סוף לאפליה בת"א: הנחת ארנונה על מרתפים
בעלת דירת קרקע דרשה לשלם שיעור מופחת על המרתף שלה – כפי שניתן לבעלי בתים פרטיים. ביהמ"ש הסכים שמדובר במדיניות של איפה ואיפה
בתום הליך ארוך קיבל לאחרונה בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב עתירה שהגישה תושבת שיכון בבלי, והורה לעירייה להעניק את הנחת הארנונה על מרתפים
גם לבעלי דירות קרקע, ולא רק לבעלי בתים פרטיים. השופטת יהודית שיצר מתחה ביקורת על מדיניות האיפה ואיפה שנהגה העירייה עד כה.
העירייה טענה בתגובה שביקשה בעבר מהממשלה לבטל את ההקלה לבעלי הבתים הפרטיים, אך נדחתה. העותרת לא קיבלה את ההסבר וטענה שכדי למנוע אפליה היה על העירייה לבקש להחיל את ההקלה גם על בעלי דירות, ולא לנסות לבטל אותה כליל.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- 150 אלף שקל לאוהד כדורגל שהוכה ע"י שוטר
- תבעה את ישראייר: המייל שלכם פגע בי בזדון
- הימר בכרטיסי אשראי של אחרים - ולא ייכלא
- בכיר במשטרה תבע: השירות גרם לפסוריאזיס
בעתירה שהגישה לפני שלוש שנים לבית המשפט טענה התושבת שהעירייה מפלה אותה לרעה כאשר היא דורשת ממנה תשלום ארנונה מלא עבור מרתף בשטח 110 מ"ר, הצמוד לדירת הקרקע שלה. את טענתה היא ביססה על כך שבעלי הבתים הפרטיים בשכונת בבלי זוכים להנחה של 25% מתעריף הארנונה על המרתפים, בעוד בעלי דירות "רגילות" מחויבים בתעריף מלא.
תביעה
חייב מת, עיריית ת"א דרשה מבנו 450 אלף ש'
עו"ד ניר סבן
במשך 15 שנה אפשרה העירייה לחוב ארנונה לתפוח, וכשהחייב הלך לעולמו היא תבעה את הכסף מבנו. ביהמ"ש מתח ביקורת על חוסר תום הלב שלה
בית המשפט אמנם הסכים שהעירייה הפלתה תושבים באופן מודע בניסיון לחמוק מלתת את ההנחה, אך דחה את העתירה בגלל מאפייני המרתף של העותרת, שלא אושר למגורים, בעוד שההנחה ניתנת למרתפים שנועדו למגורים בלבד.
התושבת לא ויתרה וערערה לעליון, שהחזיר את התיק לבית המשפט המנהלי עם הוראה לדון בטענת האפליה האסורה. הפעם טענה העירייה שכשהוחלט להעניק הקלות לבתים הפרטיים עוד לא הייתה אפשרות תכנונית להצמיד מרתף לדירה בבית משותף, ולכן לא מדובר באפליה. היא הוסיפה שמדובר במקרה חריג של אישור להצמדת מרתף – כך שלא מדובר באפליה כלפי ציבור רחב.
גישה לא הגיונית
השופטת יהודית שיצר ציינה שההיגיון הטמון בהקלה בארנונה על המרתפים נבעה מההתחשבות בכך שזהו מבנה לא מואר ולא מאוורר הנמצא מתחת לפני הקרקע. על פניו, היגיון זה חל גם על בעלי בתים פרטיים וגם על בעלי דירות. לטעמה, העירייה לא נתנה הסבר המצדיק להחיל דין שונה בין שני סוגי הבעלים, בפרט כשבצו הארנונה "מרתף" לא מוגדר כמבנה המוצמד רק לבית פרטי.
עוד נקבע כי טענת העירייה שלפיה מדובר במקרה חריג אינה עומדת במבחן המציאות, שכן כיום אין מניעה תכנונית להצמיד מרתף לדירות קרקע בבית משותף. יתר על כן, העובדה שהעירייה ניסתה לבטל את ההקלה מחזקת את המסקנה שהיא הייתה מודעת לאפליה והמשיכה בה רק כדי שחלילה לא ייגרעו כספים מקופתה.
"גישה זו אין לקבל", כתבה השופטת שיצר בפסק הדין. "חובת ההגינות ותום הלב המוגברים החלים על העירייה כרשות ציבורית, מחייבים אותה לייתן אותה הקלה סבירה והגיונית גם לבעלי מרתפים בבתים משותפים, ולא לבטל את ההטבה לכולם".
לאור האמור הפעם העתירה התקבלה ונקבע כי העותרת זכאית להנחה של 25% על הארנונה של המרתף. העירייה חויבה בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ העותרת: עו"ד ירון נדם, עו"ד אייל אקשטיין
- ב"כ המשיבה: עו"ד ויוי משולם-קור
- עו"ד ויסאם ג'ורג' אסמר עוסק במיסוי עירוני
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
