דימונה לא לבד: האם אתם גרים ליד פצצה מתקתקת?
תושבים שגרים בקרבת מפעלים עם חומרים מסוכנים, מיכלי נפט, תחנות כוח או ליד מסלול רכבות המובילות ברום, עלולים להיות בסכנה. בסיום השבוע שבו נאלצו אלפים מתושבי דימונה להסתגר בבתיהם בשל דליפה - בדקו האם אתם מתגוררים בסמוך לאחד מאותם מקומות
תושבים בדימונה נאלצו השבוע להסתגר בבתיהם, לאחר שברום דלף מקרונות רכבת משא בעקבות התנגשות בכניסה לתחנת הרכבת בעיר, והביא לסגירת אזור נרחב ברדיוס של קילומטר. המקרה העלה על פני השטח את הסכנה המאיימת על תושבים רבים הגרים בסמיכות למתקנים של חומרים מסוכנים, ברחבי המדינה.
מקרים דומים אירעו כבר בעבר, באחד מהם בינואר 1988 פונו אלפי תושבים מבתיהם בקריית-אתא, לאחר ששריפה פרצה בחוות מיכלי הגז הסמוכה לעיר בשעת לילה. לפניכם הרשימה המלאה של האזורים בהם מתגוררים אזרחים החשופים לסכנת דליפה של חומרים מסוכנים.
מפרץ חיפה
על מפרץ חיפה נדמה כי אין אפילו צורך להרחיב. אבל בכל זאת נמנה רק כמה מן האיומים על התושבים. בראש עומד מיכל האמוניה, שהמכרז על פינויו נדחה לאחרונה. המיכל, שנבנה באמצע שנות ה-80' של המאה הקודמת, הוא בעל קיבולת של כ-12,000 טון, כשבפועל מאוחסנים בו כ-8,000 טון. בזמן מלחמת לבנון השניה עלה תרחיש האימים של פגיעת טיל במיכל האמוניה. דו"ח שגובש לאחר מכן הזהיר, שפגיעה במתקנים עלולה לגרום למותם של כ-100 אלף בני-אדם ברדיוס של כ-10 ק"מ מהמיכל.
באזור מפרץ חיפה פועלים המפעלים הפטרו כימיים, ביניהם בתי הזיקוק והמפעלים הנוספים של בזן. המסה הגדולה של מפעלים ובהם חומרים מסוכנים הופכת את אזור חיפה והקריות לפצצה מתקתקת.
מיכלי הנפט הגולמי של תש"ן (תשתיות נפט ואנרגיה) בקריית חיים שבחיפה הם גם מקום מדאיג. "יש מיכלים מאוד גדולים של נפט גולמי במרחק מאוד קטן יחסית מאוכלוסיה, במקרים מסויימים 30 מטר בלבד", אומרת שולי נזר, סמנכ"לית תעשיות במשרד להגנת הסביבה. "דרשנו מתש"ן פיתרון, מרחק הפרדה מהאוכלוסיה, מיגונים נוספים כך שאם יהיה אירוע האוכלוסיה לא תהיה בסיכון. הסיכון הגדול הוא דליפה של נפט גולמי ושריפה שלו. הדבר יכול ליצור לשטף חום שיגרום לכוויות בלתי הפיכות.
עשינו דרשנו שיעשו מיגון על המיכל כדי שאם תהיה שריפה לא יהיה אפקט של העצמת השריפה. המפעל נדרש להשקיע סכום של כ-4 מיליון שקלים למיכל כדי שאם יהיה אירוע התושבים לא יהיו בסיכון בלתי סביר".
בשנים האחרונות דווח על תחלואה גבוהה בסרטן באחד הביניינים ברחוב דגניה בקריית חיים, הגובל במיכלי הנפט. צריך לזכור שחומרים מסוכנים יש כמעט בכל מקום, גם בבית. גם מפעלים מזהמים לא חסר. אבל הדרך למנוע אסונות היא לפקח על אותם מפעלים ומזהמים. "המשרד להגנת הסביבה הוא המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים. אנחנו הרגולטור, הגורם המקצועי הגבוה ביותר בנושא. תפקידנו בתחום חומ"ס למנוע נזקים וסיכונים משימוש בחומ"ס. למנוע דליפת ברום, כלור או פיצוץ או כל אירוע אחר", מסבירה נזר.
