"ירח בבית 12": טראומה על לא מאומה
התסריט של "ירח בבית 12" כל כך מתאמץ לרמוז לכם על סוד כבד במשפחה, עד כדי כך שספק אם תרצו בכלל לגלות אותו. הדרמה, הדמויות, והטראומה במרכז סרטה של דורית חכים מותירות את הצופים מנוכרים ואדישים. למרות הכימיה הטובה בין השחקניות יובל שרף-שבן ויערה פלציג
יש ז'אנר כזה, סרטי סודות משפחה, שבמרכזו שני אחים או יותר שמתראים אחרי תקופה ארוכה של נתק. בהדרגה נחשפת בפנינו הסיבה לניתוק הקשורה כמובן במשהו נורא שקרה במשפחה בעבר הרחוק, ואיש לא מדבר עליו עד לרגע ההתפרצות בשיאו של הסרט. על פי רוב, האמתלה למפגש המחודש היא מחלת או מות אחד ההורים, ובדרך כלל יסתיים הסרט בתמונה של פיוס. "ירח בבית 12", שכתבה וביימה דורית חכים, הוא בדיוק סרט שכזה.
ציניות בצד, "ירח בבית 12" מורכב למרבה הצער בעיקר ממבטים שאמורים להיות מלאי משמעות ומדימויים שההתענגות והחזרה עליהם רק מדגישים את היותם קלישאה. כמה פעמים אפשר לראות את אחת הגיבורות שוחה במימי בריכה שעלי שלכת אסתטיים מעטרים את מימיה? ומדוע צריכה האחרת להכריז, לטובת מי שהחמיץ, את המסר של הסרט בתמונה הכמעט-אחרונה שלו? והאם באמת כל מה שנחוץ לדרמה הטעונה ממילא הוא מתח מיני בין אישה צעירה ונער בן 16?
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
זהו סיפור על שתי אחיות, שאחת מהן (יובל שרף-שבן) עזבה את בית המשפחה במושב שלא על מנת לחזור, ומנהלת בתל אביב מועדון מצליח יחד עם בן זוגה הבהמי (גל תורן). אחותה הצעירה והמסוגרת (יערה פלציג), שהקשר ביניהן נותק לפני שנים, נותרה לבדה במושב ומטפלת באביהן שלקה בשבץ ומאושפז במוסד סיעודי. מפגש מחודש בין השתיים, שמתרחש כאשר הבכורה מחליטה לשוב הביתה, מאלץ אותן - כמקובל בסרטי סודות משפחה - להתמודד עם העבר ועם הטראומה שהוא נושא עמו.
הסרט שומר על מתח מסוים, לפחות בחלקו הראשון, אך זה הולך ומתפוגג. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שאף לא אחד מהצירים הדרמטיים בו מפותח כהלכה. במה, למשל, תורמת דמותו של האב מוכה השבץ (בגילומו של אברהם הורוביץ) שאינו פוצה פה לכל אורך הסרט? מבלי לחשוף יותר מדי, שום משמעות אין לנוכחותו פה, גם אם לפרקים נדמה שהסוד הנורא יהיה קשור בו.
בנוסף מפציע בן השכנה (גפן ברקאי) שאמו האמנית העשירה נסעה לחו"ל והותירה אותו לבדו תחת השגחתה של האחות המופנמת. הוא מסתובב רוב הזמן בחזה חשוף, ואנו אמורים להבין שהיא נמשכת אליו. אבל מהי נחיצותו של הסיפור הזה? מדוע היא נמשכת אליו מלכתחילה (ואולי הקלישאה, עוד קלישאה, של תשוקה כמוסה של אישה צעירה לנער מלבלב היא הסיבה)? לשם מה צריך את סצינת האחות-הסגורה-יוצאת-לדייט הסתמית? ומה בעצם הסרט רוצה לומר באמצעות העובדה שכל הדמויות ההוריות בסרט לא מתפקדות בדרך זו או אחרת?
ניסוח אחר: "ירח בבית 12" - אף שהוא מבוסס במידה מסוימת על חוויות העבר של הבמאית-תסריטאית - מצליח בעיקר להותיר את הצופים מנוכרים. מנוכרים לדרמה, לדמויות, לטראומה שבמרכזו. דמויותיהן של שתי האחיות מוצגות בצורה סטריאוטיפית, עכבר העיר ועכבר הכפר. בכלל, תל אביב בסרט מתוארת ככרך לילי ודקדנטי בעוד המושב הוא מופת של פסטורליה שטופת שמש. כמובן צצה בו דמות מאיימת מהעיר. אך גם הסיטואציה הדרמטית הזו נמוגה חיש מהר.
שמו האסטרולוגי של הסרט קשור לעיסוקה של האחות הבכורה, אך גם כאן לא מדובר ביותר מהכרעה תסריטאית בלתי מפותחת. הקשר שלה לאסטרולוגיה מסתכם פה, פחות או יותר, בכך שהיא שואלת את אחותה אם היא רוצה שתכין לה מפה (והתשובה, אגב, היא לא). "ירח בבית 12" מצויד אמנם בשתי שחקניות, פלציג ושרף-שבן, שהכימיה ביניהן עובדת היטב, אבל התסריט אינו מוותר על אף סיטואציה נדושה המוכרת מאינספור סרטי סודות משפחה.
"ירח בבית 12" (ישראל) - במאית: דורית חכים. שחקנים ראשיים: יובל שרף-שבן, יערה פלציג, גפן ברקאי ואברהם הורביץ. אורך הסרט: 110 דקות.
