כשהמתבגר לא רוצה לבוא איתכם

• לא רוצה לבוא איתכם, זה משעמם

• אני לא בא איתכם, כולם שם קטנים

• אני לא יכול לבוא איתכם, כבר יש לי תוכניות אחרות

נשמע לכם מוכר? אם כן, זה כנראה עוד סימן לכך שהילד שלכם מתבגר. זוהי אחת התופעות השכיחות של ילד מתבגר שהוא כבר לא מוכן לבוא לפעילויות משפחתיות משותפות, למרות שקודם לכן היה ברור שהוא חלק מהן. אנחנו מוצאים את עצמנו מתווכחים עם ילד שרק אתמול הצטרף אלינו בשמחה לכל אירוע ולכל פעילות משותפת. לא מבינים מה קרה לילד שלנו, איך פתאום החברים שלו יותר חשובים מהמשפחה ומה יקרה מעכשיו למשפחה המלוכדת שלנו.

למה את לא באה? יהיה ממש כיף, חבל(צילום: sutterstock)

לפני שנעלבים

בתקופת גיל ההתבגרות הילד שלנו חווה שינויים רבים: גופניים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים. במהלך גיל ההתבגרות (קצת בדומה לתהליך הנפרדות של הילד בגיל "שנתיים הנורא" המלווה במילים "לא בא לי", "אני לבד"), יגבש הילד שלנו זהות עצמאית שהיא נפרדת רגשית מההורים. למעשה הוא עובר מזהות של ילד המחובר להוריו לזהות של מבוגר בזכות עצמו.

חלק מהותי מתהליך העצמאות כולל את חיי חברה משמעותיים מאוד. זהו תהליך בלתי נמנע של התפתחות הילד והוא מתרחק לטובת חבריו לא כמהלך נגד ההורים, אלא כמהלך עבור עצמו, לטובת בניית הזהות הייחודית והבוגרת שלו.

כיצד להגיב?

ברגע שאנו מבינים את התהליך עלינו להיות ערים למספר נושאים:

• לראות את הנולד: התפקיד ההורי שלנו הוא להכשיר את הילד להיות בוגר עצמאי המסתדר בכוחות עצמו בחיים. גיל ההתבגרות הוא התקופה האחרונה שבסיומה הילד שלנו ידע להסתדר בחיים באופן עצמאי, גם כשאנחנו לא בסביבה. לכן, לא נהיה מופתעים כשמגיע הסירוב להצטרף לפעילות המשפחתית, נבין ונקבל כי שלב זה צפוי להגיע, והוא חלק מההתפתחות הטבעית והבריאה של ילדנו לקראת הפיכתו לבוגר.

• משעמם לי! המתבגר שלנו עסוק בעיקר בעצמו ובמתרחש בענייני החבר'ה. אין לו עניין בעוד אירוע משפחתי או בילוי במחיצת מבוגרים וילדים הצעירים ממנו. ולכן, עלינו להבין שזה פשוט משעמם לו ולכבד את עולם התוכן החדש שלו.

• אני לא תינוק: מאחר והתייחסות קבוצת השווים היא המכרעת בעיני המתבגר, הרי שהצטרפות לבילוי משפחתי עשויה להיתפס כילדותית, ואת זה הילד שלנו אינו יכול להרשות לעצמו מול חבריו. התדמית של הילד בעיני חבריו נתפסת כקריטית עבורו, ואל לנו להקשות עליו בהיבט זה.

• אתם לא חשובים לי: ברגע שאנו מבינים שסירובו של הילד אינו מופנה נגדנו, אנחנו לא נופלים למקום של היעלבות. הרבה הורים חשים שהם מיותרים או שענייני המשפחה פחות חשובים לו, אך זו תחושה שגויה ואל להורים להגיב ממקום זה.

לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו

• מה זאת ההנחתה הזאת? עד עתה, אנו ההורים הכרנו את הלו"ז של הילד שלנו והייתה לנו תחושה של שליטה וודאות לגבי התנהלותו. ופתאום, יש לו חיים משל עצמו. לילד יש סדר יום הכולל תוכניות ולוחות זמנים שלא תמיד ידועים לנו. ולכן, עלינו לבדוק מראש (לפחות מספר ימים) האם הפעילות שלנו מסתדרת עם הלו"ז שלו.

• אתם לא יכולים להכריח אותי! מאחר וההורות שלנו מכבדת וסומכת על הילד שלנו, לא יהיה זה נכון להכריח את הילד להצטרף אלינו. הרי אנו רוצים שהילד שלנו ילמד ערכים של כבוד והתחשבות באחר. כפייה כזו, אם תתממש, מלמדת בפועל ערכים הפוכים מאלה ואף עלולה לייצר מאבק כוח בינינו לבין הילד שלנו, וזה מצב ממנו עלינו להימנע.תקשורת מכבדת ובגובה העיניים היא הבסיס ליצירת דיאלוג בו שני הצדדים יכולים לצאת מרוצים. דווקא בתקופה כל כך מבלבלת של גיל ההתבגרות, הילד שלנו צריך להרגיש שאנחנו שם בשבילו, עם כמה שפחות ביקורת וכמה שיותר חום ואהבה.

• מה יגידו? כהורים אנחנו יכולים להיות מוטרדים מהיחס של הסבים או קרובי המשפחה העלולים להיפגע מכך שהילד לא הצטרף אלינו. עלינו לעדכן מראש על היעדרותו ולתת לה גיבוי גם מול שאר המשפחה. בהחלט אפשר להציע לילד שלנו להתקשר בעצמו ולהסביר מדוע לא יגיע, זה יסייע לקבלת החלטת הילד ולהבנה (הרי גם לנו הייתה תקופה כזו בצעירותינו).

איך לשפר את האווירה?

1. התחשבות הדדית: אנחנו יכולים לתעדף את המפגשים והאירועים, ולכבד את רצונו של הילד בזמן לעצמו ובתכנונים שקבע, אך נבקש ממנו לכבד אותנו ולהצטרף למפגשים שחשובים לנו. חשוב מאד שנכיר בעולמו העצמאי של הילד, ונבקש ממנו להכניס את התכנון ללו"ז שלו מבעוד מועד עד כמה שניתן. למעשה, אנחנו בדיאלוג בו שני הצדדים קשובים אחד לשני, כך גדלים הסיכויים שהילד יבוא איתנו, אפילו בשמחה.

2. לדאוג לילד שלנו: הילד נשאר לבד בבית. עלינו לוודא שהילד שלנו מסוגל להישאר מספר שעות לבדו בבית, ולוודא מהן התוכניות שלו והיכן יהיה אם יחליט לצאת מהבית. כך נוכל לצאת וליהנות "בראש שקט" מהפעילות שלנו.

3. איזה כיף שבאת איתנו! במקרים בהם הילד שלנו בוחר להצטרף אלינו, חשוב שנאמר לו כמה אנחנו שמחים איתו. זאת הזדמנות לשקף לילד כמה הוא אהוב, כיצד בחירתו שימחה אותנו וכמה זה כיף פשוט להיות לפעמים ביחד, כל בני המשפחה.

הכותבת היא מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך להנחיית קבוצות הורים