שתף קטע נבחר

עובד סוציאלי נגד העירייה: הפלתם אותי לרעה

מנהל היחידה לקידום נוער בנצרת טען שהעסקתו ע"י עמותה חיצונית פגעה בזכויות השכר שלו. בית הדין לעבודה הסכים וקבע שהוא יפוצה ב-95 אלף ש'

בית הדין האזורי לעבודה קיבל לאחרונה תביעה שהגיש מנהל היחידה לקידום נוער בנצרת, שטען שהעירייה מנעה ממנו הטבות שכר של שנים בשל העובדה שהועסק בחלק מהמזמן בעמותה חיצונית. השופטת אורית יעקבס קבעה שהגבולות בין העירייה לעמותה היטשטשו, ולכן הוא זכאי לפיצוי של 95 אלף שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

ב-1988 החל התובע לעבוד במחלקת הרווחה בעיריית נצרת עם בני נוער וצעירים. עשר שנים לאחר מכן הוא מונה למנהל היחידה לקידום נוער בעמותה הפועלת תחת העירייה. בשלב מסוים הוא ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום (חל"ת) מהעירייה, שהתארכה מעת לעת. במרס 2001 הוא חזר מהחל"ת והועסק בעירייה כ"מנהל יחידת קידום הנוער", השייכת למחלקת לשירותים קהילתיים. במסגרת זו הוא חתם על מכתב תנאי העסקה.

 

ב-2012 הסתיימה עבודתו בעמותה, ומשום שחש מקופח ביחס לעובדים אחרים במעמדו הוא הגיש תביעה באמצעות עו"ד לואי זרייק, וטען שהגדרת תפקידו כ"מנהל" מזכה אותו בדרגת שכר גבוהה יותר משקיבל. בנוסף טען שעמד בהתחייבות שלפיה הוא יעבוד בטיפול ישיר בבני נוער במשך שלוש שנים, ויזכה לתוספת של 4.5% מהמשכורת, אולם זו נמנעה ממנו.

 

הוא טען שהיה זכאי לתוספת עובדים סוציאליים בשיעור של 7%, והפרשי גמול בשיעור של 10%. הוא הסביר כי חוקת העבודה מזכה אותו בגמול של 30%, אולם העירייה הפרישה לו 20% בלבד. את תחושת היחס המפלה כלפיו הוא כימת בפיצוי עבור עוגמת נפש בסך 50 אלף שקל.

 

עיריית נצרת, באמצעות עו"ד זוהייר נערה, טענה מנגד שדרגת השכר של העובד נקבעה בתנאי ההעסקה שעליהם הסכים וחתם, מה גם שהם נקבעו בהתאם לכמות האנשים אותם ניהל ולא בהתאם לכותרת התפקיד. לדבריה, התובע לא עבד בטיפול ישיר תחתיה, משום שכשיצא לחל"ת ועבד רק בעמותה, נותקו ביניהם היחסים.

 

גם את טענתו להפרש גמול העירייה ביקשה לדחות, משום שלא הוכיח מתוקף מה מגיע לו הגמול. לשיטתה, התובע מנסה לתפוס את החבל משני קצותיו: מחד טוען שמגיע לו דירוג גבוה יותר כעובד סוציאלי, ומאידך בכל הנוגע לגמול הניהול, הוא זונח את הדירוג ומבקש להתייחס אליו כאל עובד במחלקת החינוך המזכה בהפרשה גבוהה יותר.

 

ואכן השופטת אורית יעקבס קבעה כי התובע זכאי לדרגת השכר שעליה חתם בתנאי ההעסקה, ואין להגדיל אותה. מנגד, בנוגע לטיפול הישיר היא קבעה כי הגבולות בין העירייה לעמותה היטשטשו, לכן גם כשהתובע יצא לחל"ת ועבד "רק" בעמותה, רצף העבודה שלו עם העירייה לא התנתק. גם טענתו לתוספת לעובדים סוציאליים התקבלה משום שההפרדה בין האגפים מלאכותית. לאור האמור היא פסקה לו תוספות בסך כולל של 95,788 שקל.

 

לעומת זאת, השופטת סירבה לפסוק לתובע הפרשי גמול והסבירה שאינו לא יכול לטעון לשייכות לאגפים משתנים בהתאם לאגף שהוא מעוניין בזכויות שלו. היא ציינה כי אמנם היא מזדהה עם תסכול התובע, שבמשך 24 שנה לא שולמו לו זכויותיו, ורבים מחבריו באותו מעמד זכו להטבות שונות במעמד ובשכר, אולם בכל זאת דחתה את בקשתו לפיצוי עבור עוגמת נפש, משום שהעירייה לא פעלה במזיד.

 

לבסוף השופטת מתחה ביקורת על התנהלות העירייה שעיכבה את ההליכים בתיק, ופסקה עליה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 14,000 שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים