מתחת לשפם, צוחקים על היטלר
הוא התגלמות של השטן עלי אדמות, ונחשב לסמל הרוע האולטימטיבי - כזה שהרתיע את במאי הקולנוע הרציניים. מי שכן העזו לשחק עם דמותו של היטלר על המסך הם יוצרי הקומדיות, שגילו בו מקור בלתי נדלה לבדיחות פארודיות, וגם למסרים ביקורתיים. תראו מי חזר? מועדון הסרט המופרע
בדיחה ישנה מספרת שלאדולף היטלר נמאס מכל הבדיחות שהמציאו עליו. אז הוא הלך לפגוש יהודי בשם מוישל'ה שהמציא את כל הבדיחות האלה. כשמוישל'ה פתח את הדלת בחיוך, היטלר שאל אותו אם הוא מכיר בדיחה מסוימת. מוישל'ה צחק "כן, בדיחה מעולה, זה אני המצאתי". הפיהרר הזכיר עוד בדיחה ומוישל'ה הודה: "כן, גם זה שלי".
"אתה בכלל יודע מי אני?", שאל היטלר.
"אין לי מושג, מי אתה?" השיב מוישל'ה.
"אני דיקטטור של מליוני גרמנים", ענה היטלר, ומוישל'ה ענה "לבדיחה הזו אני לא אחראי".
הבדיחה הזאת ממוחזרת, אבל באופן מפתיע ומרענן בקומדיה הגרמנית הנועזת "תראו מי חזר", שתוקרן החודש בסינמטקים בישראל במסגרת אירועי מועדון הסרט המופרע. העלילה המבוססת על רב המכר של טימור ורמש, מדמיינת מה היה קורה לו היטלר היה שב לחיים בימינו ומנסה לשוב ולזכות שוב באמון הציבור. תחילה הגרמנים בני זמננו רואים בברנש המוזר והמיושן חיקוי עלוב של המקור, אבל לאט לאט היטלר המחודש צובר תאוצה, חושף מחדש את הזרמים הגזעניים העכורים שמתחת לפני השטח, והופך לדמות פופולארית - תחילה כבדרן טלוויזיוני מצליח, ואחר כך כפוליטיקאי.
נראה שהקולנוע נזהר במשך שנים רבות מלהתעסק עם הייצוג של היטלר והמטען הנורא שהוא מביא איתו. הדמות שלו הופיעה בסרטי דרמה כשהיא מטושטשת, מצולמת מהגב או מרחוק כדי להיזהר לא להפוך אותו לגיבור קולנועי שלם ואנושי. זו הייתה הגישה הרווחת בדרמות התקופתיות הרציניות שעסקו במלחמת העולם השנייה ובמשטר הנאצי. מנגד, יוצרי הקומדיות היו היחידים שהעזו להתבדח על חשבונו ולהגחיך אותו ואת מסריו. כך קיבלנו לאורך השנים מגוון של היטלרים, מצ'רלי צ'פלין שחיכה אותו ב"הדיקטטור הגדול", דרך אדם סנדלר שבדרכו המעודנת דחף לו אננס לתחת ב"שטן על הזמן", ועד קוונטין טרנטינו ב"ממזרים חסרי כבוד" בו היטלר עצמו משקשק מן הלוחמים היהודים:
סרטים אלו, וגם "תראו מי חזר" שהצטרף אליהם לאחרונה, מזכירים לנו את דמותו של היטלר, שבאופן תמוה שימשה בדרך כלל לצרכים קומיים על המסך הגדול. וזוהי הזדמנות לסקור אותן - מסצנות בלתי נשכחות שהפכו לקלאסיקה ועד כאלה שכדאי לשכוח ומהר.
