"הדרך": חסרת כריזמה
סדרת הדרמה בכיכובו של ארון פול, במרכזה "תנועה" מסתורית בעלת מאפייני כת, לא מצליחה לשכנע לרגע שכדאי להצטרף אליה. הזהירות המוגזמת של היוצרים והניסיון להימנע מכל השוואה אל הסיינטולוגיה, משאירה אותה אנמית ואת הצופה חופשי לעזוב
לפני שנה בערך יצא סרט דוקומנטרי על הסיינטולוגיה בשם "Going Clear". הסרט פירק את כנסיית הסיינטולוגיה לגורמים, מצץ לה את העצמות וחשף את השורשים הכעורים של הנהגת התנועה, משאיר אחריו צופים מצומררים. "הדרך", שעלתה אתמול (ג', 22:00, HOT Plus), דרמת-כת שמאוד רוצה לטפל במושגים גדולים כמו אמונה, משפחה ואמת פנימית, ויכולה לגייס את כל הדימיון שבעולם כדי לעשות את זה, לא מצליחה אפילו לדגדג את הסרט ההוא.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
אדי (ארון פול, "שובר שורות") נמנה על קבוצת מאמינים שיש לה את כל המרכיבים של כת, אבל כמו בחיים היא האחרונה להודות בזה ומתעקשת להיקרא תנועה. הוא נשוי לשרה (מישל מונהאן, "בלש אמיתי"), שנולדה לתנועה ולכן שריר הפקפוק שלה התנוון בילדותה לנצח. הצלע השלישית במשולש הוא קאל (יו דנסי, "חניבעל"), מנהיג התנועה, שפעם היה לו קראש על שרה אבל היא העדיפה את אדי. אדי ושרה חיו את חיי הכת המספקים שלהם עד שאדי הולך לטקס שמאני תקופתי ושם רואה חזיון שמעורר בו ספקות לגבי התנועה. מכאן והלאה הוא פותח במסע מיוסר שנועד להבין האם הכת – סליחה, התנועה! – שהוא משתייך אליה היא אכן שער לחיים טובים יותר או זיוף שמתחתיו מבעבעת ביצה של מזימות ושקרים.
האמת היא, שהדבר היחיד שממש מבעבע ב"הדרך" הוא קלישאות. בשני פרקי האקספוזיציה המגומגמים שלה לא קורה כמעט כלום חוץ מקלישאות-כת. מנהיג כריזמטי שמנצל את עדת המאמינים הפתייה שלו לשם צבירת כוח, עינויים במסווה של 'סשנים מתַקנים' שנועדו לרופף התנגדויות, וכמובן חוקר ה- FBI שמנסה למצוא עילה לקבץ את חבורת המטורפים הזו אל חליפת המשוגעים הקרובה. הנרטיב האחרון כולל אזכור קצר של הסיינטולוגיה, כדי שיהיה ברור שהתסריט לא מרמז לסיינטולוגיה ושאין שום סיבה שעורכי הדין של המפלצת יתרוממו מרבצם.
גם בעומק הפרק השני (מתוך עשרה) שבמהלכו כבר היינו אמורים להתמסר ל"הדרך" ולדמויות שלה, היא עדיין מתקשה לייצר עולם שלם
ומנומק שאפשר לשקוע אליו. גם עם שחקנים מצויינים שעושים מאמץ לתת לקונפליקט שלהם עומק, הסיפור לא מתרומם. זה מתחיל בדבר הכי בסיסי: במה מאמינים חבורת ה"מייריזם"? לא ברור. יש 'סולם' שעליו הם אמורים לטפס ויש – איך לא – איזשהוא גַן שהם שואפים להגיע אליו, ואיזו אמת חמקמקה שהם אמורים להגיע אליה או היא אליהם. בשורה התחתונה היוצרים הקפידו כל כך להימנע מדמיון לכת מוכרת כלשהי, שהדת שהיא המציאה היא חסרת אופי. מן ערבוב מגושם של צמחונות, מדיטציות דינאמיות, טקסי איוואסקה ואלקטרודות.
"הדרך" היא סדרה על כת אבל למרבה הצער נעדרות ממנה תכונות חיוניות לכת כמו כריזמה, כוח משיכה, הבטחה לעתיד טוב יותר ואיזו אקסטזה משיחית שתמלא אתכם לפחות לשעה שעתיים, כדי שתוכלו להאמין במשהו גדול יותר. רוצים טלוויזיה טובה? נסו את זאת שעולה על כל דימיון.
