למה הבת שלך אובססיבית למשקל שלה? תסתכלי במראה
הרשתות החברתיות התמלאו בסטטוסים על משקלה של קרין גורן, אבל מה קורה אצלכם בבית? מדברים ככה ליד הילדים? למשפטים שלכם יש הרבה כוח והשפעה, גם אם אתם בטוחים שאף אחד לא שמע אתכם. אז מה אומרים ובעיקר מה לא אומרים לעולם לידם?
"בכל פעם שהסתובבתי עם אמא שלי היא הייתה מצביעה על נשים אחרות שעברו לידנו, ושאלה אותי 'האם הישבן שלי גדול כמו שלה? האם הירכיים שלי נראות שמנות כמו שלה?'. שנאתי שעשתה זאת. הייתי אפילו מתביישת בה בלב ומתפללת שתשתוק. אבל כמו בהמון מצבים אחרים הפנמתי את ההתנהגויות האלו בתוכי וגם אני התחלתי למדוד את עצמי ביחס לנשים אחרות.
"הייתי בוחנת את הטוסיק שלהן, את עובי המותניים ואת שיפולי הבטן. לכל מקום אליו נכנסתי הייתי ממהרת להעיף מבט בחלל ולצוד את כל הנשים שנדמו לי שמנות יותר או זרות יותר, יפות יותר או יפות פחות. ואת כולן בחנתי בזכוכית מגדלת כפי שאני עושה לעצמי. ואת כולן, בלא לדלג אפילו על אחת השוויתי אל עצמי. וסבלתי, וקנאתי, ושנאתי את מי שאני". כך סיפרה לי אישה בת 40 שהגיעה לטיפול.
מתנהגות כמו האמהות
ילדים בוחנים את הוריהם, אם בגלוי ואם בהסתר, מחקים ומאמצים את התנהגותם, מתעדים מה הם אוכלים וכמה, איך הם מביטים על עצמם במראה, מה קורה להם בעת קניית בגדים ובאיזו תדירות הם עולים על המשקל. לא זו בלבד שהעיסוק בדיאטות וברזון מעצים את תופעת ההשמנה ופוגע, במבוגרים, אלא הוא פוגע גם ובעיקר בילדים, ההופכים אף הם מסוכסכים עם גופם ושמנים הרבה יותר ממנה שנועדו להיות באופן טבעי.
ידוע כי גורמים רבים משפיעים על הילדים כשזה נוגע לדימוי הגוף, אך בתחילת השנה דיווח איגוד הפסיכולוגים האמריקני, שלהורים יש חשיבות מכרעת על התנהגות האכילה של הילד, כאשר מרבית המחקרים מתייחסים להשפעה החזקה של האם על בתה.
במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב עת מוכר לרפואה (Archives of Pediatrics and Adolescent Medicine) מצאו שהרצון של נערות מתבגרות להיות רזות או לרדת במשקל התבסס, לפחות בחלקו, על מה שהאמהות שלהן רצו עבורן. הבנות במחקר נטו יותר לעשות דיאטות אם האמהות שלהן עשו בעצמן דיאטות. מרבית האמהות המתעסקות במשקל שלהן ושל בנותיהן רוצות להציל את בנותיהן ולגונן עליהם. הן באות באמת ממקום טוב אבל למרבה הצער הן פוגעות.
"מרגישה כל כך שמנה"
משקל אינו מדד לבריאות, למעט במקרים של השמנה אן רזון קיצוניים. וחשוב שנזכור שקיימת שונות לגיטימית באוכלוסייה ולמעשה רק 8% ממנה הם עם השמנה תחלואתית, וכל השאר נכנסים בעל כורחם לסטטיסטיקה בגלל התפישה השגויה כי כל עגלגל הוא שמן. לנו כהורים יש תפקיד מפתח בתפישה הזו.
הילדים מחקים אותנו ומעבר לכך שעלינו להיות מודל בריא עבורם, עלינו לשים לב לתגובות, להערות ולשפת הגוף שלנו ליד הילדים, הנוגעות לדימוי גוף אכילה ולמשקל, וכבר מגיל צעיר (לאחרונה שמעתי ילדה בת ארבע אומרת לאמה שהיא לא רוצה לאכול את העוגייה כי זה יגרום לה להשמין).שימו לב גם להערות שלא תמיד נתפסות אצלנו כמשפיעות על דימוי גוף ומשקל, ובסופו של דבר מחלחלות ומעבירות את המסר.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
להלן מספר דוגמאות למשפטים שאולי לא שמתם לב למסר הגלוי או הסמוי שהם מעבירים:
- "אוף, אני מרגישה כל כך שמנה" - אני שומעת המון את המשפט הזה, במיוחד מחברות, ורק לאחרונה באמת הבנתי כמה הוא מזיק כי למעשה, בעצם האמירה הזו, משתמע שלהיות שמן זה לא טוב, זה לא כדאי וזאת אף קללה.
