראשון לציון בת כ-60, מועסקת כבר 26 בבית חולים. "אני חושבת שזה לא נכון להעלות את גיל הפרישה לאישה שעובדת בבית חולים עד גיל מבוגר", היא אומרת. "צריך לצאת לפנסיה כשאת בריאה ושלמה, כדי ליהנות מהחיים בסוף. ככל שהזמן עובר אני מרגישה שיותר קשה וגם המערכת הופכת לקשה יותר. גם מבחינה בריאותית ופיזית זה לא אותו הדבר - אני עובדת באותה עבודה שעשיתי בגיל 30 וזה קשה, אני חושבת שאוכל להמשיך עד גיל 62 ולא יותר".
אייל דמארי, שליח כבן 50, מציין כי "אני חושב שזה טעות להעלות את גיל הפרישה, גם ככה נורא קשה לאנשים לחיות במדינה פה, אז להעלות עוד יותר? גם עכשיו רואים מבוגרים שאין להם מה לאכול ומקבלים ביטוח לאומי, איך הם יעבדו? אני חושב שאני אגיע לשלב כלשהו שבו אשדוד בנק, כי אין דרך להתקיים עד גיל מאוחר. אם אני אתחיל לחשוב על מה שיקרה בגיל הפנסיה - אני לא חושב שארצה לחיות כי אין מאיפה עוד לקחת. מי יקבל אותי לעבודה בגיל 67 או 68 כשליח? כבר היום קשה לי למצוא עבודה".
גם עובדים בגילאים צעירים יותר מוטרדים מהיוזמה שתשליך על עתידם. "אני חושבת שלא צריך להעלות את גיל הפרישה לשכירים כי הוא בסדר גמור עכשיו, אנשים צריכים גם לחיות את החיים שלהם", גורסת קורל, שכירה בשנות ה-30 לחייה. "יש אנשים שמגיעים לגיל 65 ולא מסוגלים להמשיך לעבוד. לדחוק אותם להמשיך זה לא הוגן, כי גם ככה קשה לחיות כאן. צריך לבוא יותר לכיוון האזרחים. נכון שככל שעובדים יותר - הביטחון הכלכלי טוב יותר, אבל זה נורא תלוי במצב הסוציו-אקונומי".
בצלאל בן סימון (22) שעובד כשליח ונמצא הרחק מהפנסיה - מוטרד אף הוא מעתידו. "אני לא חושב שאפשר לעבוד לאחר גיל 50-60", הוא אומר. "אתה רואה היום אנשים בני 70 שהמדינה לא דואגת להם. מי ירצה להעסיק עובד 70 כשיש לו בחור צעיר בן 20 שיכול לעבוד יותר טוב? אני רוצה לבחור בתחום הקולנוע כי נראה לי שבתחום הזה יכולה להיות פרנסה גם בגיל מבוגר, אבל אני מעדיף שלא לחשוב על זה עכשיו, זה מפחיד מדי".
"לאנשים לא יישאר זמן להנות מהחיים"
ויש מי שחושב אחרת. עמנואל דודאי (77) מעיד כי הוא עדיין עובד מרצונו. "אני חושב שהעלאת גיל הפרישה היא רעיון מצוין, כי ברגע שאנשים מפסיקים לעבוד - אין להם תוחלת חיים", הוא טוען. "אפשר לנוח גם חודש, אבל לא חייבים להפסיק לעבוד כי אחרת מטפסים על הקירות. אני מאמין שאדם בגילי צריך קורת גג, אדם לדבר איתו וסיבה לקום בבוקר. מי שרוצה יכול לעבוד".
גם ויטו בן דוד (70) עדיין ממשיך לעבוד מבחירה, אך בשונה מדודאי - הוא סבור כי אסור לכפות מהלך כזה על העובדים. "אני עובד באותו מקום כבר 37 שנים", הוא מספר. "אני מאוד מבסוט מהחיים שלי, אבל לא מסכים שצריך לעלות את גיל הפרישה. גיל 67 לגברים זה מספיק. אם יעלו את זה - לאנשים לא יישאר הרבה זמן להינות מהחיים".
קלרה גטניו, פנסיונרית כבת 83, אמרה כי אינה מתנגדת להעלאת גיל הפרישה בשנתיים שלוש. לדבריה, "מי שלא עובד, לא קיים מבחינה נפשית. נכון ששוק העבודה נהיה יותר קשה, אבל לא חייבים להמשיך באותה העבודה אלא למצוא משהו קל יותר, העיקר לצאת מהבית ולהיות בין אנשים".
נעמי גטלדבקג מארגון פעמונים, מציינת כי "אם מעלים את גיל הפרישה - לצעירים נוצר פקק תנועה שמקשה עליהם להכנס לתפקידים ובפן הזה זה פחות טוב. מצד שני, משפחות עם מינוסים שלא מסתדרות כלכלית חייבות להמשיך לעבוד, במיוחד אנשים עם פנסיה נמוכה או כאלו שעשו טעויות כלכליות כמו הוצאת הפיצויים בגיל צעיר וכתוצאה נשארת להם פנסיה נמוכה שלא יוכלו להתקיים ממנה. לכן העלאת גיל הפרישה תאפשר להם להמשיך להתפרנס, אבל יש פה מורכבות.
