החיים החדשים של דודו אוואט
בעלים של חברה בספרד ("ניהול מקצועי, סוכן זה זול מדי"), גר בבניין יוקרתי מול הים ("מדהים פה"), לא מתגעגע לכדורגל ("הייתה שחיקה"), לוקח ללב את את הצרות של החבר יוסי בניון ("מכבי חיפה הייתה צריכה לגבות אותו") ומכחיש יריבות עם ניר דוידוביץ' ("דווקא הייתה מערכת יחסים טובה"). כאן מאיורקה
סוכנים. יש הרבה כאלה מסביבנו. עולם שלם של מתווכים, אנשי אמצע, שמעבירים את הצינור מנקודה אחת לשנייה. הם במוצרי המזון או הצריכה שלנו, וגם כאן בכתבה הזו. אנחנו "הסוכנים" בין המרואיין לעיניים שלכם.
גם בכדורגל הישראלי ה"סוכן" השתלט כמעט על הכל. אחד מפרשן בכל מקום, שני מתראיין בכל פינה, שלישי מנסה להשתלט, במירכאות או שלא, על קבוצות, והרשימה נמשכת. ואולי בגלל הקונוטציות השליליות הללו, דודו אוואט, שוער העבר של נבחרת ישראל ואחד הכדורגלנים הכי מצליחים שלנו אי פעם, בוחר לקרוא לעיסוק שלו כיום בשם אחר. "אני לא סוכן, זה ניהול מקצועי", הוא מספר בשיחה בין־יבשתית מדירתו ה"צנועה" בבניין הדירות היוקרתי בקו הראשון אל הים של מאיורקה, שם סיים את הקריירה הקודמת שלו ושם הוא פותח בקריירה חדשה כבעלים של חברת Sports Player International.
"מי שלא שיחק כדורגל, יהיה לו קשה לייעץ לשחקן או לקבוצה. אני יכול להסביר מעבר למה שסוכן עושה, או להתאים שחקן לקבוצה. לא כל שחקן טוב הוא שחקן מתאים. ופה אני נכנס. קח למשל את פרננדו טורס שהצליח בליברפול, שילמו עליו בצ'לסי 50 מיליון פאונד, אבל גילו שהוא לא מתאים. מה, הוא לא טוב? הוא מצוין, אבל לא מתאים לסגנון, לשיטה ולשחקנים סביבו. התפקיד שלי הוא למנוע מקרים כאלה. זה לא שאני לא אוהב את המילה סוכן, אבל זה זול מדי למה שאני עושה".
עם אילו שמות אתה עובד שם?
"מעדיף לא להיכנס לזה, אבל יש הרבה מאוד. בשנתיים אחרונות עשינו כ־25 עסקאות".
אילו שחקנים אתה מייצג בארץ?
"אני לא מייצג, אני מייעץ. יש את חן עזרא, אוראל דגני, גל אראל, מארק ואליינטה וגיא אסולין".
אתה ייעצת לגיא להגיע לישראל?
"ייעצתי לו להגיע עוד בקיץ. תראה, הבאתי אותו למאיורקה כשהייתי שם ג'נרל־מנג'ר. הוא עם הפוטנציאל הכי אדיר שהיה בשנים האחרונות בכדורגל הספרדי, אבל זה לא התממש. בקיץ הוא רצה למצות אופציות באירופה, למרות שכבירי וטביב רצו אותו. ואז הוא הגיע בלית ברירה להפועל ת"א. בקיץ אמרתי לו שהכי מתאים לו בית"ר ירושלים, מבחינת סגנון ואווירה. בהפועל בנו קבוצה בצורה לא חכמה וראיתי את העבודה הטובה שעשו בבית"ר. אבל גיא התמהמה".
כמעט הפכת לחלק מקבוצת בעלים במאיורקה וזה נפל. יש עדיין שאיפה להיות בעלים?
"אני מעריך שבשנים הקרובות אהיה שותף כבעלים בקבוצה כזו או אחרת".
