סופר בן: מביא הכדורים שהפך למגן נבחרת
בן ביטון החל את דרכו במחלקת הנוער של הפועל ת"א, אך לא קיבל הזדמנויות כשחקן סגל. המגן לא ויתר וירד לליגה הלאומית, עד שקיבל את הצ'אנס המיוחל בהפועל ב"ש. מחר (א', 20:55), במשחק העונה מול מכבי ת"א, הוא צריך להוכיח את עצמו פעם נוספת כמו שעשה כל הקריירה ולהביא לקבוצתו אליפות
בנוגע לבאר-שבע, כולם מכירים את הדרך הארוכה, כולל עונות במכבי הרצליה והפועל אשקלון, שעשה מהראן ראדי עד שהפך לאחד הקשרים הטובים בארץ. לפני קצת פחות מחודש הצגנו את הדרך המדהימה שעשה הבלם לואי טאהא מליגה ב' עד לליגת העל.
השחקן הרביעי ששיחק בליגה של שישי בצהריים ויהיה לו תפקיד מפתח במשחק מחר הוא בן ביטון, המגן הימני של באר שבע, שהשבוע כבש יעד נוסף בקריירה שלו כשסוף-סוף זומן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת. סביר להניח שאוהד הכדורגל הממוצע כלל לא יזהה את ביטון אם יתקל בו ברחוב ולא רק בגלל העובדה שאין לו לוק טיפוסי של כדורגלן הכולל תספורת אופנתית וגוף מעותר בקעקועים (אין לו אפילו אחד). ביטון הוא פשוט לא מאלה שמתים על חשיפה ודף הפייסבוק האישי מתעדכן רק אחת לכמה חודשים.
בשל העובדה שהוא כבר שלוש שנים בקבוצה של אלונה ברקת, נוטים לטעות ולחשוב שהוא שחקן מקומי, אך עד לפני קצת פחות משנה השחקן בן ה-25 עוד התגורר בבית הוריו בבת-ים. כמו רוב הילדים שגדלים שם, הדרך הטבעית שלו בכדורגל התחילה במחלקת הנוער של הפועל תל-אביב, אליה הגיע בגיל 9 לקבוצת הטרום שהתאמנה במגרש שבגבעת עלייה. במחלקה הזאת הוא נשאר במשך שבע שנים עד שסיים גיל נוער. השנתון שלו לא היה מבריק במיוחד, אך בכל זאת צמחו בו עוד שניים שמשחקים היום בליגת העל: אריק ינקו, שוערה של הפועל רעננה, והקשר סער בנבנישתי ממכבי נתניה.
בנבנישתי: "עד נערים ב', בן היה בכלל קשר ימני. גם בתפקיד הזה הוא היה טוב. ברור שבהתחלה קצת מבאס שמורידים אותך לשחק כמגן, אבל בן לא לקח את זה יותר מדי קשה ובסופו של דבר זה השתלם". בעונה הראשונה שלהם בקבוצת הנוער, הם שיתפו פעולה יחד עם רועי גורדנה וגל שיש הגדולים מהם וזכו בגביע המדינה לאחר ניצחון יוקרתי 1:2 בדרבי על מכבי תל-אביב.
"הפועל תל אביב הפסידה מגן נבחרת"
לאחר עונה נוספת בנוער, ביטון החל את הקריירה שלו כשחקן בוגרים בתקופה בה כמעט בלתי אפשרי היה להשתלב במועדון. זה היה בדיוק אחרי הזכייה בדאבל תחת הדרכתו של אלי גוטמן והסגל נבנה במטרה להגיע לליגת האלופות. דני בונדר ועומרי קנדה התחרו בניהם בעמדת המגן הימני, ביטון העדיף לא להישאר שנה שלישית כחריג גיל בנוער והושאל לסקציה נס-ציונה מהליגה הלאומית.