"בנוסף, אם גיל הפרישה עולה ולא ניתן יהיה לפתוח את קופות הפנסיה - ישמרו מצב אבסורדי שבו אנשים גם לא עובדים וגם לא מקבלים את הפנסיה. גם עובדי כפיים נתקעים כי הם לא מקבלים פנסיה ולא זכאים לביטוח לאומי עד גיל הפרישה. המצב הרצוי הוא שזה יהיה וולנטרי ושמי שיכול להמשיך לעבוד יעשה זאת, כי בהרבה מקצועות זה אפשרי".
"מתנגדות להעלאה גורפת של גיל הפרישה"
גיל הפרישה כיום עומד על 67 לגברים ו-62 לנשים (עם מתן אפשרות הארכה ל-67). חובת הפרישה בפועל - חלה בעיקר על עובדי המגזר הציבורי. העלאת גיל הפרישה מאפשרת לדחות את תחילת תשלום הקצבאות שהמדינה משלמת לאזרחיה הוותיקים באמצעות הביטוח הלאומי ובכך לחסוך סכומי עתק. זאת על רקע העלייה בתוחלת החיים ובניסיון למנוע מהאזרחים הוותיקים להפוך לנטל על המדינה.
משרד האוצר נדרש לנושא גיל הפרישה בדיון שנערך השבוע בוועדת הכספים. את הדיון יזמו הח"כיות זהבה גלאון (מרצ), שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) ואורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), מחשש כי אם לא תוקם ועדה ציבורית לבחינת הנושא - כפי שמחייב החוק - האוצר יעלה את גיל הפרישה לנשים באופן אוטומטי מ-62 ל-64 כבר ב-31 בדצמבר הקרוב.
בדיון הבהירה היועמ"ש של הוועדה כי ללא הקמת הוועדה הציבורית ואישור המלצותיה בוועדת הכספים - גיל הפרישה לנשים לא צפוי להשתנות. בפגישה שנערכה בהמשך בין גלאון ויחימוביץ' לבין ראש אגף התקציבים באוצר אמיר לוי, הוא ציין כי גיל הפרישה לנשים לא יעלה באופן חד צדדי וכי תוקם הוועדה, שצפויה לדון במנגנון שייקבע להעלאת גיל הפרישה במשק בכלל - גם לגברים, ובמנגנוני פיצוי לעובדים שיפגעו כתוצאה מכך.
הרעיון אותו מקדמים באוצר הוא התאמת גיל הפרישה לעלייה בתוחלת החיים - יוזמה שגוררת התנגדות רבה. במתווה אותו גיבשו גלאון ויחימוביץ' במשותף עם מכון אדווה, מוצע לבטל את גיל הפרישה, להבחין בין גיל הזכאות לפנסיה תעסוקתית לגיל הזכאות לקצבת זקנה, וכן לקבוע גיל זכאות דיפרנציאלי לפנסיה ובהמשך גם לקצבת זקנה על פי אופי משלח היד, באופן שיבחין בין מקצועות שוחקים פיזית ונפשית לבין האחרים.
"אנחנו מתנגדות להעלאה גורפת של גיל הפרישה", מבהירה ח"כ יחימוביץ. "ההצעה שלנו היא לאפשר גיל פרישה וולנטרי, שייתן פתרון גם למצוקת קרנות הפנסיה וקופת הביטוח הלאומי. זה פתרון שלא מתאכזר ל-3 קבוצות של נשים - אלו שכבר נפלטו משוק העובדה ונידונות לשנים של עוני בלי משרות קצבת זקנה ופנסיה, עקרות בית שיחכו עוד קצת לקצבת הזקנה העלובה שלהן, ונשים במקצועות פיזים שוחקים. מצד שני, יש גם מסה עצומה של נשים שרוצות להמשיך להתפרנס ולא יכולות".
"באוצר יש הפגנה של רצון טוב להגיע לפתרון בהסכמה", היא מוסיפה. "אנחנו מודעות לכך שתוחלת החיים עלתה ושצריך לעשות שינויים בעולם הפנסיה - אבל אי אפשר לעשות אותם תוך זריקת מסה אדירה של נשים. כאן צריכה לבוא ההדברות שלצערי לא היתה".
ח"כ לוי-אבקסיס מציינת כי "יש פה אבסורד. רוצים לחסוך כסף לביטוח לאומי, אבל בפועל פשוט זורקים נשים, בעיקר המוחלשות בחברה, שהסיכוי שלהן להשיג עבודה בגיל מבוגר שואף לאפס. מי יעסיק אותן במקצועות שוחקים בגיל 50 ו-60? המעסיק יעדיף מישהו צעיר עם תפוקה יותר גבוהה. יש כבר נשים שנפלטות בגיל 50 ונאלצות בזמן הזה לחכות לקצבת הזקנה. עכשיו רוצים לדחוק את הגיל עוד יותר כלפי מעלה ולהגדיל את השנים הקשות".
"לעמדתנו יש לקחת בחשבון שיש מקצועות שונים שאי אפשר להמשיך לעבוד בהם - ושכופים על הנשים הללו עוני, חד וחלק. משום כך אנחנו מבקשים לעשות הבחנה ולאפשר למי שרוצה לעבוד להמשיך - אבל לא למי שאין אפשרות. החשש שלי הוא שהאוצר ישתמש בכך כדי ליצור מנגנון אוטומטי, שיסיר את הפיקוח של הכנסת ולא יצריך את אישורה.
