לדבר עם ילדים על מין ולהישאר בחיים
בגיל 5 מסבירים להם על האיברים הפרטיים ועל איך באים ילדים לעולם, בגיל 10 מתייחסים לשינויים שמתרחשים בגוף ובגיל ההתבגרות מנהלים שיחות על מיניות, בושה, הנאה, וכן, גם על סכנות אפשריות. אז ממה מתחילים?
החינוך המיני כיום שונה בכל הנוגע לנערים ולנערות. נערים שומעים כל הזמן כמה הם צריכים לכבד נערות, להתחשב ברגשותיהן ולזכור ש"לא, זה לא". לעומתם, נערות שומעות כמה הן צריכות להיזהר מבנים – שלא יכריחו אותן, שלא יהיו אלימים, שלא ילחצו עליהן.
במצב היחסים היום בין המינים, יש אולי הצדקה להבחנה הזו אך מה עם נער שמרגיש לא מוכן, למרות שכל החברים שלו כבר "עשו את זה"? ומה עם נערה שיודעת מה יעשה לה טוב, אבל לא תגיד את זה לבן הזוג שלה כדי שלא תיחשב מינית מדי?
חינוך מיני מוצלח יהיה כזה שעיקרו בשיח פתוח מגיל צעיר, מרחב בטוח שבו יוכלו לשאול שאלות, לדבר על אינטימיות, להפגין רגשות, לשאול ולטעות ולהבין שמותר להם גם לא לרצות.
אז איך מדברים על נושאים שלפעמים מביכים ומה אומרים?
בגילאי 3-6 - לא חייבים לנשק את הדודה
יש עיסוק רב בשאלות ושיחות בנושא הגוף והפרטיות. מומלץ לא לחייב ילדים לחבק ולנשק מבוגרים כשאינם רוצים בכך. כדאי לדבר על האיברים הפרטיים, על שלא מראים אותם לאחרים, לא מבקשים מאחרים להראות לנו אותם ולא נוגעים באחר ללא רשות. מומלץ גם לדבר על סוד טוב וסוד רע, ועל כך שסוד רע לא צריך לשמור וחשוב לספר למבוגר. דוגמה לסוד רע היא כאשר מישהו נוגע בי בצורה שאינה נעימה לי. חשוב להדגיש בפני הילדים שהם יכולים לספר הכול להורים או לגננת.
גם השאלה איך באים ילדים לעולם עולה בגילאים האלה. מומלץ לענות על השאלה ולהגיד את האמת מבלי להיכנס לפרטים. השיחה עשויה להיות מביכה, ולכן כדאי להתכונן מראש להשיב עליה. שאלות נוספות יכולות לעלות סביב הנורמות בבית שקשורות לאינטימיות: מי מתקלח/ת ליד מי, האם רוחצים את האיברים הפרטיים לבד בגיל הזה והאם לסגור את הדלת בשירותים.
בגילאי 10-12 - הגוף משתנה
בני הנוער מרבים לעסוק בשינויים ההורמונליים בגוף וגם בשינויים הנפשיים. שינויים אלה יכולים להיות מבלבלים ומתסכלים. למשל, נערות חוששות מהתפתחות השדיים או מאי התפתחותם, מקבלת הווסת ומרגשות כלפי המין השני. חשוב לתת מקום לרגשות אלו, לשמוע, להכיל ולהשתדל להציג את הנושא באור חיובי ומעצים. זה הזמן שלנו לא רק לחזק אותן, אלא גם להשמיע קול נדיב יותר כלפי עצמנו, ללמוד (ולו לטובתן) לחיות בשלמות גם עם האי מושלמות של גופנו.
בגיל ההתבגרות - ליהנות אבל להיזהר
נערים ונערות זקוקים לעזרה בהתמודדות עם לחץ חברתי, דימוי עצמי וויסות רגשות, בקבלת החלטות על מערכות יחסים, בדרכים להבהרת גבולות, בהתמודדות עם מה שיחשבו עליהם (למשל אם כן או לא יקיימו יחסי מין), באיך להגן על עצמם ממצבים לא בטוחים ועוד. המטרה שלנו היא להפוך לכתובת רלוונטית עבורם.
חשוב שנזכור שבגיל ההתבגרות הגוף הוא מקום התרחשות מהותי ביותר - שינויים, תשוקות ותחושות ממלאים את עולמם. השינויים הגופניים הם בעלי נראות רבה, כך אצל הבנות: גדילה לגובה, התפתחות החזה, שינוי בפרופורציות הגוף ועלייה באחוזי השומן במקביל להתרחבות האגן. שילוב חלקי הגוף המשתנים לכדי דימוי גוף שלם, הוא תהליך ארוך ומורכב, שמלווה בקבלת מסרים חברתיים רבים וסותרים.
מה לומר בשיחה עם נערות?
