באיחור של מאה: בר מצווה לאדם המבוגר בעולם - ניצול אושוויץ
ישראל קרישטל, ניצול אושוויץ שהוכר על ידי גינס כאדם המבוגר ביותר, היה בן 13 במלחמת העולם הראשונה. היום הוא חוגג יום הולדת 113 על פי התאריך הלועזי, ובעוד עשרה ימים, בתאריך העברי להולדתו, יעלה לתורה ויחגוג את בר המצווה שלא הייתה לו. בתו: "תמיד הפריע לו שלא חגגו לו בר מצווה. זו תהיה חוויה מתקנת"
בשנת 1916, שבוע לפני ראש השנה התרע"ז, מלאו לנער ישראל קרישטל 13 שנים. אבל בעיירה ז'רנוב שבפולין – בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה – לא היה לאיש זמן וכוח לחגוג לנער שהתייתם מאמו. בטח לא בשעה שאביו נחטף לצבא הרוסי, והוא עבר להתגורר אצל דודיו.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בעשורים שחלפו לא היה לו זמן רב מדי להרהר על כך. לאחר המלחמה הוא התייתם מאביו, ובגיל 16 נאלץ לפרנס את עצמו. הוא הקים משפחה – ואיבד אותה בגטו ובאושוויץ. קם מהאפר, נישא לניצולת שואה שאיבדה אף היא הכל – וביחד הם הקימו את ביתם בישראל, והביאו לעולם שני ילדים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מים ביאליק מציגה: התשובה הדוסית לבורקיני
- מלכת הכוורת: הכי יפה בבית הכנסת
- ד"ש מהכהן הגדול: משקולת ועליה שמו התגלתה בירושלים
בשנת 2014 הוכר קרישטל כניצול השואה המבוגר ביותר שעדיין חי, ולפני כחצי שנה הכיר בו ספר השיאים של גינס כאדם המבוגר ביותר בעולם. היום, ה-15/9, הוא מציין את יום הולדתו ה-113 – ובמשפחתו גמלה ההחלטה לשמח אותו בהגשמת חלום ישן.
בעוד כעשרה ימים, כ"ב באלול – יום הולדתו העברי – הוא יחגוג בחיק משפחתו את מסיבת בר המצווה שהחמיץ כנער. הוא יעלה לתורה בבית הכנסת בשכונת אחוזה שבחיפה, העיר שבה הוא מתגרר מאז עלייתו ארצה, ונכדיו וניניו הרבים יזרקו עליו סוכריות.
"הוא תמיד סיפר שעבר בר מצוות של ילדים, נכדים ונינים - ותמיד הפריע לאבא שלו לא חגגו", מספרת שולה קופרשטוך, בתו. "והנה הגענו ל-113. אנחנו חוגגים לו כל שנה, כמובן, אז חשבנו שעכשיו זו תהיה חוויה מתקנת".
"זה ממש לא ברור מאליו"
ואיך חוגגים בר מצווה באיחור של מאה שנה? "כמו שחוגגים דתיים", שולה אומרת בחיוך. "נחגוג לו בעלייה לתורה בבית הכנסת, נזרוק סוכריות, נרקוד ונשמח".
הבת מעידה כי חתן השמחה עצמו מתרגש ושמח, "אבל הוא לא אדם שיוצא מגדרו". עם זאת, "אני שמחה שאני משמחת אותו, ואני שמחה שהוא זכה. זה ממש לא ברור מאליו, ואני מודה על הזכות הזו".
סיפור חייו של קרישטל נפרס על פני המאה ה-20. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 16, למד את רזי ייצור הממתקים מאביו ופתח מפעל בעיר לודז', ונישא לפייגא. בעת שפרצה מלחמת העולם השנייה היה נשוי ואב לשני ילדים, שנספו בשואה.
בראיונות קודמים ב-ynet סיפרה בתו כי "במהלך השנים בהן חיו בגטו לודז' נפטרו שני בניו ממחלות כשהיו בני 8 ו-10. מה שהגן במעט על ישראל ואשתו רוב התקופה, היה הכישרון להכנת הממתקים. הגרמנים חגגו ימי הולדת ונישואים ואבי היה זה שהכין להם את כל דברי המתיקה. זה היה הקרש להצלת חיים, כי בזכות הממתקים היה אבי חיוני בגטו ולכן לא נשלח למחנות - אלא רק לקראת הסוף. אצל הגרמנים ימי הולדת הם אירוע, לכן הממתקים והשוקולדים היו הכרחיים בחגיגותיהם. ייצור הממתקים של אבי סיפק את צורכיהם, ולכן בהתחלה שמרו עליו ואף השיגו לו את חומרי הגלם".
קרישטל ואשתו נותרו בגטו ובמאי 1944 נשלחו לאושוויץ בטרנספר שהיה בין האחרונים. באושוויץ שהו השניים עשרה חודשים, נשלחו למחנות עבודה וצעדו בצעדת המוות. ישראל שקל אז 37 קילוגרם בלבד. רעייתו, פייגה, לא שרדה ונספתה.
לאחר המלחמה חזר קרישטל ללודז' והקים בה מחדש מפעל ממתקים. הוא הכיר בעיר את בת שבע, שאף היא איבדה את משפחתה בשואה, והשניים נישאו ועלו ארצה ב-1950. לשניים נולדו שלושה ילדים אך אחד מהם נפטר בינקותו. כיום הוא אב לשניים, וסב לנכדים ונינים רבים. את סודות ייצור הממתקים לקח עמו גם לישראל, והקים בחיפה מפעל.
לפנייה לכתב/ת 