נאצי בארון
בואו נתחיל מאיך לא עושים את זה. בשנת 1990 עלתה ברשת הטלוויזיה הבריטית גלקסי סדרה קומית בכיכובו של היטלר בשם "הייל האני איים הום". הסדרה, שרק פרק אחד ממנה שודר, זכתה לא פעם בתואר הרעיון הגרוע בהיסטוריה לתוכנית כלשהי. הסדרה מספרת על הזוג אדולף היטלר ואווה בראון שחיים בשכונה שקטה בברלין. הטוויסט הוא זוג השכנים היהודים שלהם ארני ורוזה גולדשטיין. בתחילת התוכנית מופיעה כתובית מפוברקת, שמדובר בקלטת אבודה מסדרה שהופקה בארצות הברית ונשכחה עם השנים.
בפרק הראשון ההיטלרים מתכוננים לביקור של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין. אדולף מבקש מאווה שתדאג שהשכנים היהודים לא יפריעו ויקלקלו את הביקור, ואווה עצמה מנסה לשדך לצ'מברלין את האחיינית שלה. הגולדשטיינים משתלטים על הביקור וגורמים לצ'מברלין לרקוד איתם קונגה בסלון. כתוצאה מכך היטלר מחליט לקחת את הסכם השלום שהתכוון לחתום עליו ומחביא אותו בפריזר.
אחרי שידור הפרק הראשון, החלו להגיע תגובות נזעמות מהציבור על הטעם הרע של התוכנית. הפרק לא שודר שוב מעולם, אם כי הוא קיים ברשת האינטרנט. מה שאנשים לא זכו לראות הם את 12 הפרקים הנוספים שנערכו, ככל הנראה מתוך 16 פרקים שצולמו. הם נעולים בארכיון כנראה לנצח, כדי לא ליצור פרובוקציות נוספות.
הדיקטטור הגדול והקטן
"הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין נחשב לפארודיה הקולנועית הראשונה על היטלר, אבל במקביל היה זה הבמאי הגרמני-יהודי ארנסט לוביטש שהעז לשלב את דמותו של הפיהרר בסרטו "להיות או לא להיות" מ-1941. למעשה ההפקה הושלמה שנה לפני היציאה לאקרנים, אבל מחשש לתגובות זועמות של הקהל עוכבה הפצתו.
הסרט מספר על חבורה של שחקני תיאטרון בוורשה הכבושה שמחליטים לסדר את הפיהרר. בהקרנת הבכורה, ברגע שג'ק בני, השחקן האמריקני הופיע על המסך במדי אס.אס, קם מישהו בקהל ויצא מהאולם. זה היה אביו של השחקן הראשי שלא היה מוכן לצפות בבנו לובש מדי נאצי. מדובר באחת הקומדיות הנועזות שנוצרו. קוונטין טרנטינו שיחזר סצנות מתוך הסרט ב"ממזרים חסרי כבוד".
מל ברוקס והאובססיה להיטלר
אחד ממובילי המהפכה על המסך הוא הקומיקאי היהודי מל ברוקס. בסרטו הראשון, "המפיקים", מסופר על מפיק נוכל (זירו מוסטל) ורואה חשבון (ג'ין ויילדר) שמחליטים להעלות את המחזמר הגרוע בהיסטוריה בשם "האביב של היטלר" שמספר על אדולף היטלר ששר ורוקד מוקף נשים במדי אס.אס. שיא הסרט הוא קטע מחזמר מסוגנן על פי כל חוקי הז'אנר, שמצדיע לפיהרר. הסרט זיכה את ברוקס בפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר. שנים אחר כך הלחין ברוקס בעצמו את הסיפור לכדי מחזמר, והמחזמר הבימתי "המפיקים" עלה ב-2001 ושבר את כל השיאים כשזכה ב-12 פרסי טוני (האוסקר של מחזות הזמר) - יותר מכל מיוזיקל אחר בהיסטוריה. השלב הבא היה להחזיר אותו למסך הגדול.
