וינונה ריידר פוגשת את E.T: הסדרה שתחזיר אתכם לאייטיז
"Stranger Things" של נטפליקס מספקת טיול נוסטלגי בשנות ה-80, לצד עלילה שמשלבת על טבעי ומפגש עם וינונה ריידר. מזל שאנחנו לא חיים בתקופה ההיא, ואפשר לראות הכל בבת אחת
כנראה שנות ה-80 היו העשור הכי מורכב ושנוי במחלוקת במאה האחרונה. נוראיות או נהדרות או גם וגם, זה אולי מסביר למה הטלוויזיה שלכם מתרפקת עליהן שוב ושוב. אם הספקתם לשכוח כמה זה היה עגום ומה שנשאר לכם בראש הוא זיכרון ורוד ועמום של סינתיסייזרים ותמימות, בטח תתענגו על טיול לאורך שדרת הזיכרון שמספקת נטפליקס עם הסדרה "Stranger Things".
ביקורות טלוויזיה נוספות:
עירום מלא - ואפס סקס אפיל: על "Naked Attraction"
"זה המצב": יש מה לתקן, ולא רק במדינה
מחווה נשמעת כמו מילה קטנה כי אין כמעט רגע שבו "Stranger Things" לא תזכיר לכם משהו שכבר צפיתם בו פעם, בהנחה שגדלתם בשנות ה-80. העלילה עצמה מתרחשת באייטיז, בעיירה שקטה בארה"ב, ומלווה בפסקול המתבקש. היא מורכבת משילוב חכם בין שני עולמות - של המבוגרים ושל הילדים - שנעים סביב היעלמותו של ילד בעיירה ובמקביל הופעתה של ילדה עם כוחות על טבעיים, וכולם מנסים לפתור את התעלומה. E.T ו"אני והחבר'ה" הם הראשונים שקופצים לראש, אבל באמת שהיוצרים, התאומים מאט ורוס דאפר, לא בחלו בשום רפרנס למותחנים על טבעיים מחד ודרמות נעורים אמריקניות מאידך. הם מציעים לכם סיבוב במכונת הזמן שלהם, כולל הצצה מפחידה לעתיד של וינונה ריידר, והם לא מתנצלים.
אם "Stranger Things" הייתה מצטיינת רק בליקוט של אלמנטים מוכרים מדברים שכבר ראינו, היא לא היתה מתרוממת מעבר לחיקוי צולע. אבל היא עוברת את המשוכה הזאת בהצלחה מהפרק הראשון, ומפיקה את המיטב מההומאז' שלקחה על עצמה. שנות ה-80 נטולות האינטרנט, הטלפונים הסלולריים והפוקימונים (רק מבוכים ודרקונים ווקי טוקי) נראות כמו הלוקיישן האופטימלי לסיפור מהסוג הזה, אבל אל תטעו - גם צופים שלא מיודעים עם הימים העליזים ההם עשויים להישאב פנימה.
אי אפשר להימנע מהחשש הנלווה לז'אנרים מהסוג הזה, חשש מפתרון מאכזב שיפיל את הסופלה ולא באמת יביא לקתרזיס המתבקש, אבל לפחות ארבעת הפרקים הראשונים מצליחים להחזיק את הסדרה גבוה. העלילה נפרמת בטפטוף בקצב הנכון – לא מהיר ולא איטי מידי – עם מעט מאוד רגעים משעממים, וכל פרק נגמר בקליף האנגר מפואר. האחים דאפר כבר מבטיחים שיש להם חומרים גם לעונה שנייה, אבל אם החיים לימדו אותי משהו, זה לחשוד בעונות שניות של מותחנים מהסוג הזה. כרגע אפשר לשמוח שאנחנו לא חיים באייטיז, מה שאומר שכל שמונת הפרקים באוויר (בינג' איט!) ואפשר ורצוי להתמסר לעבר מבלי לחשוב על העתיד.
