מובילים את הדרך במדעים

בשיתוף חברת "טבע"

חודשים מלאים בהתרגשות ומתח הגיעו לסיומם עם ההכרזה בשבוע שעבר (ה') על הזוכים בתחרות "המורה של המדינה" בטקס חגיגי, שהועבר ב-ynet בשידור חי, בהשתתפות נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין, ושר החינוך מר נפתלי בנט.

זוהי השנה השמינית שנערכת התחרות ביוזמת מפעל הפיס והסתדרות המורים, והשנה נוסף מסלול מיוחד של מורים בתחום המדעים ביוזמת חברת "טבע" ששמה לה למטרה לקדם לימודים בתחום המדעים.

על פי נתוני הלמ"ס בכל שנה פחות ופחות בתי הספר מלמדים כימיה, גיל המורים למדעים בחינוך העל יסודי נמצא בעלייה מתמדת, ומספר התלמידים הניגשים לבחינות הבגרות במדעים ברמה של חמש יחידות נמצא בירידה.

תוצאות המגמה הזו מדאיגות. בעשורים האחרונים נחשבת ישראל למעצמה עולמית של היי-טק וביו-טק, ומדענים ישראלים אף זכו בשישה פרסי נובל לכימיה, אך אם לא נטפח היום את המהנדסים והחוקרים של המחר, אנו עלולים לאבד את היתרון התחרותי שלנו בתחום ונתקשה להגיע להישגים דומים בעתיד.

"טיפוח מצוינות מדעית בישראל היא משימה לאומית", אמר מנכ"ל טבע, ארז ויגודמן, עם פתיחת התחרות בחודש פברואר השנה. "היכולת שלנו לנצח בתחרות הגלובלית נשענת על החדשנות, המצוינות המדעית, היכולות האקדמיות והמחקריות - והשילוב של כל אלה עם התעשייה. טבע יזמה את המסלול למדעים במטרה להעלות על נס את תרומת המורים למדעים להתפתחות המצוינות המדעית בישראל, ולהדגיש את חשיבות טיפוחה כבר בגיל בית הספר".

הכירו את המורים הזוכים במסלול המדעים:

"ביני לבין התלמידים יש כימיה"

יבגני לילבמן, מורה למתמטיקה ולפיזיקה בתיכון מקיף נשר, מצליח לחבב על התלמידים את המקצועות הכי מפחידים – והם לא שוכחים לו את זה. הוא לא מוותר עד שאחרון התלמידים מבין את החומר, נותן דוגמאות מחיי היום יום ומתחיל כל שיעור בחידה. "להיות מורה זה החיים שלי‭,"‬ הוא מכריז באושר.

"אני מורה 42 שנה, לימדתי אלפי תלמידים, רגע כזה שבו מוקירים את העבודה שלי נתן לי סיפוק עצום והרגשה שלא סתם אני חי, לא סתם אני עושה את מה שאני עושה‭."‬ כך, כשהוא עדיין נרגש מאוד, אמר המורה לפיזיקה ולמתמטיקה יבגני לילבמן בבוקר שאחרי הכתרתו בתואר "המורה של המדינה‭."‬

(צילום: אלעד גרשגורן)

"אני זוכר שבטקס מחאתי כפיים למורה שזכה לפניי‭,"‬ שיחזר יבגני, נשוי ואב לשניים. "לא קלטתי שאומרים פתאום גם את השם שלי. זה מין בלאק-אאוט רגעי כזה. רק כשמי שישב לידי דחף אותי שאלך אל הבמה הבנתי שבחרו בי. זה היה רגע מרגש מאוד. התרגשתי מאוד גם לראות שנשיא המדינה ושר החינוך פינו מהזמן שלהם והגיעו לטקס. זה היה עבורי כבוד גדול מאוד‭."‬