מסלול הברום
ברום הוא חומר מאוד מסוכן שמשמש למוצרים תעשייתיים שונים. ישראל היא כנראה יצרנית הברום הגדולה ביותר בעולם, והיא מייצאת כ-40 אלף טון ברום לשנה (כ-2,000 מכולות). לפי הערכת סיכון שנעשתה במשרד להגנת הסביבה, אירוע ברום עלול להביא ל-6,500 עד 350,000 נפגעים.
"אם המיכל היה מתבקע היה צריך לפנות 40 אלף איש תוך שעה", אמר ח"כ מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר שכיהן בעבר כראש העיר דימונה.
מפעל תרכובות ברום בנאות חובב שבנגב נמצא במקום ה-16 ברשימת המפעלים המזהמים ביותר של המשרד להגנת הסביבה.
מה שקרה בדימונה עלול לקרות בכל מקום שבו עוברת רכבת כשהיא משנעת את החומרים המסוכנים מאזור הדרום לנמלי חיפה ואשדוד. כך, אזרחים רבים המתגוררים סמוך למסילות הברזל לא יודעים אפילו שהם חשופים לסכנה.
מנתונים שנאספו על-ידי מרכז המחקר של הכנסת עולה כי הדרך ממפעל הברום בסדום ועד נמל חיפה אורכת כ-18 שעות, וב-9 שעות מהן הברום משונע ברכבת. "יצוין כי בדרך הרכבת עוברת ליד כמה מרכזי אוכלוסין גדולים או נוסעת דרך מרכזים כאלה, ובהם באר-שבע, לוד, ראש-העין, בני-ברק, הרצליה, חדרה וחיפה", נכתב בדו"ח.
ד"ר רויטל גולדשמיד, ראש תא מגמה ירוקה בחיפה, מסבירה כי "הובלת הברום מים המלח צפונה מסכנת את אוכלוסיית מדינת ישראל לכל אורכה: תושבי באר שבע, ראש העין, הרצליה, חדרה - לכל אורך ציר הרכבת, בנוסף לילדי חיפה שהיא התחנה הסופית של הברום".
ברכבת ישראל מציינים כי "רכבות המשא הן הדרך הבטוחה ביותר להובלת מטענים ובתוכם חומרים מסוכנים. הן כיוון aהרכבות נוסעות על מסילות הרכבת שמצויות ברובן מחוץ למרכזי הערים והן לאור המספר הנמוך של אירועים מסוכנים. אלו גם הנתונים בעולם. יש לציין כי 50 רכבות שלא מופעלות ביממה מביאות להגדלת הנפח התעבורתי בכ-2,000 משאיות נוספות בכבישים, הנוסעות בצירי תנועה ראשיים". ברכבת הדגישו כי הרכבות לא עוברות בתל-אביב, למשל.
זיהום מתחנות כוח
במישור החוף הדרומי התושבים מאויימים לא פחות. דו"ח של ארגון הבריאות העולמי העמיד את אשקלון בראש הערים המזוהמות בישראל, ודירג את ישראל כולה כאחת המדינות המערביות המזוהמות בעולם. הדו"ח הקיף 1,600 ערים ב-91 מדינות, ועולה ממנו כי רמת זיהום האוויר בעולם הולכת ומחמירה. באשקלון מדדו רמות של 75 PM10. אחריה נמצאת מודיעין עם 70, באר שבע ובית שמש עם 68, תל אביב עם 67, רחובות עם 63 ואשדוד עם 62. רמות הזיהום הנמוכות ביותר נמצאו דווקא בחיפה ובחדרה: 45 ו-46 PM10 בהתאמה. בלונדון, לשם השוואה, נרשמה דרגת זיהום של 22 בלבד.
במשרד להגנת הסביבה מנסים לצמצם את זיהום האוויר מתחנות הכוח של חברת החשמל, ולהגביר את השימוש בגז טבעי.
