שופט צבאי: "עונש מוות למחבלים ירתיע"; בכיר משפטי: "שבויים שלנו יוצאו להורג"

החוק קיים – המדיניות תשתנה? אחת לכמה שנים מתכנסת צמרת מערכת המשפט הצבאית והאזרחית כדי לאשרר שוב ושוב את מדיניות אי-מימוש עונש מוות למחבלים. הענש כבר מעוגן בחוק השיפוט הצבאי, אך כמעט ולא נדרש ליישום. הדרישה של שר הביטחון המיועד אביגדור ליברמן במסגרת המשא ומתן עם הליכוד לחוקק חוק שיאפשר להטיל עונש מוות על מחבלים עשויה לרדת מהשולחן, או לעלות עליו מחדש כבקשה של הדרג המדיני מהדרג המשפטי-צבאי לשנות את המדיניות ההיסטורית. בינתיים, במפלגתו של משה כחלון כבר הודיעו שיתנגדו להטיל עונש מוות למחבלים.

כך או כך, סעיפי החוק הצבאי ביהודה ושומרון דורשים מהרכב של שלושה שופטים להטיל עונש מוות, ובכל מקרה כזה – שטרם מומש בישראל – מוגש מיידית ערעור לערכאה שמעל, כלומר לבית הדין לערעורים בקריה. הדבר נעשה גם אם המחבל אינו מערער וזאת בשל סופיות העונש. גם בערעור שיועבר לפתחם של חמישה שופטים נדרשת הסכמה פה אחד.

ח"כ ליברמן. דורש שינויים בחוק(צילום: עידו ארז)

עונש מוות בישראל נקשר לשלושה סוגים של חוקים: בחוק העונשין שבו נעשה שימוש בבתי המשפט האזרחיים (כמו במקרה שבו הוצא להורג הצורר הנאצי אדולף אייכמן), בצו הוראות ביטחון באיו"ש (מערכת החוקים

 החלופיים בגדה שחלים על פלסטינים), ואפילו בחוק השיפוט הצבאי, בבתי הדין הצבאיים בקו הירוק שבהם ניתן להוציא להורג חייל שהורשע בסיוע לאויב – כלומר בבגידה.

מבין השלושה, דווקא במקרה של מחבלים פלסטינים טרם מומש החוק. בעוד אייכמן הוצא להורג בהחלטת בית משפט אזרחי, עוד קודם לכן, בגלגול הקודם של חוק השיפוט הצבאי, הוצא להורג במשפט שדה בפעם הראשונה והאחרונה איש צבא בגין בגידה. כחודש לאחר הקמת המדינה הוצא להורג מאיר טוביאנסקי, קצין צעיר, באשמת ריגול.

ב-68 שנות קיומה של ישראל נרשמו מקרים בודדים שבהם הוחלט על עונש מוות למחבלים, אך הם מעולם לא מומשו, בין שבזכות קבלת הערעור, בין שבהעונש הומתק במאסרי עולם על ידי הרמטכ"ל ובין שבעקבות דעה חלקית של השופטים שלא הספיקה להכרעה, כפי שהיה למשל עם מבצעי הלינץ' ברמאללה באינתיפאדה השנייה. במקרה של רוצחי משפחת פוגל, הדרישה לעונש מוות הייתה גחמנית ולא עלתה באופן רציני מאחר שרוצח המשפחה באיתמר היה קטין בעת המעשה, ועונש מוות רלוונטי רק לבני 18 ומעלה.

סעיף החוק כיום. "רק פה אחד"

"הנושא יגיע לפתחו של בג"ץ" 

"לא צריך שינוי בחקיקה, האופציה כבר קיימת. השופטים הצבאיים לא כפופים למדיניות המשפטית, ולכן היו מקרים בעבר שבהם שופטים צבאיים החליטו לגזור עונש מוות בדעת מיעוט או בהחלטה שנדחתה בערעור", אמר ל-ynet גורם בכיר לשעבר במערכת המשפט הצבאית. "כדי שתובע צבאי ידרוש עונש מוות הוא צריך בשביל זה את אישור התובע הצבאי הראשי והפצ"ר שמעליו יש את היועץ המשפטי לממשלה. בכל מקרה, גם אם המדיניות תשתנה הנושא יגיע לפתחו של בג"ץ, שיכול לקבוע שהעונש אינו חוקתי כי הוא נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו".