תומר קשטן, שאימן אותו בעונה השניה בנוער מסביר: "בן לא היה מסוג השחקנים שכבר בגיל צעיר סומן להיות שחקן בוגרים. הוא תמיד היה שחקן הרכב ושחקן טוב, אבל לא מישהו שאפשר היה להצביע עליו שבטוח יהיה שחקן בהפועל תל-אביב. מבחינת חוזק גופני הוא היה קצת צנום, בהחלט הייתה לו מהירות, יכולת התקפית והרמה טובות מאוד. כשהוא סיים גיל נוער היה קשה מאוד להשתלב בקבוצה הזאת. היו שני שחקנים דומיננטיים בעמדה שלו והוא עשה נכון כשיצא למקום אחר להתפתח כשחקן".
בגיל 19 וחצי הוא התחיל רשמית את הקריירה שלו כשחקן בוגרים ומהרגע הראשון קיבל קרדיט כשחקן הרכב בנס-ציונה שסיימה את העונה במקום השישי והאחרון בפלייאוף העליון. בתחילת אותה עונה הוא גם זומן לנבחרת הנוער של אלי אוחנה ורשם בה שתי הופעות במסגרת קמפיין מוקדמות אליפות אירופה. אחרי עונה בה כמעט מדי שבוע שיחק 90 דקות בליגה השנייה, הוא חשב שדרכו חזרה להפועל תל-אביב סלולה. בונדר כבר עזב וביטון קיווה להיות זה שיגבה את קנדה מהספסל.
הוא המריא עם הקבוצה תחת המאמן דרור קשטן למחנה אימונים, אך עם החזרה לארץ החליטו במועדון להחתים את איאד חוטבא מהפועל פתח-תקווה. ביטון המאוכזב שוב מצא את עצמו מושאל לנס ציונה. באותה עונה שיחק איתו מור שקד, שחקנה של מכבי פתח-תקווה שמחלים משבר בקרסול. שקד: " הייתי סוג של מנטור בשבילו. מהרגע הראשון הייתי אומר לו שאני חושב שהוא יגיע למקומות שהוא לא חלם עליהם. יש לו נתונים מדהימים. אם היה לו גם גובה ומשחק ראש טוב יותר, הוא היה היום באירופה. אני יותר מבוגר מבן בכמה שנים וראיתי מהרגע הראשון שהוא שונה מילדים אחרים בגילו. הוא היה בשל ובוגר יותר ומבחינת האופי שלו הוא מאוד חזק. הוא לא מסוג השחקנים שיכולת לזלזל בהם כי הוא צעיר. הוא תמיד האמין שהוא יחזור להפועל תל-אביב".
כשהסתיימה העונה ביטון היה בטוח שהפעם יפתחו לו את הדלת הביתה והוא יקבל צ'אנס בשורות האדומים מהם שוחרר קנדה. שוב הוא המריא למחנה אימונים עם המאמן ניצן שירזי ז"ל והתסריט חזר על עצמו כשהמגן הימני ג'ון פנסטיל חזר לקדנציה שנייה במועדון וחוטבא נשאר לגיבוי. ביטון יצא להשאלה שלישית, הפעם לנצרת עילית הרחוקה. בגיל 21 וחצי הוא עשה כל יום את הדרך מהרכבת בבת-ים לחיפה ומשם בטרמפים עם אחד השחקנים לנצרת עילית וחזרה. הפעם לפחות הוא היה חלק מקבוצת צמרת שהתמודדה חזק על העלייה. חמישה מחזורים לסיום העונה, הקבוצה של דני גולן עוד הייתה במקום ממנו עולים לליגת העל, אך פיניש נהדר של הפועל רעננה העניק לה את כרטיס העלייה בזכות ניצחון במחזור הנעילה, כשאחד מכובשי השערים אז היה לואי טאהא, היום חברו להגנה בבאר-שבע.
אלירן חודדה, הבלם הוותיק של נצרת עלית, מספר על העונה ההיא: "הוא הגיע ברגע האחרון אחרי שעשה מחנה אימון עם הפועל. מיד ראינו שיש לו רצון עז להצליח. זה די נדיר שבא אלינו שחקן מאיזור המרכז ועוד בלי רכב. זה מעיד על הנחישות שלו והאמונה שלו בעצמו. הוא עשה אצלינו עונה פנטסטית והיה חלק משמעותי בהצלחה שלנו. הוא הקריב מבחינה בריאותית כששבר את האף ולא ממש יכל לשים מסיכה בגלל המבנה של האף שלו. למרות זאת הוא המשיך לשחק בלי שום הגנה".
