למרות פורים: בואו נעבור לחיים נטולי מסכות

מי אני? מי אני באמת מתחת לכל המסכות? הילדים מתחפשים בפורים אבל אנחנו, המבוגרים, מתחפשים כל השנה. לכל אחד ואחת מאיתנו יש את המסכה שלו, העמדת הפנים שלו, השקר שלו, או הסוד שהוא מסתיר מכולם. לפעמים אפילו מעצמו.

הטורים הקודמים:

בלי לחץ! איך עוברים לחיים נטולי סטרס

הדרך אל העושר: איך תצאו מהמינוס ותיכנסו לעולם של שפע

במשך שנים ארוכות מדי, המסכה שלי הייתה ביקורת, שיפוטיות, אגרסיביות, בוטות. הייתי הילד שמכים אותו, שמתעללים בו, שנשאר לבד, עצוב וחסר אונים. הרגשתי חלש פיזית, אז לימדתי את עצמי להיות חזק מילולית: שנון, חד, מתלהם, מעליב. העמדתי פנים שאני בטוח בעצמי, כדי להסתיר את הפחד שלי. שמתי על עצמי מסכה של יהירות, כדי שאיש לא יתקרב אלי ויפגע בי. ואכן, איש לא התקרב אלי. נשארתי לבד. רחוק מעצמי, רחוק מכולם. בודד.

המסכה - פנים רבות לה

ומה המסכה שלכם? יהירות, ביקורתיות, בוטות, גסות רוח, עלבונות או אולי ריצוי, ויתור, התבטלות, התרפסות שתיקה?  ואולי דווקא שמחה, חיוכים, מצב רוח טוב? להראות לכולם שהכל בסדר אצלכם גם כששום דבר לא בסדר ואתם מרגישים שהכל קורס?

האם גם אתם חשים את הפער העצום בין מי שאתם באמת לבין הדמות הזאת שאתם מציגים כלפי חוץ? האם גם אתם מרגישים רע אבל מעמידים פנים שהכל תקין? האם גם אתם מתוסכלים מכך שאיש לא רואה אתכם? האם גם אתם מיואשים מכך שלא מכירים את היופי והעדינות שיש בכם? האם אתם פוחדים שהאנשים הכי קרובים אליכם לא יקבלו אתכם כפי שאתם? האם גם אתם מסתירים את עצמכם?

המסכה יכולה להיות התנהגות שסיגלתם לעצמכם (קשיחות או ותרנות), או מלים שאתם מרבים להשתמש בהן ("סבבה", "נהדר", "הכל עשר"). אבל גם נישואין, עבודה, תפקיד, תדמית, אפילו בגדים.

אם אני מרוויח הרבה בתפקיד בכיר אבל סובל כל רגע; אם אני איש משפחה למופת, אבל חש ריקנות נוראית; אם אני סטרייט לכאורה, אבל יודע בתוכי למי שאני נמשך; אם אני לא אני - אז מי אני? מי האדם הזה שנמצא בתוך הגוף שלי?

מה יקרה לכם כשתהיו אמיתיים?

לפעמים זה מאד מפחיד לגלות מי אני באמת. אולי יכעסו עלי, אולי יעזבו אותי, אולי אשאר בלי גרוש בבנק. אבל רק מי שיודע מיהו באמת יכול להיות מאושר באמת.

אם אתם אלה שעטיתם על עצמכם מסכות, רק אתם יכולים להסיר אותן. אין שום דרך אחרת. היום שבו תתחילו להסיר את המסכות, היום שבו תעזו להראות את עצמכם, להיות מי שאתם - הוא היום החשוב ביותר בחייכם. הוא היום שבו תתחילו לחיות, בלי מסכות.

האמת שזה מאד מעייף להתחפש. לקום מדי בוקר וללבוש בגדים שאנחנו לא אוהבים, לחיות עם בן או בת זוג שלא טוב לנו איתם, לעבוד במקום שבו אנחנו סובלים.

אנחנו צוברים תסכולים וכעסים, אבל ממשיכים להעמיד פנים שהכל נהדר. בפנים כואב לנו ועצוב לנו, אבל בחוץ אנחנו מחייכים.כלואים בתוך המסכה שלנו ומרגישים חסרי אונים. רצינו כל כך לברוח, ועכשיו אנחנו תקועים ולא יכולים לזוז. כל כך התרחקנו מעצמנו עד שאנחנו לא מכירים דרך אחרת לחיות.

כשהסכמתי לקלף מעצמי את המסכות שלי, גיליתי שאוהבים אותי, שרוצים להתקרב אלי. ושמקבלים אותי כפי שאני. גיליתי שאנשים לא הבינו איך אדם כזה עדין יכול להיות כזה קשה.

התהליך לא הושלם. אני עדיין נמצא בו, כי הוא נמשך כל החיים. אבל אני היום אדם חופשי. אני חי עם אישה שאני אוהב, עושה מה שאני אוהב, חש הרבה יותר אהבה, מעניק הרבה יותר אהבה ומקבל הרבה יותר אהבה.

גם אתם יכולים לחיות באהבה. אם רק תסכימו להסיר את המסכות. אם רק תסכימו לגלות מי אתם, להיות מי שאתם ולאהוב את מי שאתם, תוכלו לגלות מי האנשים שבאמת אוהבים אתכם. כמו שאתם. על מה שאתם ועל מי שאתם.

אל תחכו. תתחילו עוד היום.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת