מספרים וסיפורים: מה השתנה באיכות האוויר בחיפה?

השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, מצהיר פעם אחר פעם שיישום "התוכנית הלאומית להפיכת מפרץ חיפה והסביבה לאזור עם אוויר נקי" הוא מהלך הדגל של המשרד. התוכנית, שיצאה לפועל עם החלטת ממשלה בספטמבר 2015, מאגדת מכלול רחב של פעולות הסדרה, ניטור, פיקוח, אכיפה ומחקר בתחום זיהום האוויר שמקורו בתעשייה ובתחבורה לצד חשיפה והנגשה של המידע לציבור הרחב.

לפני כשבוע וחצי הוגש למשרדי הממשלה הדו"ח הראשון לניטור תחלואה באזור מפרץ חיפה. אבל תוצאות המחקר, שבעקבות הדלפה של ממצאים ראשונים ומדאיגים בנוגע לתחלואת ילדים הולאם, ולכן ממומן ומפוקח עתה על ידי משרדי הגנת הסביבה והבריאות, טרם נחשפו לציבור הרחב. במקביל, המשרד להגנת הסביבה פרסם השבוע את "דו"ח המפרץ-יישום התכונית הלאומית לצמצום זיהום אוויר וסיכונים סביבתיים במפרץ חיפה". הדו"ח מסכם את הפעילות ברבעון הראשון של שנת 2016, וזו הזדמנות טובה לשאול מה נשתנה בין כל המספרים והסיפורים?

זיהום האוויר החריג מלווה את תושבי מפרץ חיפה כבר שנים רבות, גם אם משרדי הממשלה ופרנסי האזור ביקשו להתעלם ממנו או לדחוק אותו לשוליים.

הסיבות רבות ומגוונות:

1. ריכוז של מפעלי תעשייה גדולים הפולטים מזהמים רבים ושונים לאוויר.

2. ריכוז של תשתיות ארציות ליבוא, יצוא ואחסון של חומרים מסוכנים.

3. עומס תחבורתי וכמות גדולה של כלי רכב כבדים ומזהמים.

4. נתונים טופוגרפיים ותנאי אקלים שמקשים על הפיזור של המזהמים.

במהלך השנים קמו לא פעם סערות תקשורתיות בנוגע לזיהום האוויר במפרץ, לרוב בהקשר של תחלואת יתר ותמותה עודפת. אך המדינה סירבה להגדיר את המפרץ כ"אזור מוכה זיהום אוויר", הגדרה שמשמעותה הכנת תוכנית לטיפול במפגעים והקצאת משאבים ליישומה. אמנם במהלך השנים האחרונות המספרים מצביעים על הפחתה משמעותית ברבים מהמזהמים שמקורם בשרפת דלקים, אם מייצור אנרגיה בתחנת הכוח או במפעלי התעשייה ואם להנעה במגזר התחבורה. אולם כל אלה נובעים בעיקר ממעבר מבורך לשימוש בגז טבעי במקום בדלקים מזהמים יותר, ומהעובדה שבמרבית כלי הרכב שנמצאים כיום על כבישי ישראל מתוקנות מערכות להפחתת פליטות.

מפרץ חיפה. יש שיפור(צילום: גיל נחושתן)

בנושא הזיהום התעשייתי הסיפור קצת שונה. באזור המפרץ יש כ-30 מפעלי תעשייה שנדרשים לקבל היתר פליטה, כלומר מפעלים שלפליטות שלהם יש פוטנציאל זיהום גבוה, ועוד כ-100 קטנים יותר, שהפליטות שלהם מוסדרות בתנאי רישיון העסק.

למרות הריכוז העצום הזה, מערך ניטור המזהמים התעשייתיים במפרץ היה דל מאוד במשך שנים ארוכות. זאת ועוד, למרות פוטנציאל הזיהום, המשרד כמעט לא ביצע בשנתיים האחרונות שלפני הפעלת התוכנית החדשה בדיקות פתע במפעלים, כך שכל הדיווחים נשענו על נתונים שסיפקו המפעלים. כמו כן, באופן פרדוקסלי, בעוד שמפעלי מפרץ חיפה מככבים בכל שנה ברשימת "המפעלים המזהמים" שמנפק המשרד להגנת הסביבה ב"דו"ח מרשם הפליטות של חברות ומפעלים בתעשייה" (בעשירייה הראשונה של השנה האחרונה ניצבו בתי הזיקוק בחיפה, תחנת הכוח של חברת החשמל בחיפה, כרמל אוליפינים ושמן תעשיות שמנים), ברישומי המשרד לא מצוין שמפעלים אלה חורגים מהתקנים או נמצאים תחת הליכי אכיפה.

כך שהמספרים והסיפורים לא תמיד מסתדרים יחד. אך מעל לכל, למרות העובדות הקשות בשטח והתארגנויות רבות ומחאה של תושבים וארגוני סביבה, מרבית נתוני הפליטות ופעולות הפיקוח והאכיפה לא פורסמו לציבור.

הסוף של ההסתרה?