הגיע אלמוני לחלוטין
אחרי העונה המוצלחת הזאת, הקריירה שלו סוף סוף קיבלה את הטוויסט לו הוא כל כך חיכה. זאת לא הייתה הפועל תל-אביב והישועה הגיעה בזכות שרון אביטן, שאימן בליגה הלאומית, במכבי באר-שבע והפועל אשקלון. אביטן, שהיום מנהל בהצלחה את מחלקת הנוער של ברקת, המליץ לה לרכוש את ביטון ובן תורג'מן. "אלו שני המגינים הכי טובים בליגה הלאומית", אמר בזמנו אביטן לברקת. אחרי שגם דני גולן, שקודם לכן היה עוזר המאמן של ניר קלינגר בבאר-שבע, אישר בפני ברקת את דבריו של אביטן, הם נרכשו והפכו לשחקני הרכש הכי לא נוצצים בקיץ בו הגיעו לדרום אליניב ברדה, מאור בוזגלו, גל אראל וקובי דג'אני. הפועל תל-אביב קיבלה מברקת סכום סמלי וכך תם הפרק שלו בוולפסון. זה קרה ללא הופעה אחת רשמית בבוגרים כשלמעשה הכי קרוב שהוא הגיע לכר הדשא בבלומפילד היה במשחקים בהם היה מביא כדורים כנער.
"הפועל תל-אביב טיפשים. כל שנה השאילו אותו ונתנו דקות משחק לקנדה ודני בונדר שפרשו, לחוטבא שהיה חלש, או לפנסטיל שהראש שלו לא היה בכדורגל. יכל להיות להם היום מגן נבחרת", אמר מקורב לשחקן שביקש להישאר בעילום שם. תומר קשטן מוסיף: "בכל סיטואציה בה שחקן מצליח להפוך לשחקן הרכב קבוע בקבוצת צמרת ומקבל זימון לנבחרת ישראל, אז ברור שזאת החמצה למועדון בו הוא גדל. הוא עשה מסלול נפלא. לא הרבה שחקנים מצליחים לעשות דרך כזאת לאחר שהם נאלצים לעזוב את מועדון האם שלהם".
ביטון הגיע לדרום כשהוא אלמוני לחלוטין בסגל המתחדש שבנה אלישע לוי. בניגוד לרוב שחקני הרכש, הוא בחר להמשיך לגור בבית הוריו בבת-ים ואת הנסיעות לאימונים היה עושה עם שוער המשנה שלומי בן חמו, ששיחק איתו בנס-ציונה. באותה עונה הייתה זאת הפעם הראשונה בבאר-שבע שהוחלט מראש לתת לאביתר אילוז המקומי את הקרדיט כמגן הימני הבכיר, וביטון נועד להיות זה שנותן לו גיבוי.
ההזדמנות הראשונה הגיעה במחזור השלישי בחוץ נגד הפועל עכו. בדקה ה-59, ארבע דקות אחרי שהאדומים השלימו מהפך ועלו ליתרון 1:2, הורחק אילוז בכרטיס אדום. שתי דקות מאוחר יותר נכס ביטון לערוך הופעת בכורה במקום דובב גבאי. זה אולי סמלי, אבל שופט המשחק אוראל גרינפלד שכח לציין את כניסתו של ביטון למשחק ועל פי רישומי ההתאחדות הוא בכלל לא שותף. לאחר המשחק אמר ביטון הנרגש: "זה רגע שאזכור לכל החיים. נכנסתי למשחק בסיטואציה לא פשוטה מבחינתי, בלי חימום ועם התרגשות לקראת ההופעה הראשונה שלי בליגת העל. למרות הכל הצלחתי לעזור לקבוצה לשמור על היתרון שהפך לניצחון. אני כבר מחכה למשחק הבא ומתכוון לנצל כל דקה שאקבל. אני מודע לזה שאחרי שאביתר יחזור מהרחקה אני אחזור לספסל".
