'החיים הסודיים של חיות המחמד': זנב לאריות
אל ההצלחה הקופתית והביקורתית האדירה של "ספר הג'ונגל", "זוטרופוליס" ו"מוצאים את דורי" מבית דיסני, מנסים להצטרף גם יוצרי דמויות המיניונים עם "החיים הסודיים של חיות המחמד" - סרט אנימציה חביב ומאולף, שלא מנסה להיות מקורי מדי או להדהד בראש אחרי היציאה מבית הקולנוע
נדמה שכמעט בכל שבוע יוצא סרט אנימציה חדש שבו מככבות חיות מדברות. הכרה משמחת, ובה בעת גם מעציבה. "ספר הג'ונגל", "זוטורפוליס", ו"מוצאים את דורי" הם ממיטב הסרטים שעלו על המסכים מאז תחילת השנה. בנוסף, סרטים אלו מציגים את השילוב הנדיר בין ביקורות טובות והצלחה יוצאת דופן בקרב הקהל הרחב. הכנסות "ספר הג'ונגל" ו"זוטרופוליס" נמצאות באזור המיליארד דולר, ו"מחפשים את דורי" בדרכו הבטוחה לבוננזה דומה.
שלושת הסרטים שהוזכרו הם תוצר של אולפני דיסני-פיקסאר, וככאלו מגלמים את רף האיכות העליון לאנימציה מסחרית. אלו סטנדרטים ש"החיים הסודיים של חיות המחמד" ("The Secret Life of Pets") אינו מסוגל להתחרות בהם. משעשע? כן, לפחות לפרקים. אנרגטי? בוודאי. יצחיק ילדים? אין ספק. אבל רחוק מלהיות הכרחי.
הסרט הוא תוצר של סטודיו האנימציה אילומיניישן שעומד מאחורי סדרת "Despicable Me" שזכתה לשמות העבריים האיומים "גנוב על הירח" (2010) ו"גנוב על המיניונים" (2013). כריס רנאו, אחד משני הבמאים של הסרט הנוכחי (יחד עם יארו צ'ני), היה גם במאי שותף בשני סרטים אלו. ברור שיש כאן כישרון, אבל לא מדובר בסרטים שמותירים חותם מתמשך - וכך גם במקרה הנוכחי.
מה קורה לצעצועים לאחר שהילדים עוזבים את החדר? סליחה. התבלבלתי. מה קורה לחיות הבית לאחר שבעליהם עוזבים את הבית? זו נקודת המוצא להצגת חיות שפועלות באזור הביניים - נראות כמו חיות, לפחות כעיבוד אנימציה שלהן, אבל חושבות, מדברות, ונהנות מפעולות באופן שמזכיר מאוד את בעליהן. חיות בית שעברו האנשה ומתנהגות בדרך זו מחוץ לטווח הראייה של בני האדם.
ב"זוטרופוליס" הרעיון נבחן בצורה מאתגרת יותר כמערכת חברתית שמורכבת מבעלי חיים שונים ובזיקה ז'אנרית לפילם נואר. גם אם הרעיון בבסיס "זוטרופוליס" אינו מקורי או מרחיק לכת כפי שיכול היה להיות (לשם כך יש את הקומיקס הפילם-נוארי הצרפתי "Blacksad"), ברור שהייתה בו חתירה לעבר מסר מקורי. "החיים הסודיים של חיות המחמד" מעדיף תגמול מיידי: גגים קומיים של חיות בית שעושות דברים מטורללים, ועלילה שמהלכה צפוי אך יש בה גודש של מרדפים. סרטים מסוג זה קמים ונופלים על איכות הבדיחות, ולא על מה שמצטבר מבחינה נושאית במהלך הצפייה.
קבוצת החיות שתעמוד במרכז הסרט גרה בבית דירות במנהטן, ומפוזרת בין הדירות והבעלים השונים. אך עם תחילתו של היום, ועזיבתם של הבעלים (סצנת הפתיחה של הסרט שהייתה גם הטריילר שלו) מתחילה לנוע המערכת החברתית האלטרנטיבית המושתתת בעיקרה על הכלבים.
הדמות הראשית היא של מקס (לואי סי.קיי), כלב טרייר הרגיל לזכות בכל אהבתה של אדוניתו קייטי (אלי קמפר). אך כמו וודי הקאובוי ב"צעצוע של סיפור", גם הוא זוכה לשותף חדש ולא רצוי, הפעם בדמותו של דיוק (אריק סטונסטריט, קמרון מ"משפחה מודרנית"), כלב מעורב, פרוותי, וגדל מידות, שנאסף על ידי קייטי טובת הלב. דיוק נחוש ליהנות ממה שיש למגוריו החדשים להציע כולל, ואולי בעיקר, מה ששייך למקס.
הקו העלילתי המרכזי הוא במתכונת ה"באדי מובי". שני הכלבים מוצאים עצמם באודיסיאה ניו-יורקית שצפויה להפוך את היריבים לחברים. כנהוג בסרטי אנימציה בעידן פיקסאר, מסביב לקו העלילתי המרכזי מצוי ערב רב של דמויות משנה, שהמוצלחות שבהן יחזרו מן הסתם לסרט ההמשך. חלק מדמויות אלו נותרות בתוך הגדרה מוגבלת של תכונותיהן - כדוגמת "החתול הזללן", וחלקן זוכות למהלך מפתיע (ולא בהכרח מוצלח) של שינוי באופיין. כך הופכת גידג'ט (ג'ני סלייט), כלבת פומרניאן מפונקת שמאוהבת במקס, למכונת לחימה הנחושה להציל את אהוב ליבה.
מקס ודיוק מוצאים עצמם מחוץ לבית ונקלעים לסדרת הרפתקאות. חתולי רחוב מאיימים, לוכדי כלבים, ובטוויסט החביב ביותר בסרט: מחתרת למען שחרור חיות הבית ונגד בני האדם המונהגת על ידי הארנב הפסיכוטי סנואובול (הקומיקאי קווין הארט).
כבידור קדחתני הסרט עושה את העבודה. יחד עם זאת קשה לומר כי תהילתו הקומית של לואי סי.קיי תהיה מושתתת על הקול והטקסטים של מקס הטרייר. זכורה יותר תהייה סצנה ביזארית למדי בהקשר הכולל של הסרט, שבה נעשה שימוש פסיכדלי בנקניקיות (אולי בניסיון להקדים את סרט האנימציה "מסיבת נקניקיות" שעתיד לעלות על המסכים בתחילת אוגוסט). במדד הצחוקים-פר-דקה רוב הקהל ייצא מרוצה.
"החיים הסודיים של חיות המחמד" (ארצות הברית). במאים: כריס רנאו ויארו צ'ני. שחקנים ראשיים: לואי סי.קיי, אריק סטונסטריט, קווין הארט, אלי קמפר, ג'ני סלייט והניבל בורס. אורך הסרט: 90 דקות.