הגורם ציין עוד כי לאורך השנים הייתה תמימות דעים בממשלות ישראל משני צדי המתרס הפוליטי כי אין ליישם את עונש המוות על מחבלים, "גם כי אז תעלה דרישה ליישמו על כולם, כולל על מורשעים יהודים שתיאורטית כפופים ביו"ש לבית המשפט הצבאי. מה נגיד אז? שנחרוג עם יהודים ונביאם למשפט בירושלים לשם כך?"

הדיווח ב"ידיעות אחרונות" על המחבל שנידון למוות

בנוגע ליוזמת ליברמן להקל על השופטים הצבאיים ליישם את העונש בכך שתספיק דעת רוב בהרכב אמר הגורם: "למה צריך להיות אינטרס להקל ביישום עונש הכי דרקוני ובלתי הפיך שיש? זה הזוי לחשוב איך אני מקל על שופטים לתת עונש מוות. רק לפני חודשיים שופט העליון יורם דנציגר אמר כי יש לשנות את החוק באופן שדעת מיעוט תספיק כדי לזכות מרצח בעקבות המקרה של רומן זדורוב. בארצות הברית ישנן חברות שלא מוכנות לספק למדינה את הרעל שאיתו ממיתים בעונש מוות. העולם המערבי הולך קדימה נגד עונשי מוות".

הגורם נשאל מדוע המדינה לא מבטלת את חוקי עונש המוות אם היא לא מיישמת אותם. "מי שעוסק בחקיקה יודע שלא ממהרים לבטל חוק", השיב הגורם, "כי לא פשוט לחוקקו אחר כך מחדש, וחוקים נשמרים למקרים שכן ירצו בעתיד לממשם. את החוק הצבאי שמאפשר לגזור עונש מוות למחבלים יכול שר הביטחון בעצמו לדרוש מהתביעה הצבאית לממש כמדיניות, אך גם אם הפרקליט הצבאי יתנגד לכך וגם אם יסכים, הדבר יעלה ליועץ המשפטי לממשלה".

"מדובר בפריבליגיה של הממשלה". עו"ד כץ(צילום: רועי עידן)

אלוף-משנה במיל' אילן כץ, סגן הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר שכיהן כשופט צבאי בשטחים, ציין: "ההנחיה של הממשלה לאורך השנים הייתה לא לדרוש עונש מוות, כך שמדובר בפריבילגיה של הממשלה. המערכת המשפטית בצבא תמיד המליצה לא ליישם את עונש המוות למחבלים בגלל שזה עלול ליצור בעיה בינלאומית כי מדובר בעונש שלא קיים במדינות רבות ואצלנו הוא עלול לגרום להתגברות פיגועים ולמקרים שבהם האויב יוציא להורג שבויים שלנו".

אלוף-משנה במיל' עודד פסנזון הוא מהשופטים הצבאיים הבודדים בהיסטוריה הישראלית שגזרו עונש מוות על מחבל. זה קרה באמצע שנות ה-90, לאחר שמחבל חמאס סעיד בדארנה נמצא אחראי לשני פיגועי תופת בעפולה ובחדרה. בסופו של דבר העונש לא מומש לאחר שהוגש ערעור. בדארנה גם נמנה עם משוחררי עסקת שליט.

"האמנתי שגזר הדין מוות ירתיע מחבלים אחרים", אמר פסנזון בשיחה עם ynet. "לא ניסו זאת אף פעם. אני נזכר שראש המכון לרפואה משפטית הציג לי תמונות מזעזעות של הקורבנות, עם מסמרים נעוצים בחלקי הגופות. דאגתי שבני משפחות ההרוגים יגיעו לדיונים בבית המשפט הצבאי ליד ג'נין. התובע הצבאי לא אמר אז שהוא לא דורש עונש מוות והשאיר זאת לשיקול בית המשפט. המחבל לא הכחיש לאורך המשפט את הטענות נגדו. אמרתי – נדרש סוף סוף לעשות עם זה משהו ואנו כבתי משפט צבאיים צריכים לתת את חלקנו".

לדברי פסנזון, "יש הבדל בין גופים כמו חמאס שאחת המטרות שלהם זה לחסל היהודים ויהי מה לבין מחבלים כפרטים, אנשים שמוכנים לתכנן רצח מפורט, ואומרים לעצמם שאותם לא יתפסו. היום זה כן יכול להרתיע כמו שהריסת בתים מרתיעה משפחות מסוימות של מחבלים". בניגוד למשפטנים אחרים שהתראיינו לכתבה, השופט פסנזון סבור שעונש מוות למחבלים הוא כן חוקתי: "זה יהיה תלוי בכל מקרה ומקרה אבל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו יכול לכלול גם לקיחת נפש של אדם אחר, ובכל מקרה אותם מחבלים לא שמים עצמם תחת אותם חוקים ונורמות".

