"מלך שלי": המלך הוא עירום
בפסטיבל קאן היללו את המלודרמה הצרפתית "מלך שלי", אבל עיצוב מערכת היחסים המעורערת בין אישה רגישה לגבר מפוקפק אינו משכנע. גם תצוגות המשחק של עמנואל ברקו ו-ונסאן קאסל לא מצילות אותו
סרט על מערכת יחסים סוערת בין גבר לאישה ששמו הוא "מלך שלי" ("Mon Roi") לוקח סיכון לניכור חלק לא מבוטל מהקהל עוד לפני שנראה ולו שוט בודד. זהו סרטה הרביעי של מייוואן (בשמה המלא מייוואן לה באסקו) - שחקנית הצרפתייה שהפכה לתסריטאית ובמאית. סרטה הקודם "פוליס" מ-2011 הוקרן במסגרת התחרות היוקרתית של פסטיבל קאן וזכה בפרס חבר השופטים. גם "מלך שלי" השתתף בתחרות והפעם זכה בפרס לשחקנית עמנואל ברקו.
אין ספק שבמסדרונות הכוח של פסטיבל קאן מאוד מחבבים את סגנונה של מייוואן. ניתן לשער שגם בקרב הקהל ימצאו צופים שיתרשמו מ"מלך שלי". ניתן, לעומת זאת, לחוות את הסרט בדרך שונה לחלוטין - כהאדרה מייגעת ולא שלמה של מערכת יחסים עם גבר מניאק. כנראה שמי שחש אי נוחות משם הסרט לא צריך להתעלם מסימני האזהרה.
בתחילת הסרט מגיעה טוני (ברקו) למוסד מרפא הנמצא על חוף ים. היא קרעה את הרצועה הצולבת ברגלה הימנית במהלך תאונת סקי וכעת היא צריכה לעבור תהליך שיקום ממושך וקשה. התסריט (מייוואן יחד עם אטיין קומאר) מבהיר מיד, ובאופן פשטני למדי, את הקשר בין ההחלמה הנפשית והפסיכולוגית של טוני.
הרופאה המקבלת אותה לאשפוז מנהלת איתה שיחה על משמעותה האמיתית של הפגיעה: "הברך מסמלת את היכולת לשחרר, להיכנע או אפילו לסגת לאחור. מכיוון שהיא מפרק שניתן לכופפו רק לאחור, כאב בברך מרמז על קושי שיש לאדם לקבל אירוע בחייו, ואת תהליך הריפוי שצריך להתרחש במישור הפסיכולוגי".
הציר העלילתי השני והמרכזי מורכב מסדרה של פלשבקים העולים במחשבתה של טוני לאחר שיחה זו ולאורך חודשי השיקום.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
אין טעם לצפות כאן לתהליך החלמה כתנועה מעניינת בין זיכרון העבר להווה, תהליך של רפלקסיה המוביל להארה והחלמה (נוסח "הבלש המזמר" של דניס פוטר). העלילה תציג את הכרונולוגיה המקוטעת של מערכת יחסים דפוקה, תוך שהיא קוטעת אותה במעברים שאורכם דקות ספורות לתהליך השיקום.
הקשר הסוער וההו-כה-צרפתי בין טוני ו-ג'ורג'יו (ונסאן קאסל שמגיר בתפקיד זה שרמנטיות) מתחיל במפגש במועדון לילה ומזנק בזריזות מ-0 ל-100. ג'ורג'יו הוא שף שהפך למסעדן, אדם שחוג מכריו הנוצץ כולל לא מעט דוגמניות שעברו במיטתו. מייוואן מדגישה את תכונותיו בסדרה של סצנות בהן מוצגים חברים מתבדחים ונהנים זה מחברתו של זה, כשג'ורג'יו הוא, כמובן, מסמר הערב. כך, למשל, כשהוא מתחזה למלצר ומגיש אוכל בשובבות לסועדים להנאתם המרובה של חבריו. אם זה לא נשמע מספיק קסום, יתכן ותתקשו לחלוק את עמדת ההתבוננות המסונוורת של הגיבורה שאותה הסרט מאמץ.
בציר הזמן של תהליך השיקום, טוני תרקום קשרים עם חבורה בעלת מאפיינים מאוד שונים מאלו של בורגנות המסעדנות השיקית. כאן יהיו אנשים צעירים יותר, פחות מתוחכמים, ובאופן מופגן כאלו המשתייכים לקבוצות מיעוט אתניות. אם יש כאן כוונה מודעת לייצר רובד של משמעות חברתית לתהליך ההחלמה של טוני, הרי שזו הנגדה לא מרשימה במיוחד. אם זו אינה התכלית של הצגת תהליך השיקום, הרי שדלותו של ציר עלילתי היא סתמית עוד יותר.
מערכת היחסים נעה במהירות לעבר נישואים ובמהרה טוני אף נכנסת להריון. זהו כמובן הרגע שבו אזהרותיו של סולאל (לואי גארל), אחיה הצעיר של טוני, מתחילות להתגשם. מצבי רוח המתחלפים במהירות, פרשיות זוגיות מעברו של ג'ורג'יו שרחוקות מאוד מלהסתיים, ומסך שמורם ומגלה מה מסתתר מאחורי החזות הנוצצת של הגבר המושלם.
הגילוי הדרגתי של זהותו האמיתית של הבעל הוא אבן היסוד במלודרמה הנשית. החל מיצירות המופת של היצ'קוק "רבקה" ו"חשד" וכלה ב"קרימזון פיק", פנטזיית האימה הגותית של גיירמו דל טורו. בין אם הכוונה בסרטים אלו לבנות תחושה של מצור רגשי, או תחושת כליאה סכנה ואימה, הבנייה ההדרגתית של האפקט היא משמעותית. אפילו תהליך ההתעללות של הגבר באישה יכול להיות משעשע ומטריד בו זמנית (כך, למשל, ב"מרתה" של ריינר ורנר פאסבינדר). ההשוואה לסרטים אלו ממחישה עד כמה המהלך העלילתי המוצג ב"מלך שלי" אינו אפקטיבי.
המעבר בין שני צירי הזמן מאפשר להחליף את ההדרגתיות המלודרמטית בסדרה של שוקים, כשבכל אחד מהם מתגלה שפל חדש במעשיו של ג'ורג'יו. חלק ניכר מהסרט עובר בצפייה לרגע בו הגיבורה המתוסכלת, בזעמה כי רב, תעיף לו את הסטירה שהוא כה דורש. ברקו משחקת היטב, וקאסל מנצל את הכריזמה שלו, אך מבנה התסריט אינו מאפשר להם לעצב דמויות שלמות.
"מלך שלי" (צרפת) - במאית: מייוואן, שחקנים ראשיים: עמנואל ברקו, ונסאן קאסל ולואי גארל. אורך הסרט: 130 דקות.