אבל בספרד, לא בישראל.
"לא, לא בישראל. מבחינה כלכלית זה לא משתלם. באירופה יש זכויות שידור, אפשר למכור שחקנים בסכומים גבוהים".
בין הטיפות
בכל הקריירה הקפיד אוואט ללכת בין הטיפות. לא לעצבן איש, לא לצאת בהצהרות. גם אם התנהג לעיתים בחופזה, כמו בבקשה להשתחרר מהנבחרת ב־2005 בגלל שלא קיבל את אפודת השוער הראשון, תמיד דאג שהסיפור יעבור בשלום. לא לשרוף גשרים. כך הוא גם כיום. כשמבקשים לשמוע מי צריך להיות שוער הנבחרת, הוא יזרוק כמה שמות. כשמנסים לברר מי לדעתו תזכה באליפות, הוא מעדיף להימנע. אבל במקום אחד הוא החלטי – כשפוגעים בחברים שלו, או לפחות בחבר אחד ספציפי ("מהכדורגל הוא החבר הכי טוב שלי"). הכוונה היא ליוסי בניון. "כל דבר רע שקורה במכבי חיפה לא נראה טוב, אבל אני חושב שיוסי יצא מנצח מכל הסיטואציה הזו".
איך זה בכלל הגיע למצב הזה?
"אחת הבעיות במכבי חיפה היא שהמערכת לא נותנת גב לשחקנים. לא מגבים. התקשורת מאוד מתערבת ומפריעה והקהל ניזון מזה. זה לא שצריך ללטף אותו, אבל אם תראה למשל איך טיפלו בעדן בן־בסט או בגילי ורמוט בתקופות הרעות במכבי ת"א, זה אחרת. הקהל תמך, הקבוצה תמכה".
אז מכבי חיפה הייתה צריכה לתמוך בבניון?
"חד־משמעית. מכבי חיפה הייתה צריכה לגבות ולגנות כל מה שמסביב. גם במקרים של חן עזרא, אלירן עטר ואיתי שכטר".
נראה שיוסי מאוד פגוע.
"יוסי בחור אמוציונלי ומה שהוא עבר זה לא נעים. כל משחק, בלי קשר אם הוא משחק או ליכולת שלו, מנסים לעשות הכל במטרה לפגוע בו".
אבל זה נראה לך מתאים ששחקן כמו בניון צריך להתעסק בכמה אוהדים, במה שאומרים עליו, בתביעות אישיות?
"אם זה היה חד־פעמי, אז זה באמת מוגזם. אבל כשזה שבוע אחר שבוע, זה כואב. עם הקללות והאיומים שהוא סופג, זכותו להתנהל כך. הוא עומד לבד מולם. אם מערכת מכבי חיפה הייתה אומרת 'אנחנו נטפל בזה', אז מילא. הוא עמד בזה בגבורה ויצא מנצח. לכל אדם יש גבול".
אתה יודע שחלק גדול מהביקורת של הקהל זה על הקשר ביניכם ועל השאלה אם הוא חלק מהסוכנות שלך.
"אני יודע מי עומד מאחורי זה ומנסה להכפיש את יוסי במשהו שלא קשור אליו".
אז הוא לא קשור לסוכנות?
"בשום פנים ואופן לא. עושים לו עוול על משהו שאין לו יד וידע בו. המציאו את זה רק בגלל שאנחנו חברים קרובים ומישהו פחד שאני איכנס לתחום ומנסה לפגוע ביוסי. זה הפך למצחיק, אבל זה לא מצחיק. יוסי מקצוען ב־100 אחוז. מה שהוא יעשה אחרי הכדורגל, זכותו".
אתה גם לא מתייעץ איתו על שחקנים?
"לא מדברים על זה בכלל".
יש מחשבה שתשתפו פעולה כשהוא יפרוש?
