הבחירה הבריטית: ניצחון הפחד על התבונה
שיקולים פנים-מפלגתיים קצרי טווח והחשש מעליית כוחם של הבדלנים הביאו את דיוויד קמרון לערוך את משאל העם על עתיד הממלכה באיחוד האירופי. כעת, כשהבריטים החליטו לעזוב את גוש המדינות האירופי, צריכות לונדון ובריסל להתמודד עם השלכות ההחלטה ובעיקר עם חוסר ודאות גדול
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
שיקולים פנים-מפלגתיים קצרי טווח שנועדו לפייס את דעת חלקים במפלגתו השמרנית של ראש הממשלה דיוויד קמרון שביקשו לעזוב את האיחוד מחד גיסא, והחשש מפני עליית כוחה של "מפלגת העצמאות הבריטית" (UKIP) הפופוליסטית, האירו-סקפטית ואנטי-המהגרים, הם שהובילו את קמרון ב-2013 לעשות את הטעות שכיום ניתן לומר להגדירה כהיסטורית, ולהודיע על כוונותו לעשות משאל עם בנושא עתידה של בריטניה במסגרת האיחוד האירופי. בכך קיווה ראש הממשלה הבריטי שהצבעה בעד הישארות בגוש המדינות האירופי תשים סוף לדיון בנושא. אך לא כך קרה בפועל.
קמרון עשה בחוכמה כשהודיע שיתפטר מתפקידו בעקבות תוצאות משאל העם וניצחונם של תומכי המחנה שביקשו לעזוב את האיחוד האירופי. בנאום שנשא מחוץ למעונו הרשמי בלונדון, ברחוב דאונינג 10, אמר קמרון שעדיף שאת מלאכת המשא ומתן בדבר עזיבת הממלכה את האיחוד יעשה מישהו אחר. במילים אחרות: האיש שבישל את הדייסה מעדיף שלא לאכול אותה ולהשאיר את העיסוק באכילתה למחליפו.
בריטניה הפנתה עורף לרעיון של אירופה המאוחדת
החלטת בריטניה לעזוב את האיחוד היא החלטה היסטורית. עד כה המגמה באירופה הייתה של הצטרפות מדינות לאיחוד האירופי (למרות הירידה באטרקטיביות של הגוש בקרב אזרחי היבשת, ממשיכות מדינות הבלקן ומדינות שכנות נוספות שטרם הצטרפו לאיחוד האירופי לדפוק על שעריו).
בריטניה תהיה המדינה הראשונה שהחליטה להפנות עורף לרעיון איחודה של אירופה. חשוב לציין כי תחושת האמביוולנטיות מלווה את יחסי בריטניה עם אירופה עוד לפני הצטרפותה לקהילה האירופית ב-1973. זמן קצר לאחר הצטרפותה נערך משאל עם בשאלת המשך חברותה בקהילה האירופית. המשאל הסתיים בהצבעת הרוב בעד המשך החברות. הייתה זו בריטניה שהתייצבה נגד הרעיון שעומד ביסוד האיחוד האירופי והוא השאיפה להעמקת תהליך האינטגרציה האירופית.
כעת משירד המסך על המערכה (שלא היתה "שעתה היפה" של הדמוקרטיה הבריטית בשל היותה רוויית השמצות, גזענות ושנאת זרים שהגיעה לשיאה הטרגי ברצח חברת הפרלמנט מהלייבור ג'ו קוקס, שנמנתה על התומכים הנלהבים בהישארות בריטניה באיחוד), מתעוררת הממלכה המאוחדת ועמה האיחוד האירופי ליום חדש המאופיין בראש ובראשונה באי ודאות באשר להשלכות שיהיו להחלטה - על בריטניה עצמה כמו גם על האיחוד האירופי בתחומי המדיניות, כלכלה, יחסי חוץ וביטחון.
באשר לנקודה הישראלית, בניסיון למשוך קולות יהודים להצביע בעד הישארות בריטניה באיחוד האירופי, הצביע קמרון במהלך הקמפיין על היתרונות שבהישארות בריטניה באיחוד מבחינת הנושאים הקשורים לישראל העולים במסגרת האיחוד והתמיכה של בריטניה בישראל. גם אם קביעה זו אינה אבסולוטית, הרי שמבחינת ישראל, ויש להניח גם שמבחינת הקהילה היהודית בבריטניה, הישארות הממלכה בגוש המדינות האירופי היה בה כדי לסייע לעניינים שלנו ויציאה ממנה רק תפגע בהם.
לסיכום, תוצאת משאל העם הבריטי היא סימפטום לבעיה כלל-אירופית שלא לומר כלל מערבית. לו היה נערך משאל עם דומה בכמה מדינות נוספות באיחוד האירופי ספק אם התוצאה היתה שונה. מן הראוי שהכרטיס האדום ששלף האזרח הבריטי ישמש קריאת השכמה למנהיגות האירופית (והאמריקנית) ולאליטות במדינות אלה בבחינת עוז לתמורה בטרם פורענות.
שמעון שטיין הוא שגריר בדימוס וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
לפנייה לכתב/ת 
