"טרמבו": מי אמר שהוליווד לא שחורה?
בריאן קרנסטון מככב כדלטון טרמבו בדרמה התקופתית "טרמבו" ששבה לימים האפלים של הוליווד, במהלכם נרדפו חברי הרשימה השחורה על ידי נציגי המקארתיזם. החומרים חזקים וטורדי מנוחה, אך הבמאי ג'יי רואץ' הצליח להפוך אותם ליבשושיים וחד ממדיים
מבוכה אחזה בשחקנית דברה קר כאשר היא פתחה את המעטפה והכריזה על שמו של הזוכה בפרס האוסקר לסיפור הטוב ביותר לשנת 1956: רוברט ריץ' על דרמת המטדורים, "האמיץ" (באותה תקופה חולקו פרסים נפרדים לסיפור ולתסריט, המקורי והמעובד). איש לא עלה לקבל את הפסלון, ובסופו של דבר עלה ג'סי לסקי ג'וניור, סגן נשיא גילדת התסריטאים, ואסף את הפרס בשמו של ריץ'. לדבריו, זה עתה הגיעה אליו הידיעה שריץ' האלמוני נמצא לצדה של אשתו הכורעת ללדת.
הדברים הלכו והסתבכו כאשר ביום המחרת נאלצה גילדת התסריטאים להודות כי שום "רוברט ריץ'" לא מופיע ברישומיהם. מפיק הסרט "האמיץ", פרנק קינג, סיפר שריץ' הוא תסריטאי מבריק שפגש פעם בגרמניה, אבל הוא לא ידע לספר דבר על מקום הימצאו עתה. ובאמת, איך יכול היה? רוברט ריץ' לא היה ולא נברא. זה היה שם העט של הסופר והתסריטאי המהולל דלטון טרמבו, ששמו נכלל ב"רשימה השחורה" של הוליווד, ומאז יצא מהכלא נאלץ להשתמש בסדרה של שמות בדויים כדי להמשיך ולעבוד.
האנקדוטה הזו מתוארת בסרט "טרמבו" ("Trumbo") כרגע של ניצחון מתוק ואירוני על "כוחות השחור" (שלוש שנים קודם לכן טרמבו זכה באוסקר על כתיבת "חופשה ברומא", אך הפרס הוענק למעשה לאיאן מקלילן האנטר ששימש לו כיסוי). היא גם מבטאת את אחת הבעיות של הסרט, שביים ג'יי רואץ' (המוכר יותר כאיש שמאחורי "אוסטין פאוארס" ו"לפגוש את ההורים"), לפי תסריט מאת ג'ון מקנמארה המבוסס על ביוגרפיה מאת ברוס קוק - הוא הופך את אחת התקופות האפלות בתולדות אמריקה המודרנית למעשייה פשטנית שבמרכזה אלה שהצליחו להערים על הוליווד והמקארתיזם.
טרמבו היה הדמות המפורסמת ביותר (וגם המתוגמלת ביותר מבחינה כלכלית) מבין עשרת הבמאים, התסריטאים והמפיקים שסירבו לשתף פעולה עם הוועדה לחקר פעולות אנטי-אמריקאיות ולענות על השאלה האם הם חברים במפלגה הקומוניסטית (שקיומה היה חוקי לחלוטין באמריקה). השנה היא 1947, ואמריקה הרדופה חרדה מפני תעמולה אדומה בסרטים - חרדה שטופחה, בין השאר, על ידי וולט דיסני ורונלד רייגן - ביקשה לבער את הנגע.
הקורבנות הראשונים של מה שיהפוך להיות "צייד מכשפות" סיטונאי היו אלה שזכו לכינוי "העשרה של הוליווד" וכללו, מלבד טרמבו, גם את הבמאי אדוארד דמיטריק ("אש צולבת") והתסריטאי רינג לרדנר ג'וניור ("מ.א.ש").
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
ואולם, יותר משזהו סרט המצליח להעביר את רוח התקופה, ששילבה פרנויה ופשיזם, "טרמבו" מציג דמות חד-גונית המרצה את משנתה הצודקת. כמוה, גם הוא, הסרט, נהנה להיות בצד הצודק של המאבקים שפילגו והסעירו את אמריקה. אבל אין דבר משעמם יותר מאשר לצפות בסרט שמביא את סיפורו של הצד הצודק מבלי להעניק לו ערך מוסף ("סופרג'יסטיות" שמוצג בימים אלה בארץ הוא דוגמא לעוד סרט שכזה).
זהו, אגב, הסרט השני שמוקרן כעת על מסכינו ומתייחס לתקופה - לצד "יחי הקיסר" של האחים כהן - אך הוא מתקשה להצביע על רלוונטיות ואקטואליות. "טרמבו", במילים אחרות, הוא סרט שאין לו הרבה, אם בכלל, מה לומר.
בריאן קרנסטון ("שובר שורות") מגלם את דמותו של טרמבו כעוד קלישאה של סופר שמתקתק במרץ במכונת הכתיבה כשכוס וויסקי לידו וסיגריה בוערת בפומית בפיו. על פי הסרט מתברר עוד שטרמבו נהג לכתוב רבות בעודו טובל באמבט. דמותו מייצגת את צדה הטוב והמוסרי של התעשייה - ללא ספק דימוי שהוליווד של היום שמחה להתרפק עליו.
אליו נוספות שתי דמויות נוספות: כוכב הקולנוע קירק דגלאס (פה בגילומו של דין או'גורמן מטרילוגיית "ההוביט") והבמאי אוטו פרמינג'ר (כריסטיאן ברקל הגרמני) שהתעקשו לכלול את שמו של התסריטאי טרמבו ברשימת הקרדיטים של סרטיהם, "ספרטקוס" ו"אקסודוס" בהתאמה - מהלך שהביא בסופו של דבר לשבירתה של הרשימה השחורה. הם מייצגים את אלה שהצילו את הוליווד מעצמה.
מולם מציב הסרט את "הרעים" - רכילאית הצמרת הדה הופר (הלן מירן), שנהגה להתפאר בשלל כובעים מעוצבים, היא ציידת מכשפות שהיא גם מכשפה בעצמה, וג'ון וויין שמתואר פה כשותפה השוטה (סצינה בסרט אף מאפשרת לטרמבו להטיח בו שבמלחמת העולם השנייה וויין שירת באתר צילומים). השחקן אדוארד ג'י. רובינסון (מייקל שטולברג) הוא דמות מעניינת ומורכבת יותר בחלוקה הדיכוטומית של הסרט: על אף תמיכתו במוחרמים, הוא בחר לבגוד בערכיו ולמסור שמות בפני הוועדה במטרה לשוב ולשחק.
"טרמבו" (ארצות הברית) - במאי: ג'יי רואץ'. שחקנים ראשיים: בריאן קרנסטון, הלן מירן, ג'ון גודמן, מייקל שטולברג, לואי סי.קיי, דיאן ליין, דין או'גורמן וכריסטיאן ברקל. אורך הסרט: 124 דקות.