לטקס הגיע יבגני עם בני משפחתו וגם עם 30 מתלמידיו הבוגרים, שאת חלקם לימד עוד בשנות ‭,90-ה‬ שבאו לכבדו במעמד המרגש. "היו תלמידים שלי לשעבר שהגיעו עם מדי צה"ל‭,"‬ הוא מתגאה. "הם ביקשו מהמפקדים שלהם חופש של שעתיים-שלוש, כדי להיות איתי. זה משהו שמאוד שימח ומאוד ריגש אותי‭." ‬ביום שלמחרת הזכייה יבגני מתקבל באהבה גדולה בבית

הספר שלו, תיכון מקיף נשר. הברכות זורמות מכל עבר, המורים נכנסים למעבדה לתת חיבוק. "יש ממש צונאמי של ברכות‭,"‬ מתרגש יבגני. "זה לא מפסיק. כולם מתקשרים. הטלפון שלי מפוצץ משיחות. זה מאוד מרגש‭."‬

"כל כך מגיע לו להיבחר למורה של המדינה‭,"‬ אמרה אחת המורות, "מדובר באדם מאוד צנוע, מאוד מקצועי שמשקיע בת - למידים ועושה הכול בהמון אהבה‭."‬ והתלמידה לילך סבן מכיתה י"א מוסיפה: "הוא מלמד אותי פיזיקה כבר שנה שלישית. מדובר במורה מאוד מיוחד שמלמד את החומר בצורה חיה, אוהב את המקצוע ומעביר את זה עם סיפורים מניסיון החיים שלו. זה משהו שתורם לנו המון. כששמעתי שהוא נבחר להיות המורה של המדינה זה מאוד ריגש אותי‭."‬

לילבמן מלמד תלמידים ברמה של חמש יחידות בלבד. "בהתחלה לימדתי את כולם‭,"‬ הוא מסביר, "אבל אז דיברתי עם המנהל שלי ואמרתי לו, 'אם אתה רוצה לקדם את הפיזיקה אז תמקד אותי פה. ברמת הידע שלי אני יכול להתמקד ברמה של חמש יחידות ‭.'לבגרות‬ המנהל הסכים אותי — ומאותו הרגע אין לנו בכלל נשירה בבית הספר‭."‬

"אני יודע שפיזיקה זה מקצוע שמאוד מפחיד את התלמידים, אבל אני טוען שזה קורה להם לפני שהם מתחילים להכיר את המורים הטובים. לא פעם ולא פעמיים אמרתי שברגע שאני מקבל תלמיד אני יורד לרמה שלו. משתדל לדבר בשפה שמובנת לו, בשפת המושגים שלו. וברגע שהילד מבין לאן אני מוביל אותו, הוא לא עוזב אותי אחר כך. מאותו השיעור התלמידים כבר מתחברים למקצוע שלפני רגע הפחיד אותם‭."‬

"להיות מורה זה החיים שלי‭,"‬ הוא מסכם את מה שלדעתו הביא לו את הזכייה בתואר. "יש שחקן שעולה על הבמה ומגלם דמות מסוימת, וכשהוא חוזר הביתה הוא חוזר להיות מי שהוא. אני, כמו שאני מדבר איתך, כך אני מדבר עם התלמידים שלי. ברור שיש שחיקה טבעית, אבל ברגע שאני נכנס לכיתה זה כאילו אני בשנה הראשונה. אני פשוט נהנה מכל רגע ומופתע כשיש צלצול. אם הייתי יכול לעשות הכל מהתחלה — הייתי הולך שוב להיות מורה. זו בחירה שמעולם לא התחרטתי עליה." (ליאור אל־חי, ידיעות אחרונות)

מנימוקי השופטים על הבחירה: שומר על רמות אנרגיה ומוטיבציה גבוהות על אף הוותק הרב. בוגריו הגיעו להישגים מרשימים אקדמיים, צבאיים ותעסוקתיים הן בארץ והן בחו"ל. משקיע בכל תלמיד באופן אישי. משתמש בשימוש הוראה מגוונות ויצירתיות. יגבני הוא לא רק מורה לפיזיקה – הוא מורה לחיים.

עוד משהו: מתחיל כל שיעור בחידה. כמה מתלמידיו לשעבר עובדים כיום בפיתוח פרויקט כיפת ברזל.