1. הסטנדרט הכפול - כיום קיימים סביבנו מסרים של שמרנות לצד מתירנות, ומסרים של השתקה לצד הצפת מידע בעייתי. מכל עבר מעודדים נערות לשקוד על המראה החיצוני. אבל מימוש המיניות של נערות מצופה להיעשות אך ורק על פי המוסכמות השמרניות. כלומר עדיף לנערה שלא יהיה לה יותר מפרטנר אחד קבוע ("חבר"), אחרת היא תוכרז כ"זורמת". מצד שני, אם היא תחכה יותר מדי, היא יכולה להיות מקוטלגת כ"בתולה זקנה". המוסר הכפול מתגלם כשבוחנים את הבנים - כאן עדיין מי שמקיים יחסי מין בגיל מוקדם הוא בעל מעמד חברתי גבוה.
עצם המודעות למסרים הכפולים חשובה בפני עצמה. וממילא גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה קשה להפריד בין הרצונות והאופי שלנו כא/נשים לבין הציפיות של החברה והחברים/ות מאתנו. ולא מדובר רק במה שנוגע למיניות. חשוב שנזכור שתחושת הבלבול היא טבעית ונדע להזכיר זאת גם לנערה שאתה אנחנו מדברות.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים שלנו
2. הבושה - לצערנו, המיניות הנשית נקשרת באופן כמעט מיידי אל בושה והסתרה. נשים ונערות מצופות להסתיר את תשוקותיהן והנאותיהן, ולנהוג באופן צנוע ומרומז. מיניות בריאה היא כזו שמתמודדת עם הבושה, משום שהיא מונעת מאיתנו להכיר את הגוף שלנו, את האנטומיה. אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לכך היא העובדה שאין לנו אפילו שם מוסכם וידידותי לאיבר המין שלנו.
3. הבטחה שלא מתממשת - מאז ש"התגלתה" המיניות הנשית, עלו גם הציפיות. עכשיו נשים אינן רק "נותנות" אלא גם שוכבות עם גברים. ייתכן שבחברות מסויימות הרווחנו את הלגיטימציה להזדקק למין ולהתענג עליו, אך גם שם מרבית הנערות, ובוודאי הנשים, יגמגמו ויסמיקו בשיחה על עונג עצמי ואוננות, ונראה שמדרגת הזיוף של האורגזמות רק התעצמה. מיניות בריאה היא גם החיפוש אחר "נשיות חדשה" – בטוחה בעצמה, בגופה ובמיניותה.
4. כן, להיזהר - הסכנות שנהוג להזהיר מפניהן בהקשר של מיניות עדיין שרירות וקיימות. מחקרים מראים שאחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, ואחד מכל שישה גברים עובר פגיעה מינית בחייו. אלו נתונים חלקיים שמסתמכים על דיווח של נפגעים.
לכן חשוב לתאר גם אותות אזהרה, מה לעשות במקרים שבהם מופעל לחץ לקיים אקטים בעלי אופן מיני, לציין את החשיבות של הסכמה מפורשת ונלהבת של שני הצדדים במעשה המיני, לדבר על מין בטוח ומוגן רגשית וגופנית, סכנות ברשת והשימוש לרעה בטלפונים החכמים תוך הדגשה שהעברת תכנים מיניים ופוגעניים ללא הסכמת הצד השני היא עבירה פלילית.
5. ליהנות - מגע מיני הוא דבר מהנה. הוא מפעיל ומעורר את החושים, הוא מענג, הוא משמח. מותר לדבר עליו, לגלות לבד מה עושה לנו טוב ולספר על זה לפרטנר/ית שלנו. מותר לרצות אותו, מותר לעשות מתוך תחושה של רצון מלא ובחירה, וגם להיות זהירות. מגיע להן ולנו גם ליהנות.
זה הזמן להזכיר שהמסרים שאנחנו מעבירות הם אמינים יותר אם נאמין בהם בעצמנו. הנערות המתבגרות שלנו קולטות מסרים ישירים וסמויים בנושא מינקותן. זה הזמן לעבוד גם על עצמנו, להשלים, לחבב את הגוף שלנו – יש לכך השפעה ניכרת גם על ההנאה ממין, שלנו ושלהן.
עצם הנכונות והרצון לקיים ערוץ תקשורת פתוח עם נערות על מיניות הם כבר חלק ניכר מהדרך. אם נשים עצמנו במקומן וניזכר איך אנחנו הרגשנו עם התגובות של הורינו והמסרים שקיבלנו מהם, אולי נדע ביתר קלות מה נכון לנו. עלינו לפתוח ערוצי תקשורת ולא להירתע מהרתיעה הראשונית.
הכותבות הן מעמותת "נשים לגופן ". השתתפה בכתיבת הכתבה - טל ויינטראוב.
לפנייה לכתב/ת 