- "אתה סובל מבעיות בריאותיות?" - אלא אם כן מישהו ממש אומר לכם שהוא סובל מבעיה בריאותית כלשהי, אל לכם להניח אחרת בגלל הגודל שלו. תאמינו או לא, ישנם אנשים בעלי עודף משקל שהם למעשה הרבה יותר בריאים מאנשים רזים.
- "רזית? את נראית ממש טוב!" - זה ממש כמו להגיד "נראית לא משהו כשהיית שמנה, עדיף לך להישאר רזה". ולמרות שבדרך כלל הכוונות הן טובות, זוהי אמירה מאוד פוגענית והמסר שלה הוא ששמן זה מכוער ורזה זה יפה.
- "תפסיקי להגיד שאת שמנה, את יפיפה" - שמן זה לא שם נרדף ל"מכוער" או "לא מושך". ואם מישהי מרגישה יותר גדולה משהיא בדרך כלל או אם עלתה קצת במשקל, אמירה כמו זאת רק תחזק את התפישה הזו.
- "אני נראית שמנה?" - זהו לרוב המשפט הראשון שאומרים כשמודדים בגד חדש, כי "האם אני נראית שמנה בבגד הזה" זה כמו להגיד "האם אני נראית רע בבגד הזה?" ואז בד"כ התשובה שתתקבל היא: "לא, את נראית טוב!" וגם כאן, המילה שמנה נתפסת כשם תואר לא מחמיא.
- "לא כדאי שאוכל את העוגה הזאת, אני ממש לא צריכה את זה" - משפט מסוג זה מעביר את המסר שיקרה פה אסון אם תעלי במשקל, אם תהיי שמנה, ומעבר לכך הילד קולט שעוגות הן בגדר אסור, שהם מסוכנות ושאם את אוכלת אותן את למעשה לא שולטת בחשקים שלך.
כיצד נספק לילדנו מודל בריא לחיקוי?
1. שבו לשולחן עם ילדכם ואכלו בחברתם
2. ותרו על דיאטות, שקילות וספירת קלוריות כחלק משגרת יומכם
3. עסקו בפעילות גופנית מהנה למען ה-wellness שלכם ולא לצורך הרזיה
4. שלבו פעילות גופנית עם ילדכם בשעות הפנאי
5. אכלו אוכל מגוון, מהנה, טעים ובריא
6. אפשרו לילדכם לראות אתכם ערומים, וכן אפשרו להם לראות את השיח החיובי שלכם עם גופכם
7. שתפו את הילדים שלכם במחמאות שקיבלתם בעבודה, מחברים או מבני משפחה. שתפו אותם בשביעות הרצון שלכם מעצמכם כאנשי מקצוע.
8. הימנעו מלבקר את משקל גופכם לפני הילדים או לפני כל אחד אחר
9. אל תשתמשו במשקל כמדד להצלחה או להרגשה
10. הימנעו ממתן מחמאות על משקל הגוף. התמקדו במחמאות על הופעה כללית
11. אל תעודדו את ילדכם לעשות דיאטה. לחלופין, נסו להכניס שינויים בתזונה הכללית בבית
איזה מסר אתם מעבירים?
הקשר הורה-ילד יכול להיות או מועיל ביותר או מזיק ומסוכן בכל הנוגע לדימוי הגוף שלהם. חשוב להדגיש את המסר כי ההשפעה שלנו על ילדינו היא עצומה.ברגע שאמא, סבתא, אחות או מחנכת מדברת ומתייחסת באופן שלילי לגוף שלה או של אחרות היא מעבירה מסר מאוד ברור – שיש גוף שהוא ראוי ויש שאיננו. היא מעבירה את הצורך האינסופי להשתנות והיא בעיקר מעבירה את המסר כאילו הגוף שלנו מגדיר את מי שאנחנו.
בפעם הבאה שאת רוצה להעיר משהו על הגוף שלך או של אחר, עצרי, וחשבי מה המסר, בין אם הגלוי ובין אם הסמוי, שאת מעבירה לילדייך במשפט הזה.
ולא, זאת לא טיפה בים, כי ברגע שניתן לילדינו בבית את הכלים, את החוזק והביטחון, הם ידעו להתמודד עם הסביבה ולהיות ביקורתיים יותר למה שהם קולטים בתקשורת.
למדו אותם לאהוב את עצמם בדיוק כפי שהם:
הכותבת היא BSc במדעי התזונה, "שפת האכילה
- מרכז לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה
לפנייה לכתב/ת 
