ליברמן הקדים תרופה למכה של אבו מאזן
להצהרה של שר הביטחון הנכנס בדבר היוזמה הערבית והמחויבות לעקרון שתי המדינות הייתה מטרה: למנוע מהפלסטינים לנצל את המינוי שלו לצורכי דה-לגיטימציה של ישראל. עכשיו מוטל עליו להקיף את עצמו במטה מנוסה ודיסקרטי
אביגדור ליברמן לא חיכה לכניסתו הרשמית היום (ג') למשרד הביטחון בקריה. עוד בטרם התיישב על הכורסה בקומה ה-14 של מגדל הביטחון מיהרו הוא וראש הממשלה בנימין נתניהו לטפל במשימה הדחופה ביותר בעיניהם: להרגיע את הזירה הפוליטית הבינלאומית והאזורית ולמנוע ניצול של המינוי על ידי אבו מאזן לצורכי תעמולת הפחדה ודה-לגיטימציה של הרשות הפלסטינית.
זו אכן משימה חשובה, כי בזירה הבינלאומית ישנה כרגע התעוררות רבתי עם כמה יוזמות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והדימוי של ליברמן כבעל דעות קיצוניות עלול להאיץ את המגמות הלא-הנוחות לישראל.
לכן, כנראה בצדק, יצאו נתניהו וליברמן ביחד מגדרם כדי להבהיר שהמינוי למשרת השר השני בחשיבותו בממשלה לא משנה את העקרונות שמכתיבים את מדיניותה של ישראל: דבקות בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים ונכונות לדון באופן חיובי ביוזמה הערבית ולעדכן אותה על מנת להגיע לנרמול היחסים עם הפלסטינים ועם כל מדינות ערב.
חשוב לציין שעניין זה התבצע אמש בלי קריצות ובלי ניסוחים מפותלים, ולכן יש סיכוי שהצמד נתניהו-ליברמן בעצם הנחית מכת מנע על מאמצי אבו מאזן לעשות דה-לגיטימציה למפרע של הממשלה הלאומנית שהייתה למדינת ישראל בכל תולדותיה.
אבל מהבוקר ליברמן יצטרך לנהל את צה"ל ואת מערכת הביטחון – וחשוב יותר: לפקח עליהם – על מנת להבטיח שהם יהיו מוכנים למלחמה הבאה. אבל הם צריכים לעשות זאת בלי לסבך את מדינת ישראל ואזרחיה במלחמה כזאת מבלי דעת או שלא לצורך. זאת המשימה הראשונה במעלה שיש היום לשר ביטחון ולממשלה כולה, וכמובן לצה"ל.
כדי שליברמן יוכל לעמוד במשימה כבדה זאת עליו קודם כול למנות לעצמו מטה אישי מקצועי שיחפה על ניסיון של שר הביטחון חדש, בין היתר בנושאים צבאיים ואחרים שנוגעים לביטחון הלאומי. ליברמן צריך מטה ידען ודיסקרטי שעם אנשיו הוא יוכל להיות פתוח, לשאול שאלות בלי להתבייש, ולקבל תשובות מקצועיות והכנה לדיונים בהשתתפות קציני המטכ"ל או ראשי תעשיות הביטחון, בלי לחשוש שהם ידליפו או יכרסמו בסמכותו.
ליברמן צריך לדרוש מהם תשובות בלי להרפות. אנשי המטה שלו יעזרו לו לדעת אם הדרג הצבאי הבכיר מורח אותו או נותן לו תשובות וחלופות אמיתיות. זה בדיוק מה שלא עשה עמיר פרץ בשעתו. הוא שאל את השאלות הנכונות בתקופת מלחמת לבנון השנייה, אבל לא תמיד קיבל תשובות ולא דחק ברמטכ"ל, והתוצאות ידועות.
ליברמן יכול להיות רגוע: הצבא לא ישים לו רגליים, אבל תפקידו של שר ביטחון הוא להוציא מהצבא את המיטב, ולשם כך הוא חייב לקבל תשובות וחלופות אמיתיות למה שמוצג לפניו.
מי מפחד מאביגדור ליברמן
בין הנושאים המיידיים המונחים לפתחו של שר הביטחון ודורשים את תשומת לבו וטיפולו הדחוף ביותר הוא הנושא הפלסטיני. ליברמן צריך להימנע מהצהרות ומעשים בשטח שיכולים להצית את הרחוב הפלסטיני ביהודה ושומרון ובירושלים, במיוחד בתקופת הרמדאן. אינתיפאדת היחידים שנראה כאילו התמתנה עלולה להתלקח בקלות.
