עסק בגיל 22: "כשכיר לא הייתי מגיע לכלום"
אופיר רבינוביץ' פתח עסק למכונות מזון מיד עם שחרורו משירות צבאי ביחידה מסווגת, טל פרנקל דילג על הטיול הגדול כדי להקים עסק לגרירת אופנועים, ורוני סבן ויתרה על עולם התקשורת כדי להגשים חלום ולפתוח מרכז הידרותרפיה ושיקום לכלבים וחתולים. לרגל יום העצמאות שוחחנו עם צעירים שיצאו לדרך עצמאית
אופיר רבינוביץ' (23), השתחרר רק לפני כשנה משירות צבאי ביחידה מסווגת - ומיהר לפתוח עסק למכונות מזון לאירועים. כך, בזמן שבני גילו מתכננים את הטיול הגדול שאחרי הצבא ומתחבטים לגבי מסלול הקריירה שלהם בעתיד - הוא כבר מיהר לצאת לדרך עצמאית. ביום העצמאות הקרוב הוא עתיד לעבוד בבמת מופעים בעיר מגוריו, גבעת שמואל.
- יוצאים לעצמאות? תשכחו מזמן פנוי וחסכונות
- לבד בשטח: סיפורי הישרדות של עצמאים
- עצמאי ומרוויח טוב? גם אתה בסכנה
בדומה לרבינוביץ - יש צעירים נוספים שאוזרים אומץ ופותחים עסק בגיל צעיר במיוחד, חלקם מיד עם שחרורם מהצבא, וזאת חרף קשיי ההשרדות הרבים עימם מתמודדים עצמאים בישראל. לרגל יום העצמאות שוחחנו עם כמה מהם כדי לשמוע איך חשבו על הרעיון, מאיפה גייסו כסף, האם קיבלו עזרה בדרך מההורים ומהסביבה, וכיצד מתמודדים עם אינסוף האתגרים העומדים לפתחם.
"לומד כל יום דברים חדשים"
רבינוביץ', שמתגורר עדיין בבית הוריו, החל את צעדיו הראשונים כעצמאי כבר בתיכון. כשהיה כבן 17 הוא קנה שתי מכונות מזון - להכנת פופקורן וברד - לרגל יריד שנערך במסגרת נשף פורים בבית ספרו. הכסף ששימש אותו לעשות זאת - כ-6,000 שקל דאז - הגיע מחסכונות שהיו לו בזכות עבודות בהן עבד מגיל צעיר, בהן בבניין, הקמת גדרות והקמת בריכות.
לאחר היריד המשיך להפעיל את המכונות, בעיקר באירועים פרטיים של חברים וקרובים וכן בבתי הכנסת בחגים. בהמשך התגייס ליחידה מסווגת בהנדסה קרבית ואת המכונות תפעלו בזמן זה קרובי משפחתו. כשהשתחרר החליט לוותר על הטיול הגדול ולפתוח עסק באופן רשמי. "ראיתי שיש לזה ביקוש כי על אף שכבר לא התעסקתי בתחום - אנשים היו מגיעים אליי", הוא מספר.
השלב הבא היה התייעצויות - בעיקר עם אביו, מהנדס במקצועו שמחזיק בעצמו בעסק, לאחריהן פתח את העסק שנקרא פופקו. בהדרגה השתדרג, רכש גם מכונת סוכר וגנרטור שיאפשר לו להפעיל אותן, הקים אתר אינטרנט והחל לשלם על פרסום קבוע ברשת. כך, בזמן שרוב חבריו עסוקים בלימודים או בטיולים - הוא עובד מאז סביב השעון בהשכרת המכונות לאירועים, או מגיע בעצמו כדי לתפעל אותן.
כל המימון הגיע מחסכונותיו, אבל הוא זכה גם לסיוע מצד הסביבה. כך למשל, אביו סייע לו בתחזוק ותיקון המכונות, וחבריו ובת זוגו עזרו בתפעול שלהן. כיום הוא שואף להמשיך להתרחב ואולי לרכוש מכונות נוספות - אך מודה כי מבחינתו מדובר בעבודה, שנועדה בעיקר לאפשר לו לחסוך. בעתיד הוא מתכנן ללמוד לתואר אקדמי, אולי במשפטים. "העסק מתפתח, אבל אני לא יודע אם אעסוק בתחום כל החיים", הוא אומר. "זה בעיקר נותן לי ידע וניסיון, כי אני לומד כל יום דברים חדשים על פרסום ועל עבודה עם אנשים ורשויות".