על הפרק: עמדה נחרצת של היועמ"ש 

בתוך כך, על רקע הדרישות הקואליציוניות של שר הביטחון המיועד ליברמן נראה כי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט צפוי להתנגד לחקיקת עונש מוות למחבלים. מאז קום המדינה התנגדו כל היועצים המשפטיים להטלת עונש המוות, אף על פי שהוא מצוי כאמור בחוק האזרחי ובחוק הצבאי.

צפוי להתנגד. היועמ"ש מנדלבליט(צילום: עמית שאבי)

חוות הדעת העדכנית שהעביר היועץ המשפטי לממשלה הקודם יהודה וינשטיין לראש הממשלה בנימין נתניהו ולכל חברי ועדת השרים לחקיקה בעקבות הצעת חוק שהגיש ליברמן לפני פחות משנה, קבעה

 כי עונש מוות אינו מרתיע כשמדובר במחבלים. "לטענת המציעים עונש מוות הוא 'הכרח הרתעתי' וככלל תכלית של הרתעת מחבלים היא ראויה. החמרה בענישה ככלל ועונש מוות בפרט, אינה מביאה ליתר הרתעה. הדברים נכונים ביתר שאת במקום שמדובר בעבריינים אידיאולוגים ובמחבלים, הנכונים ממילא למות במהלך ביצוע העבירה".

המערכת המשפטית טוענת שהמגמה הברורה במדינות מתקדמות בעולם היא ביטולו של עונש המוות. "יותר משני שלישים ממדינות העולם ביטלו את עונש המוות. באיחוד האירופי, למשל, חל איסור על עונש מוות". עם זאת המדינה המערבית היחידה שבה מבוצע עונש המוות היא ארה"ב. "גם שם החלו מדינות לבטל את עונש המוות, וכיום רק 31 מהמדינות כוללות בחוקיהן עונש מוות - שבע מהמדינות ביטלו את עונש המוות בעשור האחרון", צוין בדברי היועץ הקודם וינשטיין.

הוא ציין עוד כי הצעת החוק של ליברמן אינה עולה בקנה אחד עם הצהרותיה של המדינה לעניין עונש המוות בפני פורומים בינלאומיים, ועם עמדת ועדת זכויות האדם של האו''ם בעניינה של ישראל וכן המגמה הנוהגת כיום בזירה הבין-לאומית, וצפויה לעורר ביקורת בזירה הבינלאומית.

וינשטיין הדגיש עוד כי קיים תמיד חשש מפני עונש שמשמעותו היא בלתי הפיכה. הוא גם הוסיף שעבירות שהעונש עליהן מוות בספר החוקים הישראלי נחקקו בטרם נחקק חוק יסוד: כבוד האדם, שפרשנותו שוללת עונש מוות.

השלכות מדיניות

לאישור עונש מוות עשויה להיות השלכה על ישראל בזירה הבינלאומית לא רק מבחינה תדמיתית, אלא גם מבחינה מעשית, מדינית וכלכלית. החשש הוא שהפלסטינים ינצלו זאת כעילה להגשת תביעות בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ולטעון שהמחבלים הם "לוחמי חופש שמוּצאים להורג".

מדינה שחשה על בשרה את הריחוק מ"העולם הנאור" שנע לכיוון ביטול עונשי המוות היא טורקיה: רק ב-2004 נאותה אנקרה לבטל את החוק, משום שהאיחוד האירופי - המחייב את החברות בו לא לאפשר בחוקיהן עונש המוות - הציב זאת כתנאי בפניה בדרך לקבלתה כחברה באיחוד.

על רקע עיכוב צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי מאז, ועל רקע חידוש ההתקוממות של הכורדים, בשנים האחרונות דיבר מנהיג טורקיה ארדואן כמה פעמים על האפשרות להחזיר את עונש המוות. מוסדות האיחוד מזהירים את טורקיה כי צעד כזה ימנע את קבלתה ולא יאפשר לה להיות חלק מהקהילה האירופית, שמבחינתה - קיום עונש מוות הוא עיקרון המשייך בהכרח מדינה לקטגוריה של מדינות נאורות-פחות.