המעבר לגז צפוי לחסוך כ-62 מיליון שקל למשק, ויכול למנוע תמותה מוקדמת של בני אדם רבים, אבל בינתיים עוד ועוד ישראלים מצטרפים לסטטיסטיקה העצובה ומתים כתוצאה מנזקי הזיהום.
משק החשמל בישראל הוא התורם המרכזי לזיהום אוויר משרפת דלקים. תחנות הכוח הפחמיות בישראל אחראיות לכ-80% מסך זיהום האוויר שמייצר משק החשמל. במשרד פועלים כדי לחייב את החברה להתקין סולקנים בכל היחידות הפחמיות, אשר ימנעו תמותה מוקדמת של 234 בני אדם בשנה, ולצמצמם בעשרות אחוזים את פליטת מזהמי האוויר באזור חדרה ואשקלון.
"לא עושים דבר בנושא זיהום האוויר באשקלון", אומר ויקטור בן עמי, תושב אשקלון, הבעלים של חברה לבניה ואנרגיה ירוקה ופעיל סביבתי. "סוגיית הסולקנים עלתה כבר לפני כמה שנים. באשקלון לבדה מתים עשרות בני אדם מזיהום האוויר מדי שנה. אני חושב שסדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות ברשות המקומית הם אחרים.
"גם ראש עיריית חיפה יונה יהב, עד שהעסק טפח על פניו, לא עשה דבר. מתי הוא התחיל לפעול? כשתושבים התחילו לעשות רעש. הרשות המקומית צריכה להוביל את ההתנגדות לזיהום הזה. לא יכול להיות שב-2016 יש עדיין תחנות כח פחמיות".
אחת העדויות למצב החמור היא טענת תושבי קיבוץ זיקים, דרומית לאשקלון, אשר מספרים כי הם מתעוררים לעתים בבוקר ומגלים אפר לבן מכסה את המכוניות.
באשדוד פועל את בית הזיקוק פז. בדירוג המפעלים המזהמים ביותר הוא נמצא אמנם רק במקום השני (אחרי בית הזיקוק בחיפה), אבל זה מספיק כדי להדאיג את האשדודים. רק לאחרונה זכה בית הזיקוק באשדוד לשיא מפוקפק כמפעל שקיבל את הקנס הגבוה ביותר אי פעם שהוציא המשרד להגנת הסביבה - 18 מיליון שקל בעקבות הפרות חוזרות ונשנות.
קידוחי נפט
גם בצפון הרחוק יותר הסיכונים רבים. קידוחי הנפט בגולן ובמקומות נוספים בארץ גורמים לירוקים להחוויר מדאגה, בייחוד אם יתברר שאנו בדרך להפוך למעצמת נפט קטנה. הסכנה הגדולה ביותר, לפי עמותת "אדם טבע ודין", נשקפת לכנרת.
"סכנות רבות הנובעות כתוצאה מחיפושי נפט מאיימות על תושבי מדינת ישראל", אומר עו"ד עמית ברכה מנכ"ל אדם טבע ודין. "למעשה, בכל מה שנוגע לתשתיות הגז והנפט, ממשלת ישראל מתנהלת לפי הנורמות החשוכות של חוק הזכיון משנת 1968 ומעמידה את הסביבה ואת התושבים בארץ בסכנה קיומית יומיומית".
עו"ד ברכה מוסיף: "כדי להבין עד כמה הפיקוח הממשלתי במתכונתו הנוכחית כושל, צריך רק להסתכל על העבר הקרוב של חברת קצא"א, האחראית הישירה לאסון עברונה: בשמונה השנים האחרונות היו לפחות שש דליפות נפט מצינורותיה, מנחל צין ועד נחל פולג, ושום דבר לא השתנה. איש לא הועמד לדין, הוטלו קנסות מגוחכים, והחברה ממשיכה להתנהל תחת חסיון גורף.
אשר לקידוחי הנפט בגולן מזהיר ברכה כי מדובר ב"סכנה בריאותית-סביבתית שמאיימת על תושבי הגולן באופן ישיר, אבל על תושבי המדינה כולה באופן עקיף. תקלה משמעותית באחד מאתרי הקידוח שתגרום לדליפת נפט עלולה לגלוש לנחלי הכנרת, לזהם אותה ולסכן את מי השתייה שלנו עד לרמה שתשבית את המוביל הארצי".