למה אתה חושב שהתלמידים אוהבים אותך?

"יש המון מורים מאוד טובים, מאוד מוכשרים. אבל כמו בספורט, יש ספורטאים ויש אלופים. יכול להיות שבי יש משהו שקצת מבדיל אותי לעומת אחרים. חשבתי על זה הרבה מאז הזכיה, מה עושה אותי שונה. הבנתי שמהרגע הראשון שאני פוגש תלמיד חדש אני מייצר איתו איזו כימיה, נוצר בינינו חיבור.

"אני אומר לכל התלמידים שאצלי אין דבר כזה לא להבין – מי שלא מבין חייב לשאול. לא יוצאים מהכיתה בלי שמבינים. פיזיקה זה מקצוע קשה, אבל בשביל להגיע לרמה גבוהה צריך להתחיל מהבסיס. זו בדיוק הבעיה של הרבה מורים: הם ישר מתחילים לשפוך המון מידע על הילדים ואז הם טובעים בחומר. אני משתדל תמיד לדבר בשפה של הילד, ולתת דוגמאות מחיי היום יום".

תן דוגמה.

"אני מתחיל כל שיעור בחידה. נגיד, בשיעור על כוח הצנטריפוגה אני שואל: אתם יושבים ליד אבא במכונית, הוא פונה פנייה חדה ואתם נזרקים הצידה. למה לדעתכם זה קורה? ואז אנחנו מתחילים לחקור את העניין ביחד. אלו שאלות שמתבססות על הניסיון האישי של התלמידים ולכן הם ישר מתחברים. אני קורה לזה שאלות מקורקעות – הן מחוברות לקרקע. התלמידים שלי תמיד אומרים לי שהשיעור הכי מעניין שלהם זה פיזיקה. מורה טוב הוא גורם להשראה".

(צילום: שאול גולן)

"אני זוכר את המורה שלי לפיזיקה, באוקראינה. היא תמיד הייתה מדגימה דברים בכיתה, וכל פעם הייתה קוראת לתלמיד אחר לעזור לה. פעם אחת היא קראה לי ללוח, והייתה שם מכונת גלגל כזאת שיורה ניצוצות של ברקים. לא ידעתי מה זה. היא אמרה לי: 'תסובב את הגלגל אבל אל תיגע בכלום'. פתאום בום, המכונה יורה ברקים וקפצתי מפחד. אבל זה גם סיקרן אותי נורא. זה זכרון חזק מאוד".

מה אתה מייעץ למורים חדשים?

"דברו בשפה של הילד וברמה שלו, אל תדברו מעל הראש שלו. האתגר הכי גדול שלנו הוא קודם כל לסקרן את התלמידים, לגרום להם לרצות לקבל תשובות. שיעור טוב זה כמו מופע סטנד-אפ: חייבים לאלתר, לקפץ, לסקרן. תתחילו כל שיעור עם סדרת שאלות שיגרמו לילדים לתהות מה התשובות".

שיר המוטיבציה של טגיסטו איילי

טגיסטו איילי, המורה לפיזיקה שעשה את כל הדרך מאתיופיה על גבה של אמו, מתרגש מהזכייה – וחולם שיהיו תלמידים אתיופים במגמה שלו

עשרות תלמידים המתינו ביום שישי האחרון לטגיסטו איילי בכניסה לבית הספר התיכון אורט אלון ביוקנעם, אוחזים בידיהם שלטים עליהם כתוב "טגיסטו המלך‭,"‬ "טגיסטו התותח" ו"טגיסטו אתה מספר ‭."1‬

(צילום: זוהר שחר)

שמורים, הורים ותלמידים תמכו בי לאורך כל הדרך‭."‬ עוד קודם, זמן קצר אחרי שנודע על זכייתו בתואר, קיבל טגיסטו, מורה לפיסיקה ולמכניקה הנדסית באורט טבריה ובאורט יקנעם-עילית, ברכות מיוסי בן-דוד, ראש עיריית טבריה, ומסימון אלפסי, ראש עיריית יקנעם, שציינו בפניו ובפני כל מי שהיה לצידם, ש"מדובר במורה כובש שמעודד את התלמידים להישגים משמעותיים‭."‬

קשה לתאר דרך ארוכה יותר מהדרך שעשה טגיסטו, ‭,32‬ מהכפר הקטן בחבל גונדר ועד הזכייה בתואר המורה של המדינה. אביו, גג'או שמואל איילי, נחשף בתחילת שנות ‭80-ה‬ לניצני הציונות שהגיעו לאתיופיה והפך לפעיל עלייה.