התוכנית הלאומית הנוכחית באה לשים סוף לכל אלה. בראש ובראשונה היא קבעה יעד שאפתני, וטוב שכך, להפוך את אזור מפרץ חיפה ל"אזור אוויר נקי" (אולי עדיף להיות חיוביים ולא להגדיר את המפרץ כ"אזור מוכה זיהום אוויר"). המודל מבוסס על פעילות דומה שמיושמת בכ-200 ערים גדולות בעולם, שהנהיגו בתחומן אזורים מופחתי פליטות. אולם חשוב לציין שבכל הרשויות הללו הדגש הוא על הפחתת זיהום מכלי תחבורה על ידי הסדרת כמות וסוג הרכבים שיכולים להיכנס לאזור מוגדר. התוכנית גם מציגה, כמעט לראשונה, שיתוף פעולה בין משרדי ממשלה שונים: המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, משרד התחבורה ומשרד האוצר, שהוא תנאי הכרחי להגיע ליעד הנכסף.

כאמור, התוכנית כוללת פעילות ייעודית ומואצת במגוון ערוצים, ולהלן חלק מהפעולות והשיפורים לרבעון האחרון, כפי שפרסם המשרד להגנת הסביבה:

1. תעשייה: הוסדרו הדרישות להפחתת מזהמים ל-21 מתוך 26 מפעלים הכלולים בתוכנית; הונגשו לציבור 71 מתוך 75 מכשירי ניטור המזהמים בארובות; בוצעו 317 בדיקות פתע ב-37 ארובות ובדיקות פתע לדליפות לא מוקדיות ב-3 מפעלים; בוצעו 25 סיורי פיקוח, מהם כשליש סיורי פתע; נפתחו הליכי אכיפה נגד 5 מפעלים.

2. תחבורה: הופחתה ב-67% כמות המשאיות הכבדות הנוסעות בשעות השיא בעיר התחתית; הורדו מהכביש 63 כלי רכב מזהמים; הותקנו ב-91 מתוך 97 תחנות דלק במפרץ מערכות ייעודיות להפחתת פליטות של אדי דלק; נערכו 17 סיורי פיקוח בתחנות דלק באזור.

3. מחקר: ניהול ומימון של המחקר האפידמיולוגי במפרץ; ביצוע סקר סיכונים רחב במפרץ; פרסום קול קורא לביצוע סקרים ומחקרים בריאותיים-סביבתיים נוספים במפרץ.

מתקן ניטור במפרץ חיפה(צילום: רוני מימון)

הפעולות והתוצאות שמוצגות בדו"ח מוכיחות שיישום של תוכנית פעולה והקצבת תקציבים מוביל לשינוי, ושבאופן "מפתיע" כאשר מודדים ומפקחים מוצאים גם חריגות במפעלים ובכלי תחבורה ואפשר לפעול לתיקונן (מי שאל איפה כולם היו עד עכשיו?).

יחד עם זאת, הפעילות של המשרד בכלל והנתונים המוצגים בדו"ח הנ"ל בפרט מעלים גם כמה תהיות:

1. מרבית הנתונים המדווחים מגעים ישירות מהמפעלים, ולאור חוסר האמון הרב בין המפעלים ומשרדי הממשלה לציבור הרחב קשה מאוד לסמוך עליהם.

2. רבים ממזהמי האוויר התעשייתיים לא נמדדים עדיין במרחב המפרץ באופן רציף או מספק, ולכן קשה לשקף את המצב האמיתי בשטח.

3. השקיפות של המידע עדין חלקית בלבד (מי אמר פרסום הדו"ח האפידמיולוגי ולא קיבל?).

מה צופן העתיד?

ללא ספק הפעולות הרבות שנעשות בשטח יקדמו את איכות הסביבה במפרץ חיפה, גם אם ייקח זמן עד שהשינוי יורגש. אבל לצד פעילות זו אסור לשכוח שעדין מרחפות על שמי המפרץ תוכניות שונות להרחבת אזורי התעשייה ומתחמי אחסון החומרים המזהמים, דבר שלא עולה בקנה אחד עם ההבטחה לא להוסיף מקורות זיהום לאזור.

ועוד עניין אחד, קטן אבל גדול. למרות העיסוק המבורך והחשוב באיכות האוויר בשמי מפרץ חיפה, אי אפשר לעמוד מנגד כאשר פעילות מדאיגה מאוד מתרחשת לחופיו של המפרץ. שוב, למרות התראות מוקדמות, הרשויות לא פועלות נכון ובזמן, והחוף של מפרץ חיפה הולך ונעלם. לצד הפוטנציאל לזיהום האוויר והים כתוצאה מהקמת "נמל המפרץ" ובו מסוף דלק חדש שיוביל לאחסון של חומרים רעילים ומזהמים, הקמת הנמל מאיימת לעצור את תנועת החולות באזור

 ולהוביל להעלמות של החופים במפרץ. זאת ועוד, התוכנית להעביר בכל פעם לחוף חול מתוך המפרץ עצמו, חול מזוהם יש לומר, צפויה להוביל לזיהום של החופים.

בנוסף לכך, הקמה של גדר חדשה במתחם תש"ן (החברה הלאומית לתשתיות נפט שבבעלות המדינה) כבר הובילה לסחף של החול אל המים ולהעלמות החוף בסמוך לחוות מכלי הדלק של תש"ן. לכן נותר רק לקוות שהפעם יתעוררו כולם ומיד ולא נמתין שנים ארוכות ל"תוכנית לאומית להחזרת החופים למפרץ חיפה".