כך לחמו עמידר ומשרד השיכון בפגועת נפש

אישה שביקשה לרכוש את דירת הדיור הציבורי שהוקצתה לה נתקלה בסירוב. הסיבה: "האשפוזים פגעו בזכאות שלה". בית המשפט החליט לעשות סדר

עו"ד אבי הורביץפורסם: 30.05.16 , 21:53

בית המשפט המחוזי בירושלים חייב לאחרונה את חברות עמידר ואת משרד השיכון לאפשר לאישה המתמודדת עם פגיעת נפש לרכוש את דירת הדיור הציבורי שהוקצתה לה. השתיים סירבו עד כה לאפשר את הרכישה בטענה שאשפוזה בהוסטל קטע את רצף המגורים ובכך שלל את זכאותה, אבל השופטת נאוה בן אור חשבה אחרת.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האישה, המתגוררת בדיור הציבורי יותר מ-30 שנים, גרה החל מ-2001 בדירה שהוקצתה לה על ידי עמידר בבאר שבע. בשנה שעברה היא הגישה בקשה לרכישת הדירה בהתאם לחוק הדיור הציבורי, שילמה את דמי השמאות והוציאה תעודת זכאות. אלא שעמידר החליטה לבטל את בקשתה בטענה שיותר מעשור האישה לא מתגוררת בדירה באופן רצוף. עמידר טענה שהדירה אינה מאוכלסת ומצויה בהליכי שיפוץ, ולמעשה מי שמתכוון לחיות בה הוא בנה של הזכאית.

תביעה

הבעל מת – האלמנה איבדה את ההטבה בדיור

עו"ד רם יוגב

בני זוג קיבלו אישור לרכוש דירה בהנחה של 40% בדיוק הציבורי. אלא שבדיוק אז הלך הבעל לעולמו, וההטבה אבדה. גם עתירה לביהמ"ש לא עזרה

הבעל מת – האלמנה איבדה את ההטבה בדיור

האישה הסבירה כי נאלצה לעבור להוסטל לפגועי נפש בעקבות החמרה במצבה הנפשי, אך ביקשה לאפשר לה לרכוש את הדירה בכל זאת, כיוון שהיא מתכוונת לחזור אליה לאחר השיקום, ומעבר לכך, היא שוהה בה בסופי שבוע ובחגים.

העניין הגיע לוועדה הבין-משרדית של עמידר ומשרד השיכון, שהחליטו לדחות את האישה בנימוק שהיא לא עומדת בתנאי הרכישה, מכיוון שלא הוכיחה רצף מגורים של חמש שנים. בתגובה עתרה האישה לבית המשפט וטענה שהעובדה שיצאה לטיפול רפואי בהוסטל אינה אומרת שעזבה את ביתה, מה גם שייתכן כי בקרוב לא תוכל להמשיך לקבל שם טיפולים.

עמידר התעקשה מנגד שיציאת העותרת להוסטל קטעה את רצף המגורים, ולכן היא אינה זכאית לרכוש את הדירה. משרד השיכון הצטרף לעמדה זאת והוסיף כי מבדיקה שערך עם ההוסטל קיבל את הרושם שהעותרת כלל אינה אמורה להשתחרר, ושככל הנראה מדובר בפתרון דיור לשנים ארוכות.

החלטה לא סבירה

השופטת נאוה בן אור אמנם הסכימה כי יש לנהוג בזהירות בכל הנוגע להקצאת דירות הציבוריות לזכאים, ואולם זה אינו המקרה המתאים לשלילת זכאות. היא קבעה שהיעדרות העותרת מהדירה לצורכי טיפול רפואי שיקומי אינה קוטעת את רצף המגורים שלה בדירה, וזאת מעבר לכך שהיא מגיעה לביתה מדי שבת ובכל חג.

השופטת הבהירה כי בניגוד לעמדת המשרד לבינוי ושיכון, המדינה אינה נושאת בעלויות המחייה של דיירי ההוסטל, כך שיוצא שדווקא העותרת היא זו שנושאת בנטל כלכלי כפול כשהיא משלמת גם שכר דירה וגם עבור המחייה בהוסטל.

החלטת עמידר ומשרד השיכון לדחות את בקשת העותרת, נפסק, נצמדה ללשון החוק מבלי להתחשב בנסיבותיה המיוחדות של העותרת, ולכן מדובר בהחלטה לא סבירה. "איני סבורה כי חזרתה של העותרת לביתה באופן מלא היא בגדר משאלת לב בלבד, ורואה היא בדירה הציבורית את ביתה, ובצדק", כתבה השופטת.

העתירה התקבלה, ועמידר ומשרד השיכון חויבו לשלם לאישה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.