יש לציין כי אמנם בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה הוחלט לדחות את הטענות בדבר אפשרות לפגיעה בכנרת, אבל השאלה הגדולה היא מה יהיה אם אכן יימצא נפט ויחלו לשנע את הזהב השחור ברחבי הארץ. גורמים בחברת אפק, המבצעת את קידוחי החיפוש בגולן, ציינו כי רשות המים קבעה כי אין שום סימנים שפעילות קדיחה גורמת נזק כלשהוא למקורות המים, וכי הם פועלים לפי תקנות הנפט שהותקנו בשנת 2012 ולא אלא שמשנות ה-60'".
מפרץ חיפה של הנגב
מועצת נאות חובב היא מועצה שתושביה הם המפעלים המסוכנים שבה, אך בסביבה מתגוררים תושבי ירוחם והפזורה הבדואית ובקרוב עיר שלמה תאוכלס במקום: עיר הבה"דים, שטרם קלטה את כל החיילים לתוכה.
בשנת 2007 קיבלו תושבי באר שבע והסביבה טעימה ממה שעשוי לצפות להם, בעקבות פיצוץ בהתקן עם חומרי הדברה של חברת "מכתשים". ענן רעיל, חומצתי וצהוב ריחף באזור משך שעות. במבצע "צוק איתן" היה ברור לכולם שאזור התעשייה הפך ליעד, לאחר שטווח ירי הרקטות הגיע גם למקום מרוחק יותר מבירת הנגב.
בשנת 2008 פורסם דו"ח הערכת סיכונים שחיבר ד"ר אלי שטרן עבור משרד הבריאות, ובו הרגיע את הרוחות וטען כי ישנה הסתברות נמוכה מאוד שייגרם נזק בריאותי חמור לחיילים שישרתו בעיר הבה"דים. יחד עם זאת, אפשר להיות אופטימיים. ב-8 השנים האחרונות לא היה אירוע חומר מסוכנים שחרג מגבולות המועצה (פחות מ- 5 ק"מ), וגם המלצות דו"ח שטרן ייושמו.
עם זאת, בדו"ח נבדקו רק תרחישים של חשיפות קצרות לחומרים ולא חשיפות ממושכות. כמו כן, בתרחישים שנבחנו החיילים בבסיסים קיבלו התרעה על אירוע והתמגנו או נכנסו לחללים סגורים. אך מה יקרה לחייל שלא יקבל התראה ולא יספיק להתמגן? נראה שסיכונים אלה עדיין אינם מדליקים נורה אדומה בקרב מקבלי ההחלטות.
"ההתיישבות הבדואית בסמוכה לנאות חובב היא דוגמה טובה לכשל תכנוני ולכך שבממשלת ישראל יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. מבלי להיכנס לסוגיית הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב - ברור שבמרחק של פחות מ-5 ק"מ אין להקים יישוב קבע בשלב הזה, ובוודאי לא לחיות בהיעדר אמצעי מיגון מינימאליים", אומרים גורמים במועצת נאות חובב.
כורי מחקר גרעיניים
בישראל פועלים שני כורים - אחד משורק והשני בדימונה. הכורים מאובטחים מאוד מבחינה ביטחונית, אך מה יקרה במקרה של רעידת אדמה או דליפה? ד"ר רון אבני, מרצה לרעידות אדמה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, הסביר כי "בשורק ההספק הוא נמוך. הכור הרציני הוא דימונה. אין לי מושג מה יש בקריה עצמה נגד רעידות אדמה. אבל אני יכול לומר שכאשר הקימו את הקריה לא ידעו מה שיודעים
היום על מוקדי הסיכון ברעידות אדמה בישראל. המקום נבחר והוקם בסוף שנות ה- 50'. עדיין לא ידעו שבקעת הירדן, הערבה וים המלח מהווה גבול בין לוחות טקטונים. המרחק של קמ"ג מהקו הזה הוא מרחק לא גדול, ואפילו קטן. אם היום היו צריכים להקים את הקריה יכול להיות שהיו מקימים זאת במקום אחר".
