סבלה מחרדה ותבעה: "הכירו בי כנכת צה"ל"

במהלך קורס בחיל האוויר חששה חיילת לאבד חומר מסווג, והחרדה הובילה להורדת פרופיל. דרישתה להכרה ע"י משרד הביטחון הגיעה עד העליון

עו"ד שחר המאיריפורסם: 11.05.16 , 07:07

בית המשפט העליון דחה לאחרונה חיילת לשעבר, שביקשה להכיר בה כנכת צה"ל בשל חרדות שפקדו אותה בשל לחצים שחשה במהלך קורס שעברה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

המבקשת התגייסה באוגוסט 2005 עם פרופיל 97, ושובצה לקורס עובדות חדר מבצעים בחיל האוויר. המפקדים הזהירו את החניכים שוב ושוב שאם יאבדו את חומר הלימוד המסווג או ימסרו אותו לזרים - הם עלולים להיחקר במכונת אמת ולהישלח לכלא. דברים אלה עוררו בחיילת חרדות קשות ומחשבות על חומר מסווג שהולך לאיבוד החלו לרדוף אותה. היא הייתה נועלת את ארון המסמכים עשרות פעמים ביום, לא נרדמה בלילות, הפסיקה לאכול והייתה בוכה לעתים קרובות.

תביעה

שנים אחרי מסע האלונקות: חייל יוכר נכה צה"ל

מערכת PsakDin

במסגרת אימון ב-2009 נחלץ קצין מיחידה מובחרת לעזרת חייל, אך נפגע בגבו. משרד הביטחון סירב להכיר בו כנכה צה"ל, עד התערבות ביהמ"ש

שנים אחרי מסע האלונקות: חייל יוכר נכה צה"ל

מצבה הנפשי הידרדר והלך. פסוריאזיס שממנו סבלה טרם השירות התפשט, היא החלה לסבול מסיוטים וירדה במשקל. לבסוף היא אובחנה כסובלת מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD). ועדה רפואית הורידה לה פרופיל ל-45, והיא עברה לשרת בבסיסים אחרים ובתפקידים אחרים. כיום היא עדיין נמצאת בטיפול תרופתי באופן קבוע, ותסמיני ההפרעה ממשיכים ללוות אותה בחייה שנים לאחר השחרור.

כשביקשה להכיר בה כנכת צה"ל דחה אותה קצין התגמולים במשרד הביטחון. היא ערערה וזכתה בוועדת ערעורים, שהכירה בה כנכה, אולם בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל ערעור נגדי של משרד הביטחון וקבע כי היא לא תוכר כנכת צה"ל.

על קביעה זו הגישה החיילת לשעבר בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון. כל הערכאות הסכימו שיש קשר סיבתי-רפואי בין תנאי השירות לבין מצבה הבריאותי, והדיון התמקד בסוגיה אחת בלבד: הקשר הסיבתי המשפטי בין מחלתה של המבקשת לבין שירותה הצבאי.

הדיון בקשר הסיבתי-המשפטי אינו מדעי או רפואי אלא ערכי וחוקי, והוא עוסק במדיניות השיפוטית. הקשר נקבע באמצעות שני מבחנים: הסובייקטיבי והאובייקטיבי. הרכיב הסובייקטיבי פירושו הרגישות המיוחדת של הניזוק הספציפי ("הגולגולת הדקה"). במישור האובייקטיבי צריך להוכיח שלא מדובר באירוע טריוויאלי, אלא באירוע ייחודי לשירות הצבאי.

גם במסגרות אזרחיות

שלושת שופטי ההרכב בעליון הסכימו שמדובר במקרה גבולי וקשה לפענוח, כיוון שאין כאן "אירוע צבאי מובהק". השופט ניל הנדל הציע לקבל את הערעור מאחר שסבר כי שני היסודות של הקשר סיבתי מתקיימים. לדעתו, הקורס עשוי לגרום לחרדה ניכרת אצל חייל צעיר, ולא מדובר במתח טריוויאלי או שולי שנחווה על ידי אנשים רגילים במהלך יום עבודה במערכות אזרחיות. השופט הנדל הוסיף עוד נימוק: ההיבט הסוציאלי של החוק, שאותו יש לפרש בלב רחב.

לעומת זאת, השופטים מני מזוז וסלים ג'ובראן היו בדעה שונה. "אין בתנאי שירות אלה כל ייחודיות או חריגות ואין עילה להתערב", כתב השופט מזוז. לעמדתו, גישתו של השופט הנדל "מותחת" את הנטייה לפרש את החוק "ברוחב לב", עד כדי כך שהיא כמעט מרוקנת את הרכיב האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי מכל תוכן.

השופט ג'ובראן הצטרף לדעה זו: "אמנם תנאי הלחץ והחרדה בכל הנוגע לנוהלי אבטחת מידע מועצמים במידה ניכרת במסגרת הצבאית, אך תנאים אלו אינם ייחודים ומיוחדים לשירות הצבאי אלא מתקיימים גם במסגרות אזרחיות רבות, לרבות חברות פרטיות השומרות על סודותיהן המסחריים".

משכך נדחה הערעור ברוב דעות. בדרך אגב, השופט מזוז הוסיף מחשבה כללית וציין כי במקרים של "עמימות יחסית", אולי יש מקום לשקול פתרונות ביניים כגון "אחריות יחסית", ולא רק הכרעה חדה לכאן או לכאן.