ברוקס נחשד לא פעם באובססיביות עם דמותו של היטלר. הדמות שלו הופיעה גם בקטע "היטלר על הקרח" מתוך "ההיסטוריה המטורפת של העולם", ושובה בגלגול נוסף בנוף הקולנועי של ברוקס בקטע "היטלר ראפ" שבא לקדם את גרסתו של הבמאי ל"להיות או לא להיות" של לוביטש משנת 1983. השיר נכנס למצעדי הפזמונים בבריטניה ואוסטרליה, ובו מוזכרים אירועים מרכזיים בהיסטוריה של הרייך השלישי:
מאחורי הגב
וודי אלן יצר את הקומדיה "זליג" (1983) שנראית כמו סרט תיעודי על אדם שסבל מתסמונת פסיכיאטרית נדירה. זליג, שמגולם על ידי אלן עצמו, היה גם מעורב באירועים היסטוריים שונים, ביניהם בריחתו לגרמניה הנאצית. כדי שהסצנה תהיה אמינה הבמאי היהודי (זה כבר לא מפתיע) בחר להשתיל את עצמו בתוך חומרי ארכיון מנאומו של היטלר והתוצאה נראית מושלמת. סרט מוקומנטרי פורץ דרך זה נתן השראה לסרט "פורסט גאמפ" בו הושתל טום הנקס בחומרי ארכיון:
כל הזמן בכל מקום
בפסטיבל קאן בשנת 2015 הוצג סרט קצר בשם "קונג פיורי" בבימויו וכיכובו של היוצר השבדי דיוויד סנדברג. זוהי פרודיה על סרטי קונג-פו וסדרות משטרה משנות השמונים בהשתתפות היטלר. הפרויקט התאפשר באמצעות קמפיין מימון המונים. המטרה ההתחלתית הייתה לגייס 200 אלף דולר, אולם הסכום שהתקבל עמד על יותר מחצי מיליון דולר, מה שאיפשר להתפרע באמת וליצור סצנות מושקעות ומרהיבות, ואז להוריד להן את האיכות כדי ליצור תחושה של סרט ישן מהאייטיז. כשהסרט עלה לרשת הוא צבר 10 מיליון צפיות בחמישה ימים.
היטלר מככב בתור הרע בסרט שדרך הטלפון מחסל את מפקד משטרת מיאמי. כתגובה הגיבור שננשך על ידי נחש קוברה וקיבל כוחות קונג פו על טבעיים חוזר בזמן כדי לנקום ו... מה זה משנה? העלילה הזו כל כך מופרכת, מטומטמת ודוחסת בחצי שעה את כל הרפרנסים לאייטיז שניתן להעלות. מדובר בקוקטייל קלישאות קולנועיות ביניהן היטלר, בתור הרע המושלם של הקולנוע.
בשפם קטן ומועל יד
כיוון שדמותו של הצורר מוכרת מאוד, קומיקאים נוהגים להשתעשע בשימוש במוטיבים המזוהים עמו כמו שפם או תנועת מועל היד. הצופים באולם הקולנוע כבר עושים את החיבור בראש. במקרה של לואי דה פינס, בסרט "המסעדה הגדולה", הוא מנסה להסביר בגרמנית מתכון לאחד הלקוחות. תוך כדי דיבור צל על הפרצוף עושה את העבודה:
בקומדיה המטורפת "מיליונר מי שגומר ראשון", השחקן ג'ון לוביץ' ומשפחתו מוצאים את עצמם ברכב של היטלר, ובגלל רצף של ארועים מופרכים ומצחיקים, כמו כל הסרט שבויים על ידי ג'רי צוקר (במאי "סודי ביותר" ו"האקדח מת מצחוק", שגם הוא כמובן יהודי), הגיבור עצמו הופך לדמוי היטלר.
חשוב לציין שכשמישהו הופך להיטלר, יש מולו קהל שמגיב בצורה שלילית - כך שברור שיוצרי הסרט מודעים שהם חוצים גבול מסוים. בינואר 2013 הגיעו ל-BBC תלונות של צופים שהבחינו בכך שהפרק הקלאסי מתוך הסדרה "המלון של פולטי" בשם "הגרמנים באים", נערך מחדש וחלק מהמשפטים הגזעניים בו נחתכו החוצה.
