תיקים ואפילה
במהלך השנה הראשונה לכהונת הממשלה, הושפעו כשליש ממשרדי הממשלה משינויים פרסונליים ומבניים. בישראל יש תחלופה בלתי נסבלת בתפקידי השרים וכך הגענו למצב שמאז ראשית שנות ה-90 מתחלף שר אוצר בממוצע כל 1.8 שנים ושר פנים כל 1.3 שנים
ממשלת נתניהו הרביעית מציינת בימים אלו שנה לכהונתה ונדמה שבפרק הזמן הזה היא שברה שיאים של חוסר יציבות פנימי. אין הכוונה כאן לסכנה שהיא תיפול - למעשה כמעט בלתי אפשרי להפיל כיום ממשלה - אלא לזעזועים התכופים בהרכבה ובמבנה של המשרדים הביצועיים.
עוד בערוץ הדעות:
המענה לצרכי ההיי-טק לא נמצא בהודו
ספר האזרחות: אומה חזקה עם פוליטיקאים חלשים
במהלך השנה הראשונה לכהונת הממשלה, הושפעו כשליש ממשרדי הממשלה משינויים פרסונליים ומבניים. כך לדוגמה, חמישה שרים התפטרו מתפקידם מסיבות כאלו ואחרות. כל שינוי פרסונלי שכזה גורר עימו היערכות מחודשת ולעתים תגובת שרשרת באיוש המשרדים השונים. כשמצרפים לכך גם את אורך הכהונה הלא ממושך של ממשלות בישראל התוצאה היא תחלופה בלתי נסבלת בתפקידי השרים וכך הגענו למצב שמאז ראשית שנות ה-90 מתחלף שר אוצר בממוצע כל 1.8 שנים ושר פנים כל 1.3 שנים.
אבל זה רק חלק מהסיפור. כדי לעמוד על הכשל המשילותי בישראל חייבים להביט גם על התמונה הרחבה יותר: זו הכוללת מלבד חילופי שרים גם פיצולי משרדים, העברת סמכויות ממשרד למשרד, "תפירה" של משרדים חדשים וכיוצא בזה. הביטו, למשל, ברשימה החלקית של משרדים שהוקמו בשנים האחרונות: המשרד לשיתוף פעולה איזורי, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, המשרד לענייני גמלאים (שהפך למשרד לשוויון חברתי), המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד ההסברה והתפוצות (שפוצל בינתיים) ועוד כהנה וכהנה. כל משרד חדש כזה מספח אליו שליטה על סמכויות ממשרדים קיימים ומערער את יציבות המערכת.
במקרים אחרים, משרדים מפוצלים, נקרעות מהם סמכויות או מסופחות אליהם סמכויות וחוזר חלילה. הביטו למשל על אשכול תחומי החינוך-תרבות-מדע-ספורט-טכנולוגיה. ב-40 השנים הראשונות חלש על תחומים אלה משרד יחיד: החינוך והתרבות. מאז, הממשלות משחקות בתחומים האלה כמו באבני לגו ונכון להיום חולשים עליהם 3 משרדים שונים: החינוך, מדע וטכנולוגיה, תרבות וספורט. דוגמה נוספת למצוא גם באשכול תחומי התעשייה-מסחר-תעסוקה-עבודה-רווחה. הסמכויות על תחומים אלו עוברות ממשרד למשרד וכיום מאוגדות ברובן תחת משרד הכלכלה, לפחות עד סבב התיקים הצפוי בקרוב שבו, ככל הנראה ימונה צחי הנגבי לשר התיירות, ויחליף את יריב לוין שישודרג למשרד הכלכלה שממנו ייקרע תחום העבודה ויועבר בחזרה אל משרד הרווחה.
עוד דוגמא הממחישה את הבעיה, היא גלגוליה של הרשות לשירות לאומי-אזרחי. היא החלה את דרכה כיחידה במשרד הרווחה בשנת 2008 ומאז הספיקה לעבור במשרד ראש הממשלה, במשרד המדע והטכנולוגיה, במשרד הכלכלה, במשרד לענייני אזרחים ותיקים ולאחרונה, עם הקמת הממשלה עברה דווקא למשרד החקלאות. הרשות עברה לא פחות מ-6 משרדים ב-8 שנים. ואם כבר מדברים על כשל גדול ומהדהד, די אם נתבונן ברשות השידור שהטלטלה בעשור האחרון בין שמונה שרים שונים.
רוב השינויים האלה אינם ענייניים ולא נובעים משיקולי יעילות או מראייה כוללת של טובת המערכת. הם כמעט תמיד תולדה של דרישות קואליציוניות ושל "כיבודים" אישיים. כך נוצרת מציאות משילותית כמעט בלתי נסבלת שלא מאפשרת לשרים לתכנן לטווח רחוק ומפיקה סביבת עבודה לא יציבה גם עבור הדרג המקצועי. להשלמת התמונה העגומה הזו צריך להוסיף את העובדה שראש הממשלה חולש כבר חצי שנה על 4 משרדים שאינם מקבלים את מלוא תשומת הלב, כמו גם את כהונתם של 8 סגני שרים שגם הם "שותים" סמכויות מהשר הממונה.
התופעות הללו נובעות ביו היתר משיטת ממשל שמביאה לחולשה מובנת של מפלגת השלטון. זאת ועוד, הן מצביעות על הדומיננטיות של "כיבודים" אישיים ואגו על חשבון יעילות שלטונית וטובת המדינה. בכדי לטפל בתופעה זו יש לפעול במספר מישורים. ראשית לבצע תיקונים נדרשים בשיטת הממשל שיחזקו את המפלגות הגדולות. שנית, יש לפעול לצמצום מספר משרדי הממשלה ולהגדיר מהם משרדי הליבה, שבסמכויותיהם לא יבוצעו שינויים אלא במקרי קיצון. לבסוף, האחריות מוטלת גם על ראש הממשלה וראשי מפלגות הקואליציה - אם בטובת אזרחי ישראל ובמשילות רצונם, עליהם לשים בצד את הרצונות האישיים ואת קרבות האגו ולא לאפשר את החילופים התכופים הללו, גם במחיר של ויתור על "משרד יוקרתי" כזה או אחר. זוהי, בסופו של יום, האחריות הציבורית שלהם כלפי הציבור שנתן בהם את אמונו.
ד"ר עופר קניג, הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר עופר קניג
מומלצים