כדאי שליברמן יזכור את ההגדרה שרווחת כעת בצה"ל לגבי המצב בשטחים, ולפיה "יש כעת הפוגה לא יציבה בשטחים, שאחריה תבוא כנראה התלקחות חמורה יותר". האינטרס של מדינת ישראל הוא למנוע את ההתלקחות החמורה או לפחות להרחיק אותה בזמן עד כמה שאפשר.
הוא הדין בנוגע לרצועת עזה: ליברמן חייב להוביל מהלך שינטרל את המצב הנפיץ ברצועה וידחה לזמן רב ככל האפשר את סיבוב הלחימה הבא, משום שהניסיון מוכיח שלמרות התעצמות הזרוע הצבאית של חמאס, ישראל היא המרוויחה בסופו של דבר מתקופות הרגיעה.
ליברמן בא עם יתרון מסוים כשמדובר בטיפול במצב הנפיץ ברצועה. סביר להניח שהצהרותיו מתקופת שבתו באופוזיציה יצרו הרתעה כלפי הפלסטינים והם לא ימהרו לנסות אותו. השאלה היא אם הוא יידע גם לעשות את ההתאמות הנדרשות לאינטרס הישראלי כשהפלסטינים ינסו אותו והוא יידרש להגיב.
מטלה חשובה נוספת תהיה ללמוד, ובאותה הזדמנות לבדוק לעומק, את האסטרטגיה הגלויה והחשאית שמפעילים צה"ל ומערכת הביטחון בזירת הצפון לקראת היום שבו יידרש צה"ל לממש אותן הלכה למעשה, ולבצע בהן את ההתאמות הדרושות לסיטואציה שתיווצר. באותה מידה ליברמן חייב להתעמק בהזדמנויות שמזמן לישראל המצב בסוריה, ולדאוג שצה"ל מנצל אותן כראוי מבלי לערב את מדינת ישראל.
במשרד הביטחון יש תחום שנקרא "מיוחדים", ולו משמעויות אסטרטגיות ותקציביות כבדות מאוד, לכן ליברמן חייב ממש בשעות הראשונות של כניסתו לתפקיד ללמוד את התחום הזה על בוריו ובעיקר את הנהלים הקשורים בתחום ה"מיוחדים".
משימה קונקרטית נוספת היא לדרבן את ביבי לסגור את עסקת הסיוע מארצות הברית לעשור הבא. בוושינגטון מסתמנת נכונות רבה להידבר עם ליברמן, עוד מתקופת היותו שר חוץ, וייתכן שהוא יוכל לסלק את המכשולים שערמה התנהגותו המתנכרת של נתניהו בדרכה של חבילת הסיוע.
שלא יעבדו עליך
יש עוד משימה אפשרית שכדאי מאוד לליברמן לממש אותה: עליו להזמין את מנכ"ל משרד הביטחון שפרש רק לפני יומיים, האלוף (מיל') דן הראל, ולקבל ממנו סקירה על נקודות התורפה שדורשות פיקוח ותשומת לב מרבית מצד שר הביטחון. צריך לזכור שליברמן נכנס במצב שבו לא רק השר הוא חדש ולא מנוסה,
אלא גם מנכ"ל המשרד שמונה לתפקידו רק לפני ימים ספורים.
האלוף (מיל') אודי אדם הוא איש צבא ותיק, ידען, מנוסה, מוכשר וגם ישר דרך, שטובת מערכת הביטחון ועם ישראל בוערת בעצמותיו. הוא גם עשה חפיפה מסודרת עם קודמו בתפקיד, אבל מצב שבו שר ביטחון ומנכ"ל משרד טריים בתפקיד הוא מקור לבעיות ולניצול לא ראוי של הזדמנויות מצד גורמים שונים, למשל אנשים בתעשיות הביטחוניות או סוחרי נשק למיניהם.
ליברמן לא פראייר. אם ירצה, הוא ידע לזהות מהר את מי שמנסה לעשות סיבוב עליו ועל מערכת הביטחון. אבל אין חכם כבעל ניסיון. בכל מקרה כדאי שנאחל לשר הביטחון הצלחה ונקווה שהאמירה "מה שרואים מכאן לא רואים משם" היא לא קלישאה.
לפנייה לכתב/ת 