הסדרה נבחרה בשנת 2000 לסיטקום האהוב בהסטוריה של בריטניה, והציבור הבריטי מכיר ציטוטים בעל פה. לכן השינוי צרם כל כך. ה-BBC הואשמו ב"שיכתוב ההיסטוריה" ובכך ששינו את עלילת הפרק. "אנחנו אנשים מבוגרים ויודעים לצחוק בלי להפוך לגזענים", כתבו צופים זועמים. דובר הרשת אמר שבאישורו של ג'ון קליז נערכו שינויים קלים בפרק על מנת להתאים אותו לצפייה משפחתית בשעה שבע וחצי בערב. החיקוי של היטלר נשאר, אבל משפטים גזעניים בשיחה של פולטי והמייג'ור הוסרו. בגרסת ה-DVD ניתן לקבל את הפרק בשלמותו.
מאדולף לדולף
בטלוויזיה החינוכית של שנות ה-90 יכולתם למצוא סדרת אנימציה בשם "שאלתיאל קוואק". הסדרה מבוססת על מחזה מאת המחזאי ההולנדי הרמן ואן וין. בין השאר הברווז שאלתיאל קוואק חווה את עלייתו לשלטון של דולף - עורב בן דמותו של אדולף היטלר, מנהיג מפלגת העורבים הלאומית. השם דולף היה ניתן לילדים בהולנד שהוריהם הצטרפו למפלגה הנאצית. מדי העורבים דמו למדי אס.אס והמפלגה חוקקה חוקים שפוגעים במי שלא משתייך לגזע העורבים ודיברה על טיהור גזעי. דגל המפלגה מורכב מעורב שחור על רקע אדום, בדומה לדגל המפלגה הנאצית:
צפו בנאומו של דולף החל מ-2:13
הנפילה, והמעידות שהגיעו אחריה
בשנת 2004 עלה לאקרנים סרט גרמני בשם "הנפילה" שמלווה את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר. ייתכן שהדרמה הזו הייתה נשכחת עם השנים אלמלא אחת הסצנות בה, המתארת את תגובתו של היטלר - בגילומו המופתי של ברונו גאנץ - לדיווח על כך שגרמניה עומדת להפסיד במלחמה. למעשה, בסרט זה הבמאי אוליבר הירשביגל פרץ את המחסום המדובר על העמקה אל אישיותו של הפיהרר, כבן אנוש.
באינטרנט קיימות מאות גרסאות שונות לסצנה עם תרגום באינספור שפות שמוציא אותה מהקשרה. היטלר מפוטר ממסעדת המבורגרים, היטלר מתעצבן לא מצליח להשיג כרטיסים למופע של בילי אליוט, ועשרות גרסאות בעברית בהן היטלר מתעצבן על האח הגדול, על התור לחרמון, על עומס המבחנים באוניברסיטה ועוד. הירשביגל, הודה בראיון ל-ynet שהדאחקות הללו מצחיקות אותו ואף שמח לשמוע שישראלים מצטיינים ביצירת וריאציות על הסצנה. כשהוא צופה בפארודיות היטלר עליו להנמיך את הרמקולים כדי לא להבין את הנאמר בגרמנית.
אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה לקולנוע. מפגש "היטלר ככוכב קומדיות" והקרנת הסרט "תראו מי חזר?" יערך בסינמטק ירושלים ביום ה' (18.8), בסינמטק תל אביב בשבת (20.8), ובסינמטק חולון ביום ג' (30.8). ערב "טרנטינו, תולדותיו וסרטיו" יערך במוצ"ש (20.8) בצ'לסי הוטל תל אביב , אירוע "סרטים שנולדו ממשחקים" לילדים וכל המשפחה יערך בסינמטק ירושלים בשבת (13.8) עם הסרט "ראצ'ט וקלאנק". מפגש "לשבור את הקרח" לכל המשפחה, יערך בסינמטק שדרות ביום ב' (15.8) ויעסוק באגדות שהפכו לסרטים.
