הילד סתם לא אוהב ספורט או שיש בעיה?
מחקר חדש מגלה: ילדים הסובלים מהפרעה בהתפתחות הקואורדינציה המוטורית נמצאים בסיכון לכושר גופני נמוך ולהשמנה. אז איך יודעים שהילד סובל מההפרעה ומהי הדרך לעזור לו? החוקרות מסבירות
"אני לא שווה", אומר דרור (8) לעתים קרובות. הוא תלמיד מצטיין ולומד בכיתה ב' באחת מערי השרון. למרות כישורי הלמידה הגבוהים שלו הוא מתוסכל מאוד כי אינו מצליח במטלות פשוטות כמו משחק בכדור, רכיבה על אופניים וריצה. דרור פונה לפעילויות המתאימות לו יותר, כמו משחקי מחשב וצפייה בטלוויזיה, ומנחם את עצמו באמצעות אכילה.
עוד בערוץ ההורים:
- בת 6: "רוצה לעשות קרחת כי הבנות צוחקות על השיער שלי"
- "ילדתי לפני שבועיים ללא חפלות"
- התרגיל שיעזור לילד לא להתעייף בהכנת שיעורים
דרור אובחן כילד המתמודד עם DCD - הפרעה בהתפתחות הקואורדינציה המוטורית. הפרעה זו מאופיינת בסרבול, איטיות וחוסר דיוק בביצוע מטלות מוטוריות. לכן, נצפים קשיים משמעותיים בביצוע מטלות יומיומיות, מטלות למידה, משחק ובילוי בשעות הפנאי. שכיחות הופעת ההפרעה בקרב ילדים בגילאי 5-11 שנים היא 5-6%, ונוכחותה גבוהה יותר בקרב בנים מאשר בקרב בנות.
חושבים שהם סתם עצלנים
מחקר משותף של אוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) והקריה האקדמית אונו אשר בוצע בבית חולים אלין בירושלים, בשיתוף חוקרות מבית הספר לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, בחן תופעה שרוב ההורים אינם מכירים בשמה אך מכירים מקרוב את התסמינים - הפרעה בהתפתחות הקואורדינציה המוטורית.
במדגם השתתפו 77 ילדים מהארץ ו-80 מארה"ב בגילאי 6-10, חלקם עם DCD וחלקם ללא ההפרעה. החוקרות בדקו האם קיים הבדל ביניהם בכושר הגופני ובהשמנה, והאם קיים הבדל בין הילדים הישראלים לאמריקאים.
ממצאי המחקר העלו כי ילדים ישראלים המתמודדים עם DCD הם בעלי כושר גופני נמוך יותר ושמנים יותר מאשר ילדים ללא DCD. כמו כן, בנות ישראליות הסובלות מההפרעה נמצאו כבעלות משקל ואחוזי שומן גבוהים יותר מאשר בנים עם DCD.
לא נמצאו הבדלים בין תרבותיים בין ילדים ישראלים לבין ילדים אמריקאים בכל המדדים. ניתן לראות ממחקר זה כי ילדים עם DCD נמצאים בסיכון לכושר גופני נמוך ולהשמנה.
"בגלל בעיות מוטוריות", אומרת פרופ' סרמק מאוניברסיטת דרום קליפורניה, "לילדים התעוררו קשיים בלימודים, כי בעקבות הסרבול המוטורי הם לא היה מסוגלים לשקף למורים את רמת הידע האמיתית שלהם. כתוצאה מכך, מורים שלא מודעים לבעיה של תלמיד עלולים לחשוב עליו כעצלן. לכן, אם מתעורר חשד אצל ההורים, חשוב לפנות לאבחון ומציאת פתרון למטפלים בריפוי בעיסוק. כמובן, חשוב מאוד לשלול בעיות התפתחותיות חמורות יותר ולכן צריך לפנות גם לרופא".
- מה הגיל המוקדם ביותר בו אפשר לזהות את הסיפמטומים של DCD?
"באופן עקרוני, אפשר לזהות את הסימפטומים כבר לפני גיל שלוש, ברגע ששמים לב שהילד נמנע לשחק במשחקים שדורשים ממנו להפעיל מוטוריקה גסה ועדינה. עם זאת, הגיל הכי מובהק לשים לב לבעיה הוא בגילאי 3-5".
סימני אזהרה
"חשוב להדגיש", אומרת פרופ' נעמי כץ, ראש מכון המחקר למקצועות הבריאות, הקריה האקדמית אונו, "כי לא כל ילד שלא מעוניין לצאת החוצה לשחק בחצר סובל מ-DCD. ישנם ילדים ללא כל בעיה התפתחותית אשר נשארים בבית על הספה עם המסך התורן. במידה והילד אכן סובל מההפרעה, ואבחון פשוט יחסית יקבע זאת, ניתן לטפל בנושא באמצעות ייעוץ וטיפול מקצועות הבריאות, ריפוי בעיסוק ופיזיוטרפיה, מאשר להמשיך לתת לילד להתמודד עם התסכולים שמלווים אותו מחוסר היכולת לבצע פעילות ספורטיבית כשאר בני גילם".