מכתב תמים ששלח לאחיו, קצין בצבא אתיופיה ובו הזמין אותו להצטרף לתנועת העלייה החשאית לישראל, נפל לרוע מזלו בידי רשויות הביטחון. איילי האב, שנידון לשנות מאסר ארוכות בכלא האתיופי, הצליח להימלט מהכלא וצעד מאות ק"מ עד למחנה בסודאן ומשם עלה לישראל.

"אמא שלי, ספי אצ'נרף, היא הגיבורה האמיתית, והפרס מוקדש לה‭,"‬ אומר טגיסטו. "היא נשארה שם לבד ונשאה אותי, תינוק בן תשעה חודשים, על הכתפיים, ויצאה איתי למסע של מאות קילומטרים במדבריות סודן עד שהגענו למחנה הגדול שממנו עלינו לישראל. בזמן המסע הקשה חליתי ובמשך מספר חודשים נאבקתי על חיי‭."‬

משפחת איילי התאחדה מחדש במרכז הקליטה בכרמיאל, וטגיסטו גדל ולמד לצד חמשת אחיו ואחיותיו. "הייתי תלמיד נעדר, עם הרבה חיסורים‭,"‬ הוא מתאר את תקופת לימודיו בתיכון. "בית הספר לא התאים לי. עברתי מסלול לא פשוט של חיפוש עצמי‭."‬

טגיסטו התגייס לשירות קרבי בנח"ל והמשיך לתפקיד מינהלה בבסיס בבקעת הירדן. לבקשת סבתו עבר לגור איתה ברמלה והחל לעבוד בתחנת דלק בעיר, "עד שיום אחד פשוט נפל לי האסימון‭,"‬ הוא אומר, "והחלטתי שאני הולך ללמוד‭."‬ הוא חזר לכרמיאל, שיפר בגרויות והחל ללמוד במכללת אורט בראודה. "פתאום, בגיל ‭,23‬ הבנתי שאני חזק במקצועות ריאליים והחלטתי ללמוד הנדסת מכונות‭." ‬

בשנת הלימודים השנייה "גויס" לעמותת "אלישיב‭,"‬ שהוקמה כדי לקדם את בני העדה האתיופית. במקביל השלים תעודת הוראה, ועם סיום לימודיו החל לעבוד כמהנדס מכונות במפעל לייצור רובוטים לניקוי בריכות. אחרי שנה קיבל פנייה משלומי זפרני, ראש המגמה להנדסה ממוחשבת באורט טבריה להצטרף לבית הספר, ויצא להגשים את חלומו. "קיבלתי החלטה קשה לעזוב את התעשיה ולעבור להוראה‭,"‬ הוא אומר. "השכר שלי פחת כמעט בחצי, אבל למזלי קיבלתי תוספת שמקבלים מהנדסים שהצטרפו להוראה‭."‬

התלמידים מתמוגגים מנחת בכל שיעור של טגיסטו. "אין ילד שלא מעריך אותו, לכן אין מצב שמישהו יבריז לו או יעשה בעיות משמעת בשיעורים שלו‭,"‬ סיפרה לידור אביטן, בת ‭,16‬ מיקנעם. "זה מקצוע משעמם אבל עם טגיסטו זה הפך לשיעור הכי מעניין. כולנו מגיעים לכל שיעור מלאים במוטיבציה‭."‬

"הוא סטנדאפיסט שגורם לי לאהוב את המקצוע, אומר יום גבריאל. "בזכותו כולנו משקיעים בפיזיקה יותר מכל מקצוע אחר. הוא מצליח למשוך אותי למעלה‭."‬ אם יש משהו שמקומם ומרתיח את טגיסטו הוא מיעוט התלמידים האתיופיים במגמות היוקרתיות. "לצערי אין לי אפילו תלמיד אתיופי אחד בכיתה שלי, ואני רוצה לשנות את המצב‭,"‬ הוא אומר. "זה פשוט כואב לי ומעציב אותי. איך ייתכן שיש בית ספר שאין בו אפילו תלמיד אתיופי אחד שניגש לחמש יחידות בפיזיקה?" 