"רציתי משהו שיהיה שלי"
רוני סבן (32) מחזיקה בעסק ייחודי - מרכז הידרותרפיה ושיקום לכלבים וחתולים בשם הידרה, אותו פתחה לפני כשלוש שנים. המרכז מטפל בבעלי חיים שלקו בשיתוק בשל מחלות או שצריכים לעבור שיקום לאחר ניתוחים כירורגיים, באמצעות פיזותרפיה, טיפול בבריכה ובהליכון מים. אולם תחילת דרכה בשוק התעסוקה היתה שונה לחלוטין. "התוכנית הייתה לעבוד בתקשורת", היא מספרת. "בצבא שירתתי כמפיקת סרטי וידאו, לאחר השחרור נסעתי ללמוד קולנוע למשך שנה בלוס אנג'לס וכשחזרתי נרשמתי ללימודי תעודה במכללת ספיר".
מסלול חייה השתנה כשאימצה כלבה עוד במהלך הלימודים וכששלחה אותה לאילוף - החליטה ללמוד את התחום ובמקביל התפרנסה מעבודה כפרילנסרית בעיצוב גרפי. עם תום הלימודים בגיל 24, החלה לעבוד כמאלפת, נחשפה לתחום השיקומי ונרשמה ללימודי רפואה משלימה בבעלי חיים. אולם הקרובים לא העניקו בקלות את ברכתם. "הסביבה שלי לא חשבה שזה מקצוע שאפשר להתפרנס ולחיות ממנו, אבל אני הייתי בטוחה בשינוי", היא מעידה.
התחנה הבאה הייתה לימודי הידרותרפיה לבעלי חיים באנגליה. "במהלך הלימודים טיפלתי בכלבים משותקים כתוצאה מטראומות", היא מספרת. "הבנתי שצריך להניע אותם באמצעות עבודה במים והחלטתי לנסוע וללמוד את זה". כשחזרה לארץ בגיל 29, החליטה לפתוח את העסק. "היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל לא יכולתי לעבוד בארץ כשכירה בתחום", היא מסבירה. "היו אז רק שני מרכזי שיקום ולא היה היצע משרות בתחום, כך האפשרות הייתה או לעבוד בזה באנגליה, או לפתוח מקום משלי בארץ. בנוסף, רציתי משהו שיהיה שלי - ובדרך שלי".
בשלב הראשון מצאה מקום לפתיחת העסק בקיבוץ יקום, בסיוע וטרינר שפגשה במהלך הלימודים שלה. מדובר היה בשלושה מבנים, שבסיוע אביה - מהנדס משאבות במקצועו, הפך למבנה אחד שכלל גם בריכה. האתגר הבא היה מציאת לקוחות. "חשבתי שעסק ירוץ בצורה טובה אבל זה לקח קצת זמן. התחלתי עם לקוח או שניים בשבוע אבל בהדרגה זה התגלגל מפה לאוזן, בזכות הפייסבוק ומכרים בתחום".
את המימון הראשוני השיגה מדודתה המתגוררת בארה"ב, שתרמה מיוזמתה לא פחות מ-50 אלף שקל למיזם. סכום זה שימש לכיסוי ההוצאות ההתחלתיות, בהן שכר הדירה, חומרי בנייה וחשבונות חשמל ומים. "זה היה די מדהים שאחרי כל ההתנגדויות מצד המשפחה - קיבלתי לבסוף תמיכה גדולה כשהחלטתי לפתוח את העסק", היא מעידה. "זכיתי גם לעזרה מחברות קרובות שלמדו איתי ועזרו בטיפול בכלבים ובניקיונות".
לצד הגשמת החלום - סבן נדרשת להתמודד עם הקשיים איתם נאלץ כל עצמאי אחר להתמודד. כך למשל, לא מזמן נתפס לה הגב והיא נאלצה לבטל את כל הטיפולים. "אין לי אפשרות לקחת ימי חופש ומחלה", היא מסבירה. "הדאגה לתנאים הסוציאליים היום גדולה יותר, כי אני לא שכירה - שמקבלת הכל מהמעסיק. כך למשל, אני לא מצליחה להפריש לעצמי לפנסיה. אבל עם כל הקשיים הללו - זה עדיין שווה".
"היום אני במקום שהגשמתי חלום", היא מוסיפה. "אני עושה מה שאני אוהבת לעשות ולא עובדת בשביל לחיות - אלא חיה את החיים תוך כדי העבודה. לצאת לעצמאות זה לא דבר פשוט בגלל כל הביורוקרטיה מסביב והמלחמה על התנאים הסוציאליים. זה גם לא מתאים לכל אחד - צריך יכולת הנעה עצמית, הרבה סבלנות, משמעת עצמית גדולה ויכולת להתמודד עם תקופות פחות טובות. אבל אני כן חושבת שכל אחד צריך לעשות את מה שהוא אוהב, בין אם כעצמאי ובין אם כשכיר".
