דייר ניסה לנכס לעצמו 16 מ"ר מהשכנים בת"א
תושב צפון העיר טען בבית המשפט ששטח מקורה בחצר הבניין המשותף יועד בעצם בשנות ה-40 לדירה שלו. השכנים התנגדו, והשופט הסכים איתם
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה
תביעה תושב בצפון העיר, שבמסגרתה דרש לספח לדירתו שטח בחצר הבית המשותף, בטענה הוא שייך לה מאז הקמתו. השופט יהושע גייפמן דחה אותו שנימוק שלא ניתן להסיק בעלות על השטח לפי המסמכים משנות ה-40.
התובע ביסס את טענתו על תשריט מסוף שנות ה-40 שצירפה חברה קבלנית לבקשת היתר בנייה שהגישה. לדבריו, בתשריט מסומן חדר נוסף בדירה, שלא נבנה בסופו של דבר, ששטחו זהה לשטח שבמחלוקת. הוא טען שהבניין נרשם בפנקס הבתים המשותפים בתחילת שנות ה-50 ומצוין שם כי שטח דירתו הוא 36 מ"ר. במדידה שערך התברר כי שטח הדירה בפועל הוא כ-20 מ"ר בלבד, ומכאן שהשטח שמחוץ לדירה שייך לו.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- בני הזוג נלחמו בבית המשפט: למי שייך הכלב
- על ביקורת משלמים: המכתב עלה 90 אלף ש'
- פוטרה ללא היתר בזמן טיפולי פוריות - ותפוצה
- י.ח דמרי הפסידה, קבוצת רכישה זכתה במכרז
במרס 2008 רכש התובע דירת קרקע בבניין בן שלוש קומות ברחוב יונתן הופסי בצפון תל אביב. חמש שנים לאחר מכן הוא הגיש תביעה נגד שאר בעלי הדירות שבה ביקש להצהיר כי שטח מקורה של 16 מ"ר הגובל בדירתו שייך לו. השטח המדובר נמצא מתחת לקומת עמודים שעליה בנויות הקומות האחרות בבניין, והוא פתוח מרוב צדדיו.
תביעה
תוספת לדירה שקעה. הפיצוי: רק 173 אלף ש'
עו"ד שמעון בן ישי
בני זוג רצו להרחיב את ביתם והפקידו את העבודה בידי הנדסאים, קבלן וחברת קידוח. זמן קצר לאחר מכן גילו שהתוספת שקעה 12 ס"מ באדמה
בתגובה לתביעה טענו שאר דיירי הבניין שהשטח הוא רכוש משותף ששימש את כלל הדיירים מאז ומתמיד ואין כל בסיס לתביעה.
השופט יהושע גייפמן הבהיר שלא הוכחה טענת התובע שלפיה קיים פער של 16 מ"ר בין הרישום בפנקס הבתים המשותפים לבין שטח הדירה. המודד מטעם בית המשפט מצא ששטח הדירה כולל המרפסת הוא 31 מ"ר, ובנסיבות אלה הפער בין הרשום לבין הקיים הוא 5 מ"ר בלבד.
כמו כן, תשריט הבניין, שהיה עשוי אולי להוכיח את טענות התובע, לא אותר ברשם המקרקעין וגם לא רישום השטחים שהוצמדו לדירות.
השופט גייפמן קבע שלא ניתן להסתמך על התשריט שצירפה החברה הקבלנית לבקשת היתר הבנייה כדי לקבוע בעלות על השטח. הוא הוסיף כי העובדה שהחדר לא נבנה בסופו של דבר מחזקת את המסקנה כי ההיתר הסופי לא כלל אותו.
השופט דחה את טענת התובע שלפיה רכש את הבעלות על השטח יחד עם הדירה: אין זכר לשטח האמור בהסכם המכר, אף שצוינו בו פרטים חשובים הרבה פחות כמו הברזים והכלים הסניטריים.
לסיכום נקבע כי השטח המדובר שימש חלק מהרכוש המשותף של דיירי הבניין במשך יותר מ-60 שנה, ולאורך כל התקופה הזו לא נעשה בו כל שימוש ייחודי על ידי הבעלים הקודמים או על ידי התובע עצמו. לפיכך קבע השופט כי השטח שבמחלוקת הוא רכוש משותף והתביעה נדחית.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובע: עו"ד איתמר גלרשטיין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אמנון רזניק
- עו"ד אור ירקוני ממשרד ירקוני, דולינגר, קצב עוסק בדיני מקרקעין
- הכותב לא ייצג בתיק
מומלצים