370 אלף ש' פיצויים לרופאות שנאלצו להתפטר

במשך שנים עבדו השתיים במוסד השיקומי "אילנית" בפרדס חנה בלי לקבל שכר על שעות נוספות. הן הודיעו על עזיבה ותבעו את המוסד בבית הדין

עו"ד כרמית טלפורסם: 19.07.16 , 22:16

בית הדין האזורי לעבודה חייב את המוסד השיקומי "אילנית" בפרדס חנה לשלם פיצויים של מאות אלפי שקלים לשתי רופאות שהתפטרו לאחר שלא שולם להן שכר על שעות נוספות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הסכסוך בין הצדדים החל לפני שש שנים. שתי הרופאות שלחו להנהלת המוסד מכתב דרישה לתשלום חוב על עשרות שעות נוספות שלא קיבלו עבורן תשלום. הן הוסיפו שלא שולמו להן גם מלוא הזכויות הסוציאליות מהעבודה.

תביעה

310 אלף שקל לעובדת ניקיון על שעות נוספות

עו"ד רם א. גמליאל

במשך 18 שנה הועסקה מנהלת ניקיון בחברת כוח האדם "איי.אס.אס", אבל לא קיבלה שעות נוספות כי הוגדרה "תפקיד אמון"

310 אלף שקל לעובדת ניקיון על שעות נוספות

נציגי החברה לא נענו לדרישתן, ובינתיים אחת מהן גילתה שמספר התורנויות שאליהן שובצה ירד משמעותית בהשוואה לעבר, והחליטה להתפטר בתום 11 שנות עבודה. היא הגישה את התביעה לבית הדין ואליה הצטרפה עמיתתה, שלאחר חודש התפטרה גם היא על אותו רקע. בתביעה הן טענו שנאלצו להתפטר עקב הרעה בתנאי העבודה, ולכן הן זכאיות לפיצויי פיטורים.

מנגד טען המוסד שלתובעות לא מגיע שום פיצוי. נטען כי שתיהן התפטרו מבלי שמסרו הודעה מוקדמת, וכי מכתבי הדרישה ששלחו היו למעשה מכתבי איום לפני נקיטת הליכים משפטיים. המוסד אף עמד על כך שהרופאות קיבלו תשלום מלא עבור כל זכויותיהן ושלא עבדו שעות נוספות. המוסד טען כי במהלך התורנויות היו להן שעות חופשיות שיכלו לעשות בהן כרצונן, ואין כל היגיון כלכלי או ענייני לשלם להן עבור השעות האלה.

כחיזוק לגרסתו הצביע המוסד על הסכמים קיבוציים בבתי חולים אחרים, שלפיהם עובדים בענף הסיעודי אינם מקבלים שכר עבור כל השעות שבהן הם נמצאים בכוננות.

דרישה לגיטימית

אבל השופט נוהאד חסן קבע שהתובעות הוכיחו שחלה הרעה מוחשית בתנאי העבודה שלהן, ובנסיבות אלה ההתפטרות מזכה כל אחת מהן בפיצויי פיטורים. הוא הבהיר שבניגוד לעובדים בבתי חולים ציבוריים, ששכרם עבור שעות כוננות מוסדר בהסכם קיבוצי, במקרה זה מדובר בחברה פרטית.

מעבר לזה, המוסד הוא שקבע את היקף שעות העבודה של התובעות בכל משמרת. השופט תהה כיצד הוא חשב שיוכל לשלם לתובעות רק עבור 8 שעות עבודה בפועל, כשהן נדרשו לשהות בבית החולים בין 16 ל-24 שעות.

לדבריו, קבלת טענת המוסד שלפיה התובעות לא זכאיות לשכר עבור שעות הכוננות תפגע בעובדים רבים כמו קופאים וטלפנים, שלא יקבלו שכר בעבור שעות שבהן שהו במקום העבודה מבלי לבצע מכירה או שיחת טלפון. לפיכך קיבל השופט את טענות התובעות גם בנוגע לזכאותן לתשלום עבור שעות נוספות, דמי הבראה ופיצוי על עיכוב פיצויי הפיטורים שלהן.

המוסד חויב לשלם לתובעת הראשונה 118,525 שקל בתוספת הוצאות בסך 7,500 שקל. התובעת השנייה, שעבדה במוסד תשע שנים ושכרה היה גבוה יותר, תקבל 254,343 שקל בתוספת הוצאות בסך 13 אלף שקל.