(ישראל מושקוביץ, ידיעות אחרונות) 

מנימוקי השופטים על בחירתו: מהווה דוגמה ומודל לתלמידיו הן מקצועית והן אישית, נותן יחס אישי לכל תלמיד גם מעבר לשעות הלימודים, מחזיק בשיטת לימוד ייחודית להעלאת המוטיבציה. מלמד את תלמידיו להיות סקרנים.

עוד משהו: מתחיל לפעמים שיעור ב"שיר מוטיבציה".

למה לדעתך התלמידים שלך אוהבים אותך?

"אני עובד על הקשר האישי עם כל תלמיד. רוב המורים מסתפקים בבדיקת נוכחות, שיעורי בית, לוח וטוש. אני מתעניין בחיים של התלמיד ורוצה להכיר אותו: מה הוא אוהב, מה הוא עושה אחרי הצהריים, מה החלומות והשאיפות שלו, אני שואל על המשפחה שלו. ברגע שיצרת קשר אישי עם התלמיד אז פתחת צוהר קטן אל העולם שלו ויכולת ההשפעה שלך עליו מתחזקת. זה מאפשר להעצים אותו, ולגרום לו להאמין בעצמו יותר".

ספר על שיטת הלימוד שפיתחת להעלאת המוטיבציה.

"זו שיטה של גילוי באמצעות מחקר. אני יכול להגיד את התשובה כבר בהתחלה אבל מעדיף שהתלמידים יגלו לבד".

תן דוגמה.

"באחד השיעורים למדנו על זריקה משופעת. שאלתי את התלמידים באיזה זווית צריך להיות קנה של טנק כדי שהירי יגיע כמה שיותר רחוק. התשובה היא 45 מעלות, ויכולתי מיד לתת להם את ההוכחה המתמטית, אבל במקום זה עשינו ניסוי בכיתה. בנינו תותח באמצעות בקבוק ומשאבה של אופניים, והתלמידים התחילו לזרוק את הבקבוק כל פעם בזווית אחרת, למדוד עד לאן הוא הגיע ולרשום את התוצאות. העלינו הכל לאקסל וכך הם למדו דרך הניסוי מה הזווית הנכונה. בסוף גם ביססנו את זה באמצעות ההוכחה המתמטית אבל ככה דאגתי שאף אחד מהם לא ישכח את זה לעולם.

"או בשיעור אחר למדנו על בניית גשרים. הראיתי להם דוגמאות מפורסמות של גשרים שקרסו והתחלנו לבנות ביחד גשרים בכיתה ולבחון את החוזק שלהם. התחלנו מנייר עיתון, שכמובן קרס מיד ולאט לאט שינינו את החומרים. כך התלמידים למדו מה נקודות התורפה של גשר, למה צריך לשים לב, איזה מבנה גיאומטרי עובד הכי טוב ובאיזה חומרים צריך להשתמש. למידה חוויתית היא לא רק מהנה אלא גם מספקת הבנה עמוקה יותר, וגם הזיכרון הרבה יותר חזק. גם עוד 10 שנים הם יזכרו את זה".

זה לוקח הרבה יותר זמן, לא?

"נכון, זה החיסרון העיקרי, אבל בעיניי זה לגמרי שווה את זה".

מה זה "שיר מוטיבציה"?