"הלוואי. ברגע שהוא יפרוש הוא יקבל הצעות מאיפה שהוא רק רוצה. אני מאחל לעצמי שותף כמו בניון".
בור בעמדת השוער
אוואט שיחק כמעט אותו מספר שנים באירופה כמו בניון. שלוש שנים בסנטאנדר, שנתיים בלה קורוניה, חמש במאיורקה, יותר מ־300 משחקים בליגה הספרדית – כולל מצבים של אחד על אחד מול לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. לצערנו, או לשמחתו, הוא החליט לא לחזור לעונת פרישה, אבל עדיין מספיק מעורה בכל מה שקורה כאן. בייחוד במכבי חיפה. "בשיחות עם אנשים שם, כולל יענקל'ה, אני מנסה לעזור ולייעץ. הבעיה לא כזו גדולה כמו שמנסים לתאר, לא צריך להעיף את כולם. פשוט ההחלטות נעשות מהמותן ולא מהראש. בנו קבוצות מלחץ. החתימו שחקנים טובים מאוד, אבל לא מתאימים למכבי חיפה".
עקבת אחר קמפיין הנבחרת האחרון?
"כן, היינו יכולים להגיע להצלבה. צריך לקחת את הדברים הטובים, אבל הדרך והחשיבה חייבים להיות שונים".
יש תחושה מאז שאתה וניר דוידוביץ' פרשתם, שנוצר בור בעמדת השוער.
"יש לנו שוערים מצוינים, אבל האם הם מקבלים צ'אנסים? כשאני הייתי בנוער של מכבי חיפה, היו מסמנים שוערים. היום זה לא קורה. לא מסמנים או בונים שוערים, כי חיי המאמן קצרים ואין מדיניות במועדונים. שוער זה המקום האחרון שירצו לקחת בו סיכון. תראה את ניב אנטמן בהפועל חיפה. הביאו בהתחלה שוער זר, הוא לא הצליח, נתנו לניב לשחק והקבוצה הצליחה לא רע, ואז הביאו עוד שוער זר. איך רוצים ששוערים יתקדמו ככה?"
תגיד, באמת הייתה יריבות גדולה בינך לבין דוידוביץ', או שניפחו את זה?
"הייתה דווקא מערכת יחסים טובה מאוד. לפעמים הסביבה והתקשורת יצרו לחץ, אולי בנבחרת היו מתח וקרירות, אבל תמיד כיבדנו אחד את השני. אני מאחל לשוערים היום שיהיה להם יריב כמו ניר שיוכל לקדם אותם".
נשאר בספרד
לא רק שאוואט לא חזר לכדורגל הישראלי, אלא גם לא לישראל. וזה גם לא הולך להשתנות בקרוב. "החיים פה מדהימים. יש געגועים, אבל מרכז החיים של המשפחה שלי פה. אשתי חגית תומכת בי ועוזרת לי מאוד, יחד עם הילדים, יש להם חיים שלמים פה".
למרות שעברת באופן אישי שנה לא פשוטה.
"נכון, אבי וויליאם נפטר. המוות שלו היה פרידה לא מתוכננת. לא הייתי אמור להיות בארץ, אבל הגעתי במקרה במסגרת עבודה. פתאום הוא הרגיש לא טוב, נדבק בחיידק, המערכת
החיסונית לא שרדה והיינו לצידו שבועיים במיטה. אלוהים נתן לי זכות להיפרד ממנו אחרי שנים שלא ראיתי אותו מדי יום. פרידה חמה ומרגשת".
לכדורגל עצמו, למשחק, לעצור כדור – אתה מתגעגע?
"האמת שלא. הייתה לי קריירה ארוכה ומלאת הישגים, אבל יש שחיקה. ברגע שמאבדים תשוקה, יש תחושת מיצוי. אני מתגעגע רק למשחקי נבחרת. כשאני צופה במשחקים יש לי פרפרים. למרות שבדרך כלל היינו סובלים במשחקים".
לפנייה לכתב/ת 
