שרון אלכסנדר: "אני מהאשכנזים המקופחים"
קיפוח מזרחים בקולנוע הישראלי? השחקן שרון אלכסנדר מביט בבני דורו אלון אבוטבול, משה איבגי וששון גבאי עושים חייל על המסך הגדול בעוד שהוא נעדר ממנו בעשור האחרון. עכשיו הוא חוזר בדרמה הקומית "שבוע ויום", ובראיון לאולפן ynet הוא אומר: הסרט הופך את נושא השכול לקומדיה אירונית
שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 היו ללא ספק תקופת זוהר של השחקן שרון אלכסנדר. הוא כיכב ב"אחד משלנו" של אורי ברבש (1989), "גמר גביע" של ערן ריקליס (1991), "החיים על אגפא" של אסי דיין (1992) ו"חסד מופלא" של עמוס גוטמן (1992) וב"מרקו פולו" של רפי בוקאי (1996). על הופעותיו ב"אחד משלנו" וב"החיים על פי אגפא" הוא גם זכה בפרס אופיר. ולמרות זאת, בעשור האחרון הוא די נעדר מהמסך הגדול. עם זאת, השנה הוא זוכה לקאמבק קולנועי כשהוא בן 54. הוא מככב בסרטה החדש של מיכל בת אדם "הדרך לאן" שיוקרן בבכורה בפסטיבל חיפה, וגם במותחן "נמל בית" של ארז תדמור (שיוקרן גם הוא בחיפה). והחל מהשבוע תוכלו לצפות בו גם בדרמה הקומית "שבוע ויום" של אסף פולונסקי.
ב"שבוע ויום" שהוקרן בבכורה בשבוע הביקורת של פסטיבל קאן האחרון, וגרף את פרס הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים הקיץ, אלכסנדר מגלם את שמוליק זולר שכנם המעצבן של בני הזוג ספיבק שמתמודדים עם מותו הטרי של בנם ממחלת הסרטן. העלילה מתרכזת באב השכול אייל (שי אביבי) שמנסה להתמודד עם המציאות החדשה של חייו גם אחרי תום השבעה. בעוד אשתו (יבגניה דודינה) מנסה להשתלב מחדש בעבודתה, הוא מוצא עצמו משוטט בחוסר מעש, ומחפש הקלה באמצעות הגראס הרפואי שהותיר בנו מאחוריו. הוא מלא עוינות לשכן זולר, אך דווקא בנו (תומר קפון) מסב לו מעט רגעי הפוגה מהאבל.
"סרט שלוקח את הנושא הכי נמוך וקשה שאנשים יכולים להתמודד איתו וזה שכול, והופך את זה לקומדיה. קומדיה אירונית, אבל מצליח לגעת בנושאים הכל כך כואבים האלה באופן קסום, מופלא", מתאר אלכסנדר את "שבוע ויום", ומספר כיצד הוצע לו התפקיד על ידי הבמאי פולונסקי: "הוא התקשר אליי יום אחד, הוא אמר לי שהוא רוצה להיפגש איתי. הוא אמר לי: 'יש לי תפקיד להציע לך, הוא תפקיד לא גדול אבל אני רוצה שתעשה אותו'. אמרתי: 'אני אשמח לקרוא'. קראתי. מאוד היססתי, נפגשתי איתו, הוא הקסים אותי, והתסריט שקראתי גם התאהבתי בו, ואמרתי: אני אלך ואעשה את הסרט הזה".
מדובר כאמור בתפקיד קטן אבל גם זה משהו אחרי ההיעדרות הארוכה בה אלכסנדר התעסק בעיקר בצילומי סדרות לטלוויזיה, בתיאטרון ובהדרכת שחקנים. מהצד הוא צופה בבני דורו אלון אבוטבול, משה איבגי וששון גבאי עושים חייל על המסך הגדול, ומתקשה להבין כיצד אפשר לטעון לקיפוח נגד המזרחים - לפחות בתחומו זה לא קיים לטענתו. "אני מהאשכנזים שמרגישים מקופחים", הוא מודה, "רוב השחקנים פחות אשכנזים".
"שבוע ויום", המועמד השנה גם לפרס אופיר לסרט הטוב, מבטא את הנטייה של הקולנוע המקומית בשנים האחרונות לעסוק במשפחה הישראלית על היבטיה וגווניה השונים. אלו הם סרטים שונים בהחלט מאלו שאלכסנדר לקח בהם חלק בעבר ודנו במצב הפוליטי במדינה, כמו "אחד משלנו" ו"החיים על פי אגפא".
"אני לא רוצה לדבר בשם הקולנוע הישראלי וקטונתי מלדעת מה הקולנוע צריך, יש לי הרגשה שהוא צריך הכל. צריך גם וגם, גם דברים פוליטיים וגם דברים חברתיים וגם דרמות וקומדיות למשל שחסר. לא עושים מספיק קומדיות במימון של תמיכה ציבורית בקולנוע. וזה בדרך לשם. מגוון של סגנונות, מגוון של ז'ארים וזה מה שנראה לי צריך בקולנוע הישראלי. וקצת אותי".