במשחק הבא של הקבוצה, נגד בני-יהודה, השופט רועי ריינשרייבר כבר לא התעלם ממנו כשביטון פתח בהרכב. מהמשחק הזה זכור במיוחד המהפך שביצעה ב"ש בדקות הסיום שהוביל לניצחון 1:2. את שער השוויון כבש גלינור פלט מעבודת הכנה נהדרת של ביטון שכמו מגן גדול הרים הישר לראשו של החלוץ ההולנדי. אלישע לוי החליט להמשיך עם ביטון שעשה לאביתר אילוז בדיוק את מה שהוא עצמו היה עושים למגינים שנחשבו בכירים ממנו ולקח להם את המקום בהרכב.
בעונה שלאחר מכן החליטו לוי וברקת לצרף לסגל מגן ימני שלישי, את דור מלול, שהגיע עם רזומה מרשים כשחקן במכבי תל-אביב, בית"ר ירושלים ובליגה הבלגית. מהר מאוד ביטון נתן למלול ואילוז את התחושה שהוא לא מתכוון להיפרד ממעמדו כשחקן הרכב. במחזור הראשון של העונה פתח מלול, אך היה זה בגלל הרחקה של ביטון במשחק גביע הטוטו. בכלל הרחקות היו חלק מרכזי באותה עונה מבחינתו, עם לא פחות משלושה אדומים באותה עונה. ההרחקה הזכורה ביותר הייתה לאחר שאמר לשופט גיא ברגר "אין לך מושג" כששרק לפנדל לטובת מ.ס אשדוד במשחק שהסתיים בתיקו 2:2.
"הוא תמיד רוצה להיות ראשון בהכל"
חודשיים וחצי לפני אותו משחק הבינו בבירת הנגב ששדרוג מעמדו של ביטון צריך להיות מוכר גם בתלוש המשכורת והגיעו איתו להסכם על הארכת חוזהו עד תום עונת 2017-18 תוך העלאה משמעותית בשכרו. מיד לאחר מכן הבין את רצינות הקשר בינו לבין מועדון, עזב את בית הוריו ועבר לגור בבאר-שבע יחד עם חברתו יובל, אותה הכיר כחייל בבסיס תל השומר ולה הוא ינשא בסוף מאי השנה. הוא סיים את העונה עם ארבעה בישולים, שער אחד, שהיה גם שער הבכורה שלו כשחקן בוגרים והכרה רשמית שהוא יכול להיות שחקן מוביל בקבוצה שנאבקת על תארים.לעונה הנוכחית הוא כבר התייצב כשחקן הרכב ולכולם היה ברור שהבאתו של מתן אוחיון לסגל נועדה כדי לתת לו גיבוי ולא להיפך. עד כה רשם שלושה בישולים ויכולתו הטובה גרמה לכך שכבר תקופה ארוכה הייתה ציפייה שהוא יקבל את הזימון לנבחרת והשבוע זה גם סוף סוף קרה.
"מה שמאפיין אותו מאז ומתמיד זאת עבודה קשה והרצון להצליח", מספר רועי גורדנה,
ששיחק איתו בנוער ועד לפני חודשיים גם בבאר-שבע. גורדנה, היום במכבי פתח-תקווה: "בנוער הוא לא היה כוכב. הוא היה מאלה שעושים את הדברים הקטנים בשביל כולם. הוא מאוד תחרותי, תמיד רוצה לנצח, גם במשחקים שאינם כדורגל וגם בהתערבות בין חברים. הרצון הזה להיות תמיד ראשון מאוד מאפיין אותו. הוא מאוד מאמין בעצמו, אבל אם הוא יורד לספסל הוא לא מאלה שיעשו פרצופים. אין לו בעיה לשבת כמה מחזורים ולחכות שוב להזדמנות שלו להוכיח שהוא מספר אחד בעמדה שלו".
במשחקו אולי החשוב בקריירה מחר לביטון מצפה משימה שאף לא הצליח לעשות עד כה העונה – לעצור את זהבי. "ערן זה משהו בלתי נתפס. זאת תהיה התמודדות טובה בין שחקן הגנה מצוין לשחקן התקפה נדיר. יהיה מעניין", מסכם גורדנה. אם הוא יצליח לעשות זאת, גם אחרוני הספקנים בב"ש יתחילו לדבר על אליפות.