"זה טריק שאני שומר לשיעורים של הצהריים, כי בבוקר התלמידים ערניים אבל ככל שעובר הזמן השעות יותר קשות להם. אז אני בוחר שיר שהילדים אוהבים, נגיד של 'קפה שחור חזק' או של עומר אדם, משמיע אותו בכיתה ומבקש מהם לשיר. תוך כדי אני בוחר משפט אחד בתוך השיר שקשור במוטיבציה, וכותב אותו על הלוח. נגיד, משפט שמדבר על העתיד, או על זה שלא משנה מה אחרים יגידו אנחנו תמיד מסתכלים קדימה.

"אחר כך התלמידים זוכרים את השורה הזו וחושבים עליה בכל פעם שהם שומעים את השיר גם מחוץ לכיתה. אחד השירים שאני הכי אוהב לשים זה 'שיר האומץ' של ג'וזף רודיארד קיפלינג, עם השורה 'אם תחשוב כי תיפול כבר נפלת'. זה תמיד עובד".

(צילום: שאול גולן)

טיפ למורים מתחילים?

"שלושה דברים. אחד, אל תיבהלו מההתחלות – הן קשות. שתיים, צרו קשר אישי עם כל תלמיד ותכירו אותו מעבר לשיעור. שלוש, תעבדו על מערכי שיעור יצירתיים. זה דור שחייבים לאתגר אותו כי סף הגירוי שלו גבוה. אתם כנראה לא תהיו יותר מעניינים מהאייפון שלהם, אבל תנסו לשאוף להיות כאלה".

"השמחה של התלמידים היא הפרס האמיתי שלי"

גם אחרי 35 שנים כמורה לכימיה, אורית מולווידזון מגימנסיה "גן נחום" בראשון־לציון מאוהבת בהוראה כמו בשנים הראשונות. אולי אפילו יותר. "חשוב לי לפתח אצל התלמידים את הסקרנות, את היכולת לשאול שאלות ולחקור בלי סוף"

"מאוד רציתי לזכות בפרס ולא לאכזב את כל התלמידים, המורים והמשפחה שהגיעו להיות לצידי ברגע הזה‭,"‬ אמרה אורית מולווידזון הנרגשת אחרי שהתבשרה על הזכייה בתואר המורה של המדינה.

"כשהקריאו את השמות, הלב שלי דפק בעוצמה. פתאום שמעתי שקוראים בשמי ולא הצלחתי לקום מרוב התרגשות. נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר החינוך נפתלי בנט לחצו את ידי, וזאת הייתה לחיצת יד שאומרת שהם מוקירים לי תודה על כל העשייה שלי - וזה הכי חשוב‭."‬

(צילום: יובל חן)

ביום שישי בבוקר, בכניסה לגימנסיה גן נחום בראשון-לציון, התקבלה מולווידזון, מורה לכימיה, כמו כוכבת אמיתית, בשטיח אדום. התלמידים אחזו בידיהם בלונים אדומים, הקיפו אותה והתחבקו איתה כשהם צועקים בהתלהבות, "אורית, המורה של המדינה‭,"‬ ואחר כך הפריחו את הבלונים לשמים.

"אני נרגשת מהאהבה שמחזירים לי התלמידים שחיבקו אותי מכל הלב ושמחו איתי על הזכייה. זה הפרס האמיתי שלי‭,"‬ אמרה אחר כך, בחדר המורים, שם נמשכו החגיגות. "אני מאוהבת בהוראה כמו בשנים הראשונות. ההוראה היא כמו חיידק‭."‬

זאת השנה ה‭35-‬ שמולווידזון, בת ‭,62-ה‬ מלמדת כימיה. הההשקעה הרבה שלה בתלמידיה והזכייה בתואר לא נעלמו מעיני ראש עיריית ראשון-לציון, דב צור, שאמר: "אין גאה ממני שיש לנו את המורה שהביאה כבוד לעצמה, לתיכון גן נחום ולעיר. אנשי החינוך הם חוד החנית של החברה הישראלית, וביניהם יש כמה יחידי סגולה שמהווים דוגמה ומופת לכולנו. ואורית היא אחת מאלה‭."‬