ד"ר אבני הוסיף: " יחד עם זאת, אנחנו חייבים לסמוך בעניין הזה על מה שאומרים לנו, שבמהלך השנים הכור חוזק כך שלא ייגרם נזק בזמן רעידת אדמה שיוביל לתקלה". לדבריו, "האזור היותר מסוכן מבחינת רעידות אדמה הוא מפרץ חיפה. הוא התפרסם בעיקר בגלל מיכל האמוניה, אבל יש שם הרבה מפעלים פטרוכימיים אחרים והוא קרוב מאוד לשבר פעיל שנקרא שבר היגור, שהוא שלוחה של השבר הסורי אפריקני. רעידת אדמה חזקה על השבר באזור הכנרת, יכולה לגרום לתקלות חמורות מאוד ודליפות חומרים מסוכנים במפעלים".
תגובות
מחברת חשמל נמסר: "החלטת שר האנרגיה נכנסה לתוקפה ומשמעותה המיידית הינה הפחתה של 15 אחוזים בשימוש בפחם. החלטה זו מתווספת לעובדה שהחל ממרס 2013, עם כניסת הגז הטבעי לייצור, הופחת השימוש בפחם בעשרות אחוזים לצד, השבתה יזומה של יחידות לצורך התקנת סולקנים. אי לכך, איכות האוויר עומדת בערכי היעד המחמירים אותם קבע המשרד להגנת הסביבה. הנתונים המוצגים בכתבה כבר אינם רלוונטיים ובכל מקרה לא ידוע לנו על מחקר בישראל אשר בחן את נסיבות התמותה באזורים המדוברים, תוצאות הניטור דווקא מלמדות כי המקור העיקרי לתמותה מזיהום הינו דווקא זיהום שמקורו בתחבורה ובכל מקרה נראה שמדובר בנתונים שאינם מבוססים על ידע שנצבר באזור התחנות. חברת החשמל משקיעה מיליארדים בקידום התכנית הלאומית להפחתת הפליטות בתחנות הפחמיות. מדובר בפרוייקט מורכב המתבצע בתחנות פעילות. בסיום הפרוייקט יופחתו הפליטות בכ-90 אחוזים".
ממועצת נאות חובב נמסר: "במסגרת המהפכה הסביבתית שהובילה מועצת נאות חובב יחד עם ממשלת ישראל ומפעלי התעשייה בנאות חובב בעשור האחרון נעשתה פעילות רבה גם בתחום ההיערכות לאירועי חירום וחומרים מסוכנים. בחמש השנים האחרונות הוקם מרכז חירום והצלה משולב אזורי - הראשון מסוגו בישראל, נרכש ציוד רב לרבות חפ"ק נייד, הוקמה יחידת חילוץ והצלה מוסמכת ובוצעו הכשרות ותרגולים רבים. נקודת הציון המשמעותית ביותר הייתה אימוץ גבול ה-5 ק"מ כרדיוס להכלת אירועי חומרים מסוכנים".
עוד נמסר ממועצת רמת חובב: "משמעות ההחלטה - הסרת סיכון פוטנציאלי מהיישובים הסמוכים.
יש לציין כי העובדים במפעלי התעשייה בנאות חובב עוברים הדרכות תקופתיות וכי ברשותם אמצעי מיגון אישי מתקדמים למקרה הצורך, גם קבלנים ומבקרים ארעיים עוברים הדרכות בטיחות ומוחזקים עבורם אמצעי המיגון הדרושים - כך שבעת אירוע חירום קיימת יכולת מענה ומיגון לציבור הנוכח בפארק התעשייה. באשר לאוכלוסייה הבדואית המתגוררת במבנים ארעיים ללא אישורים ובסמיכות רבה לאזור התעשייה - בהתאם לקביעת רשויות התכנון במדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות - מגורים בסמיכות רבה של 2-3 ק"מ מאזור התעשייה יוצרים פוטנציאל סיכון מיותר שלא נכון ואין צורך לקיימו, יודגש כי הסיכון הינו רק בעת אירוע חומ"ס ולא בזמן שגרה. מעבר לרדיוס של 5 ק"מ, כאמור, אין כל מניעה לקיומם של ריכוזי אוכלוסייה, מוסדות חינוך וכדומה".
לפנייה לכתב/ת 
