עקשנים, וטוב להם: היהודים
דווקא העם שסבל יותר מכולם, וגלה יותר מכל האחרים - הוא גם היחיד שעדיין קיים. כשצריך יש לו נחישות. יש לו עורף. גם אם עורף קשה
פרשת השבוע "כי תישא" מרכזת את עיקר תשומת הלב סביב חטא העגל. זה חטא איום ונורא, ובלתי מובן בעליל. בסך הכל חלפו שלושה חודשים מאז יציאת מצרים - ופתאום עגל עשוי מתכשיטי זהב. מעשה שטן קרה פה.
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עליו מצביעים ואומרים "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". מוזר ביותר. ואכן אומר הקב"ה למשה: "רד כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים. הניחה לי ואכלם. ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא".
הקשוחים והשורדים
"עם קשה עורף" זה סיבה לקטרוג, לכתב אישום. בנאום הסנגוריה של משה רבנו, אומר משה: "ילך נָא השם בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ בארץ״.
אתם ראיתם סנגור שחוזר על כתבי האישום ודברי הקטגוריה? כנראה שהביטוי "קשה עורף", יש בו מן חיוב ויש בו מן שלילה. תלוי לאיזה אפיק מכוונים אותו. "קשה עורף" במובן של עקשן נשמע כתכונה שלילית של מי שעומד במריו, בעיקשותו, לא מוכן לקבל מראות, לא מוכן להקשיב, לא מוכן לקיים שום ציווי, רק מה שאומר לו הוא עצמו.
אבל עם של "קשי עורף" זה גם ביטוי לקשיחות של עם, לעוצמתו. יש לו אופי, יש לו ערכים, יש לו עקרונות - והוא עומד עליהם.
אומר משה ל-ה': "ילך נא השם בקרבנו כי עם קשה עורף הוא". הבקשה מהשם היא לא רק למרות שאנחנו עם קשה עורף, אלא משום שאנחנו עם קשה עורף.
עובדה, עמון ומואב שרדו עד היום? אשור, בבל, פרס ומדי, יוון ורומא וקרטגו ,שרדו עד היום? לא. מי שרד מאז אותה תקופה? רק העם היהודי. דווקא העם שסבל יותר מכולם, וגלה יותר מכל האחרים - הוא גם היחיד שעדיין קיים. כשצריך יש לו נחישות. יש לו עורף. יש לו חוט שדרה. ואז יילך נא השם בקרבנו, בקרב העם הדבק בערכיו.
פורסם לראשונה 26/02/2016 14:39
לפנייה לכתב/ת 
הרב ישראל מאיר לאו
צילום: קובי הר צבי
מומלצים
