"נעורים": צעירות יפות, זקנים מתבוננים
סרטו של פאולו סורנטינו עוסק ביוצרים מבוגרים המתבוננים בצעירים וצעירות כדי להיזכר ביופי, באמנות ובמוזה. השחקנים הראשיים מייקל קיין והארווי קייטל מספקים חלק ניכר מהחן של "נעורים", שמזכיר שוב את סרטיו של פליני, אך גם עומד כיצירה מקורית בזכות עצמו
קל להתחיל לדבר על "נעורים" ("Youth") דרך מה שניתן להגדיר כדיאלוג מתמשך או "אובססיה" של הבמאי פאולו סורנטינו עם סרטיו של המאסטרו פדריקו פליני. סרטו הקודם, זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר "יפה לנצח" (2013), הציג מסע של סופר נהנתן בעולמם של בני המעמד הגבוה ברומא – מעין עדכון למאה ה-21 של "לה דולצ'ה ויטה" (1960).
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
סרטו הנוכחי, העוסק במלחין המצוי בנקודה שבה רצונו ליצור כמעט ואבד, והנמצא במלון מרפא בשווייץ, מזכיר, כמובן, את "שמונה וחצי" (1963). ניתן להמר, עם קצת רשעות, שסרטו הבא יעסוק במסע בזרם התודעה של אישה שבעלה בוגד בה נוסח "ג'ולייטה של הרוחות" (1965), הבא ברצף סרטיו של פליני.
ייאמר מראש, אין טעם ואין זה הוגן להעמיד את הסרטים של סורנטינו מול גדולתם ורום מעמדם של סרטיו של פליני. בתחרות הזו הוא תמיד ייצא וידו על התחתונה. אם נניח בצד את ההשוואה ונתמקד במה שמיוחד, וכן, אפילו מקורי, בסרטו של סורנטינו – הרי שזה לא מעט.
יש לא מעט הפלגות לזרם התודעה של הגיבור – מלחין ומנצח בשם פרד בלינג'ר (מייקל קיין), אבל אין היצמדות לתודעה בודדת כפי שהיתה בסרטו של פליני. דמויות משנה הן לא רק קריקטורות במחשבתו של הגיבור, אלא עוד נתיבים בהם משתמש סורנטינו לפיתוח שלל הנושאים אותם הוא כורך: הזיקנה והמבט שהיא מקנה על מחשבותיהם וגופם של צעירים, היכולת של האמן לשמר את הדחף היצירתי, היחסים בין גברים והנשים המהוות מוזות עבורם (ובעיקר הזיכרון של יחסים אלו).
ה"נעורים" המצויים בשם הסרט ששם במרכזו אנשים זקנים, קשורים לדבר היופי: היופי של גוף האישה הצעירה, הזיכרון של אהבת נעורים, של הרוח שעדיין חיה במעשה היצירה, ושל היכולת של אמנות לגעת באחר.
אתר ההתרחשות הוא מלון מפואר ואתר מרפא באלפים השוויצרים. בלינג'ר מגיע לשם באופן קבוע כבר למעלה מ-20 שנים, וכעת, בשלב בו הוא הפסיק לנצח, ומלחין בעיקר בדמיונו, המלון הוא גם טריטוריה המייצגת את פרישתו מהדבר לו הקדיש את חייו. בתחילת הסרט מגיע שליח מטעם מלכת אנגליה (אלכס מקווין) הרוצה להעניק לו תואר אבירות, אך בלינג'ר מסרב כיוון שהדבר כרוך בניצוח על יצירתו המפורסמת "שירים פשוטים" שאותה הוא מסרב לבצע מ"מניעים אישיים".
קיים דמיון בין דמותו של בלינג'ר ודמויות הגברים שגילם טוני סרווילו בסרטיו האיטלקיים של סורנטינו, ובעיקר ב"ההשלכות של אהבה" (2004). אדם המפריד עצמו מהעולם באמצעות משקפיים עבות מסגרת. גבר מזדקן/זקן עם אופי מאופק וקר הנע לעבר נקודת ההבקעה הרגשית. בשני הסרטים המלון הוא טריטוריה של חיים מושעים, לימבו א-פרסונאלי שבו נמצא אדם שנראה כמי שאיבד קשר לעולם האנושי.