"רציתי להבטיח לעצמי את הפרנסה שלי"
טל פרנקל (23) פתח כשנה לאחר שחרורו מהצבא עסק לגרירת אופנועים, בשם "אושר ספיד אופנועים". גם הוא מחזיק בניסיון ארוך בשוק עבודה, כשכבר בגיל 8 החל לעזור בשכר בעסק משפחתי. מגיל 13 החל לעבוד כ"דוג ווקר" עד לתיכון, אז הוציא רישיון לאופנוע ועבד כשליח. את שירותו הצבאי עשה בחיל החימוש כנהג לחילוץ רכבים ולאחר מכן המשיך לעבוד כשליח וסיים מכינה להנדסאים - כשלפתע החליט לשנות מסלול.
"הבנתי שאם אשאר שכיר, לא אגיע לשום מקום", הוא מספר. "רציתי להפוך לעצמאי כדי שהשכר שלי לא יישחק ושאוכל להבטיח לעצמי את הפרנסה שלי. התחלתי לחשוב מה אני עושה הכי טוב - ואני יודע לגרור, כפי שעשיתי בצבא. טיולים לא דיברו אלי, מה שהנחה אותי היה להתבסס ולבנות קריירה. אחר כך אפשר לטייל כמה שרוצים".
במהלך הפגרה לאחר המכינה החל לבנות את העסק ב-10 אצבעותיו. "דחיתי את התחלת הלימודים ובמקום זה התחלתי לבנות את העסק", הוא מספר. "בהתחלה רציתי לפתוח עסק לגרירת כלי רכב - אבל כשפניתי לחברות גרירה כדי לעבוד כקבלן משנה היו מצידן הרבה התנגדויות. בנוסף, הבנקים לא הסכימו לתת לי מימון בטענה שהסיכון גבוה מדי ושאני צריך להתחיל עסק בסיכון יותר נמוך. משום כך עברתי להקמת עסק לגרירת אופנועים ושיווק מצברים".
פרנקל הצליח לגייס הלוואות של עשרות אלפי שקלים מאחד הבנקים, ששימשו אותו לקניית גרר ולפעולות שיווקיות כמו פרסום, קידום ברשת, כרטיסי ביקור ומיתוג של האוטו. מפה החל לבנות את העסק בהדרגה, תוך פגישות עם ספקים ואיתור לקוחות. בשלב מסוים הפך לקבלן של אחת מחברות הגרירה - אך בחר להפסיק את ההתקשרות עקב איחור בתנאי התשלום. כיום הוא עובד כקבלן של חברת שגריר ובנוסף מקבל לקוחות פרטיים.
כיום, בזמן שחבריו עובדים כשכירים או לומדים - הוא עובד מסביב לשעון למען העסק שלו. "אני מרגיש ממוקד ביחס לבני גילי, שעדיין מחזיקים בראש קטן ועושים משהו ממוקד למען המעסיק שלהם - במקום לנהל את עצמם", הוא אומר. "היה נחמד אם היה לי זמן לעצמי, אבל בעסק כזה בקושי יש זמן גם לעצמך. יש קושי מתמיד לשרוד בעולם הזה כעצמאי, כי התחרות קשה".
בעתיד הוא מעוניין לחזור לספסל הלימודים ולהשלים תואר. "אני חושב שהלימודים מעניקים לך ידע וכוח שעוזרים לך - לא משנה מה אתה עושה בחיים", הוא מציין. "החזון שלי הוא שהעסק יצליח לפרנס את עצמו ועוד כמה עובדים, ושאחיה ממנו בכבוד. אחרי שהעסק יתפתח אוכל להשאיר בידי העובדים את הניהול ולחזור ללמוד".
ענבר בזק, מנכ"לית התאגדות העסקים הקטנים, מציינת כי צעירים רבים כיום משתחררים מהצבא ופותחים עסק ללא ניסיון וללא משאבים. "תופעה זו מתרחבת בגלל הקושי כיום להשתלב בעולם התעסוקה של צעירים ללא השכלה אקדמאית", היא אומרת. "מצד אחד עסק עצמאי קוסם לרבים מהם, שכן הוא נראה להם "דרך קיצור להתעשרות", אולם רבים מהם מקימים עסק ללא כלים וידע ולעיתים קרובות ללא יכולת מימון, ולעיתים הם נאלצים לסגור את העסק לאחר תקופה ולהתחיל את חייהם עם חובות כספיים גבוהים.
"ההמלצה שלי לכל מי שמקים עסק חדש: לא לוותר על קורס להקמת עסק ובמידת האפשר גם להיעזר ביועץ עסקי מנוסה שילווה את בעל העסק וימנע ממנו לעשות טעויות שיעלו כסף רב. התאגדות העסקים הקטנים מציעה לעסקים חדשים קורסים להקמת עסק וליווי עסקי במחירים מסובסדים".