לכתבות נוספות - היכנסו לערוץ ההורים של ynet
"הורים צריכים להיות ערניים לסימני האזהרה של קשיים בתפקוד על רקע DCD", מדגישה ד"ר נירית ליפשיץ, ראש מעבדת המחקר בחוג לריפוי בעיסוק בקריה האקדמית אונו. "ניתן לראות ילדים שמאחרים ברכישת מיומנויות מוטוריות ומסורבלים בביצוען, כגון: איחור בהתפתחות ההליכה, נפילות רבות ותלונות על התעייפות. הם מבקשים עד גיל מאוחר שייקחו אותם על הידיים, מתקשים ללמוד רכיבה על אופניים, בגן השעשועים מעדיפים לשבת בארגז החול ומתקשים לטפס על מתקנים.
"הם לא אוהבים שיעורי ריתמוסיקה בגן ושיעורי ספורט בבית ספר ופורשים מהר מחוגים המערבים תנועה ופעילות גופנית. הם מנסים להתחמק מללכת לבית ספר בימים של שיעורי ספורט, לא משתתפים בפעילויות חברתיות המערבות פעילות מוטורית, לעתים הם שמנים יותר מבני גילם ומגלים סימנים של חוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך".
איך כדאי להגיב לקושי של הילדים?
"כאשר יש להורים חשד כי ייתכן וילדם מתמודד עם קושי בהתפתחות הקואורדינציה המוטורית חשוב להיעזר בשתי גישות. האחת 'אל תעשה' והשנייה 'עשה'. 'אל תעשה' מתייחס לתגובת הורים שאינה מודעת או מקבלת את הקושי של הילד. לכן, עלולים לכנות אותו כעצלן או מפונק כאשר הוא מתעייף בהליכה בטיולים, פורש מהר מחוגים או אינו יוצא לפגישות חברתיות המערבות פעילות כמו משחק כדורגל או רכיבה על אופניים. כועסים עליו כאשר יושב בבית והטיולים שלו מתרכזים בכיוון המטבח וקוראים לו שמנצ'יק. תגובות מסוג זה מוסיפות לקשיי היום יום אותם הוא חווה ומגבירות את הדימוי העצמי הנמוך שלו.
'"עשה' מתייחס לפעילות אקטיבית של ההורים כדי לעזור לילדיהם להתמודד עם הקשיים. בשלב ראשון יש לאסוף מידע האם המאפיינים של הקושי שהם צופים בהם מופעים בכל סביבות הפעילות בהם הוא נמצא. כדאי לשוחח עם הגננת, לצפות בו בגן השעשועים בטיולים משפחתיים וכדומה. בשלב שני, יש לפנות להערכה של רופא התפתחותי, מרפאה בעיסוק או פיזיותרפיסטית ואם יש צורך לקבל טיפול ו/או הדרכה מתאימים. יש לזכור כי בו בזמן יש לזהות את תחומי החוזק של הילד ולהיעזר בהם כדי לטפח את תחושת המסוגלות שלו".
טיפים להתמודדות
שימוש באמצעים טכנולוגיים - העמידו לרשות הילדים עזרים טכנולוגיים. לדוגמה, ילד בעל מגבלה מוטורית יקליד במחשב או טאבלט ביתר קלות מאשר יכתוב במחברת. זה מצריך גם היערכות למבחנים ומבדקים, כמובן ולכן לא מספיק רק המכשיר עצמו, אלא גם תוכנות ולומדות מתאימות.
ייעוץ והסברה אישית - המחקר הראה שילדים עם DCD נטו לא להשתתף בשיעורי חינוך גופני וספורט. לכן מומלץ בחום להורים לבקש מהמורים לשבת עם התלמידים כמה דקות לפני השיעור על מנת להסביר להם ולהנגיש בפניהם את נושא השיעור וכך למוסס את חששם.
לימודים ושיעורי בית - החוקרת מציעה לצוות המורים להעניק פחות שיעורי בית לתלמידים. היא טוענת כי אם יצליחו במספר תרגילים מועט הדבר יבנה אצלהם את תחושת המסוגלות והדימוי העצמי.
לדוגמה: הם לא צריכים לפתור 20 תרגילי חשבון כי ההתמודדות עם הכתיבה תתיש ותתסכל אותם, מספיק 5-6 תרגילים שגם יגרמו להם לתרגל את הנושא וגם להישאר עם תחושה של יכולת ודימוי עצמי בגבולות הנורמה.
ארגון וסדר - לילדים עם בעיות מוטוריות יש נטייה לזנוח את ענייני הסדר והארגון. ההמלצה היא לעזור לילדים בכך שסביבתם תישאר נקיה ומאורגנת. למשל, במהלך הכנת שיעורי בית שולחן העבודה צריך להיות מסודר ואסתטי, כנ"ל במהלך ביצוע מטלות שונות או תרגילים – הקפדה על סדר וארגן.
לפנייה לכתב/ת 