לנה (רייצ'ל וויז), בתו של פרד, נשואה לג'וליאן (אד סטופארד) אך הנישואים במשבר שאליו קשורה הזמרת פאלומה פיית' (המופיעה בסרט בתפקיד עצמה). המשבר מציף אלמנטים ביחסים בין פרד ולנה (המשמשת כעוזרת אישית שלו), ומוביל לאחת הסצנות החזקות בסרט שבה וויז מפגינה עבודת משחק מרשימה וחשופה מבחינה רגשית.
במלון מתארח גם חברו מאז הילדות, הבמאי מייק בוייל (הארווי קייטל). חברות יציבה של שני אנשים שונים מאוד, ששיחותיהם מערבות זיכרונות, התערבויות על התנהגות האנשים בהם הם צופים, וספירה של מספר טיפות השתן שבלוטת הערמונית שלהם מאפשרת להטיל. חלק לא מבוטל מהחן של הסרט מצוי בהופעתם הנינוחה של שני השחקנים המנוסים.
סרטיו האחרונים של מייק דשדשו, וכעת הוא מסוגר במלון עם חבורת תסריטאים צעירים שאיתם הוא מנסה לסיים את כתיבת התסריט של הסרט שאמור להיות "המורשת שלו". הפקת הסרט נשענת על נכונותה של כוכבת קולנוע ותיקה בשם ברנדה מורל (ג'יין פונדה) לקחת את התפקיד הראשי. גם כאן תהיה סצנה מרשימה במיוחד שבה פונדה תתייצב, עם מסכת פניה המנותחות, ותטלטל את הגבר היוצר. בשונה מהמוזות הנשיות המשתוללות במוחו של גואידו, הגיבור של "שמונה וחצי", את הנשים הללו לא ניתן לאלף בצליפת שוט.
היוצר השלישי הוא שחקן הוליוודי בשם ג'ימי טרי (פול דאנו), אדם צעיר עם נפש זקנה. הוא מוכר מסרט שבו הוא שיחק רובוט אך הוא בז למה שהביא לו את התהילה ולאנשים המזהים את עבודתו עם הופעתו זו. הוא מעדיף לבלות זמנו בקריאת שירים של נובאליס, ובתחביב, המשותף לפרד ומייק, של התבוננות מרוחקת בעולם האנושי. גם הוא ינוער במבט, הפעם של ילדה נבונה מגילה.
"נעורים" משלב בתוכו מרכיבים מסרטים נוספים של סורנטינו. אלמנט של מסע וחיפוש עצמי של מוזיקאי שהתנתק מאמנותו היה גם ב"זה בוודאי המקום" (2011), והפאוזות העלילתיות שבהן יש התבוננות על קבוצות אנשים בסוג של מבט אנתרופולוגי, מושך וגרוטסקי כאחד, שהיה גם ב"יפה לנצח".
המלון הוא מלאכת מחשבת של יופי ועיצוב קר. הוא מכיל לא מעט "זומבים אירופאים של המעמד הגבוה" ששגרת טיפולי המרגוע שלהם מוצגת כריטואל מסוגנן. בין האורחים ניתן למצוא גם את שחקן כדורגל הארגנטינאי שמעללי "יד האלוהים" שלו ידועים בכל העולם (רולי סראנו), ואת מיס יוניברס (מדלנה גהניה). המרחב והדמויות הציוריות נלכדות בעבודת צילום מלוטשת ביופיה של לוקה ביגאזי – צלמו הקבוע של סורנטינו.
מכלול עשיר זה הופך את "נעורים" לשלב נוסף ומשמעותי בעבודתו של סורנטינו, שלב חשוף יותר ברגשותיו ואנושיותו של יוצר מקורי הממשיך לפתח ולעבד את התמות והסגנון הייחודי של סרטיו.
"נעורים" (איטליה) - במאי: מייקל קיין, הארווי קייטל, פול דאנו, ג'יין פונדה ורייצ'ל וויז. אורך הסרט: 118 דקות.
