ראסלמניה: ווסטברוק שם בצל את קרי
ראסל ווסטברוק יכול לחסל כל קבוצה (כולל שלו), הוא מדהים ומעצבן, בלתי נתפס ובלתי נסבל. כוכב אוקלהומה סיטי, שתפתח הלילה את סדרת גמר המערב מול גולדן סטייט, הוא הדבר הכי מעניין היום ב-NBA. אפילו יותר מהסופרסטאר של האלופה
במשחק החמישי בסדרה בין אוקלהומה סיטי לסן-אנטוניו, היה רגע שבו ראסל ווסטברוק, 1.91 מ', הוריד ריבאונד הגנה מעל הראש של דייויד ווסט (2.05) - בלי לעשות בוקס אאוט, כי בוקס אאוט זה לרכיכות - חצה את המגרש בארבע שניות, שבר לפטי מילס את הקרסול וסיים בליי-אפ. המצלמה תפסה אותו חוזר להגנה בפרצוף של נמר שבע. הספרס לא התאוששו יותר, לא במשחק הזה ולא בסדרה כולה.
רק כמה ימים קודם, אחרי משחק מספר שלוש שאותו סיים עם 10 מ-31 מהשדה והספרס ניצחו ועלו ל-1:2, שמע ווסטברוק את מה שהוא רגיל לשמוע מפרשנים, אבל הפעם היה גם טוויסט בעלילה: קווין דוראנט, שבאמת אוהב את ראסל כמו אח, לא הסתיר את כעסו והדיבור החם היה שאם הת'אנדר יפסידו את הסדרה בגלל המשחק הזה - ווסטברוק יהיה האשם העיקרי בעזיבה הצפויה של דוראנט בקיץ.
ואז בא המשחק הרביעי, שבו קלע דוראנט 41 נקודות, והפרשנים התהפכו, באלגנטיות מרשימה, לצד השני: "אולי ראס מבין סוף־סוף שלקבוצה יש אמנם שני כוכבי אלפא, אבל רק כוכב־על אחד". רגע, זה לא נגמר. במשחק מספר 5, ווסטברוק לקח 27 זריקות, קלע 35 נקודות, הת'אנדר ניצחו בסן־אנטוניו. ובמשחק השישי שסיים את הסדרה הוא קלע 28 נקודות ומסר 12 אסיסטים.
אוקלהומה, בלי יתרון ביתיות, שלחו הביתה קבוצה שניצחה 67 משחקים העונה. ווסטברוק מצידו רמז לפרשנים באולפן שבכל פעם שהם רוצים לנתח את נפשו הסוערת, אולי עדיף להם שלא, כי הם אפילו לא קרובים להתחיל להבין מה קורה בתוך המוטציה הזו.
דוגמנית עם טסטוסטרון
ראסל ווסטברוק, ערימת טסטוסטרון שמחוץ למגרש מתלבש כמו דוגמנית, הוא תופעה שאי־אפשר להסביר. לפעמים נדמה כי אינו מבין שהמטרה היא לנצח את המשחק, ולא רק לנצח איזה קרב פנימי שהוא מנהל עם עצמו, מי יודע למה. הוא נמצא כל הזמן בנקודת רתיחה של 100 מעלות, הוא מדהים ומעצבן, בלתי נתפס ובלתי נסבל.
קו דק מאוד מפריד בין ווסטברוק שמחסל יריבים לווסטברוק שמחסל את הקבוצה שלו. אבל אין לב גדול יותר בליגה, אין פוינט גארד אתלטי ממנו - ספק אם היה אי פעם - הוא הנשמה של הת'אנדר, הוא הסיבה שבגללה הם יחלו הלילה את גמר המערב נגד אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה, והוא גם השחקן המעניין ביותר היום ב־NBA. אפילו יותר ממייקל ג'ורדן של המאה ה־21 מגולדן סטייט, שמן הסתם ינצח אותו בסדרה הזו.
פרשני NBA אוהבים שלא לאהוב את ווסטברוק. יותר נכון, הם אוהבים להאשים אותו במשחקים הלא טובים של דוראנט. כי קווין הוא הפרה הקדושה וראסל הוא זה ששוחטים. אחרי כל הפסד של אוקלהומה הם דואגים להסביר כי אם ווסטברוק רק היה מוותר על כמה זריקות לטובת דוראנט, הכל היה נראה אחרת. זה קשקוש שאין לו גיבוי. ווסטברוק לא מפריע לדוראנט.
האיש היה מלך הסלים של הליגה ארבע פעמים. הוא מכונת קליעה, הוא זורק כמה שהוא רוצה וכמה שצריך, ואין עוד כוכב־על בליגה שהשחקנים סביבו עובדים כל כך קשה עבורו. דוראנט תמיד יגיע למספרים שלו, אבל הסיכוי היחידי של הת'אנדר לעשות משהו נגד הווריורס הוא אם ווסטברוק יקבל את החופש להיות ווסטברוק. זה חשוב לא רק לאוקלהומה, זה חשוב גם לליגה.
מכונת טריפל-דאבל קטלנית
ב־NBA מעולם לא היו כל כך הרבה שחקנים שכל כך קרובים לשלמות כפי שיש בה היום. "לשחק את המשחק בדרך הנכונה" זו מחמאה בימינו, מה שהם מכנים: "ריספקטביליטי בסקטבול". על הרקע הזה, ווסטברוק הוא קוץ בישבן. מצד אחד תופעת טבע מטורפת, שחקן שפעמיים ספג פציעות שאמורות היו לחסל אותו, או לפחות להפוך אותו לסוג של דרק רוז - סתם עוד גארד טוב בליגה - אבל במקום זה הוא מכונת הטריפל־דאבל הקטלנית ביותר בעולם.
מצד שני, הוא הכוכב הכי פגום והכי אנושי בליגה. רוב האנשים עושים שטויות רוב הזמן, רוב האנשים הם הרבה יותר ראסל ווסטברוק מסטף קרי, למרות שאף אחד הוא לא ראסל ווסטברוק.
הלב והמנוע של אוקלהומה הוא תזכורת לכך שהיופי של משחק הכדורסל טמון בכך שאין רק דרך אחת נכונה לשחק אותו. טהרני כדורסל אולי לא אוהבים אותו, אבל כאשר ראסל בזון שלו, אין כמוהו בליגה וכולנו צריכים לחבק שחקנים כאלה. גם אם למרבה הטרגדיה הם כנראה לעולם לא יקחו אליפות. תשאלו את אלן אייברסון.
לפנייה לכתב/ת 