גם המנהל, ד"ר נמרוד דוד, שותף לשמחה הגדולה. "לא הופתעתי מהזכייה של אורית בפרס‭,"‬ הוא אומר. "בשבילנו היא המורה של המדינה מהיום שאנחנו מכירים אותה. היא מורה מקצועית שיש לה את היכולת המופלאה להגיש את מקצוע הכימיה עם כל הקשיים שלו לתלמידים בצורה פשוטה וקלילה. היא ממש מודל לחיקוי‭

."‬ "הייתי בטוחה שהיא תזכה, כי זה פשוט מגיע לה‭,"‬ אמרה שקד ידיד, תלמידת כיתה י"א במגמת מדעים. "כיף ללמוד אצלה. היא מעבירה את השיעורים בצורה מעניינת ולא יבשה‭."‬ גם התלמיד תמיר בריסקין חושב כמוה. בהתחלה חשבתי ללמוד פיזיקה וביולוגיה, אבל אחרי שיעור אצל אורית ויתרתי ובחרתי לתגבר כימיה, וזכיתי‭."‬

מולווידזון, בוגרת תואר ראשון ושני בחינוך וכימיה, החלה את הקריירה שלה במעבדות המחקר בטכניון, אבל אחרי חמש שנים החליטה לעבור להוראה. "את החום של הילדים אי-אפשר לקבל מהמבחנות במעבדה‭,"‬ היא אומרת. מולווידזון לא מסתפקת רק בהוראת תלמידים, אלא משמשת גם כמדריכת מורים צעירים וסטודנטים שמתמחים בכימיה במכון ויצמן.

"חשוב מאוד להנגיש את המקצוע הזה, שנראה קשה לתלמידים‭,"‬ היא אומרת. "לי חשוב לפתח אצלם את החשיבה האחרת, את הסקרנות גדולה, לשאול שאלות. עבורי כל ילד הוא עולם ומלואו. אני רואה בתלמידים כמו כלים בתזמרות, שבה לכל כלי יש את הצליל המיוחד שלו‭." ‬  (מאיר תורג'מן, ידיעות אחרונות)

מנימוקי השופטים על בחירתה: מקדמת מצוינות בלימודי כימיה, מהווה מודל והשראה לתלמידים, משתמשת בשיטות לימוד יצירתיות המעודדות חשיבה וסקרנות, מחברת בין החומר הלימודי לבין חיי היומיום.

עוד משהו: כתבה ספר לכימיה בו עושים שימוש מרבית בתי הספר בישראל.

למה את חושבת שהתלמידים אוהבים אותך?

"קודם כל כי אני אוהבת אותם. אם אתה עושה דברים מתוך אהבה אז זה חייב להצליח ולהגיע ללב. אני מאוד קשורה לתלמידים שלי, עוזרת ותומכת. מגע חם זה לא פחות חשוב. לפעמים אם תלמיד לחוץ בזמן בחינה אני ניגשת אליו ונותנת לו חיבוק. שמה יד על הכתף, מרגיעה, שואלת אותו אם הוא רוצה מים. אכפת לי".

(צילום: שאול גולן)

איזה זיכרון יש לך ממורה שאהבת במיוחד?

"סימון בן סמואל, המורה שלי למתמטיקה בתיכון בריגה. טיפוס מוזר כזה, עם מראה משונה, הוא עורר בי את כל החושים. חכם, עם חוש הומור, מורה לחיים. המבט שלו לא היה יכול להשאיר אותך אדיש".

טיפ למורים חדשים?

"להיות מורה זה כמו להיות שחקן: כל הזמן צריך לשנות תפקידים, להפתיע, לא להיות שגרתיים. נסו תמיד להפעיל כמה שיותר את התלמידים, להתרחק מהלוח והגיר ולהתקרב אליהם. אל תהססו להשתמש במגוון של אמצעים טכנולוגיים. אם כל השיעור רק תדברו אליהם מהלוח הם יתעייפו ותאבדו אותם. חייבים לגוון. כימיה במיוחד היא מקצוע קסום שמחייב דמיון, וחשוב להשתמש בו כדי להגיע לתלמידים".