21 השנים האבודות של השיאנית ילנה דולינין
בגיל 17 היא נטשה את הספורט התחרותי וחזרה אליו בת 38, היישר לשיא ישראלי מפתיע במרתון ברלין השבוע ("זה נראה לי כמו סיפור מהאגדות"), ולסגל האולימפי לקראת טוקיו 2020 כספורטאית המבוגרת ביותר בו. "לא יודעת אם הייתי משנה משהו בחיי ואת קבלת ההחלטות שלי, כשהעדפתי לימודים, משפחה וקריירה"
ילנה דולינין (38) כלל לא ציפתה להשתלב בעולם הספורט, עד לפני כשנה. "לא הייתי בשום תחרות אתלטיקה. אפילו לא שמעתי את השם נילי אברמסקי, שעכשיו הוא משמעותי מאוד עבורי. פשוט לא התעניינתי באתלטיקה כי היו לי עיסוקים אחרים לעשות", אומרת ילנה דולינין, השיאנית הלאומית החדשה במרתון, שמחזיקה בסיפור חיים מפתיע במיוחד.
סיפורה של דולינין: כך גיליתי בגיל 37 שאני רצה מצטיינת
במרתון הבכורה: דולינין קבעה שיא ישראלי
כשהייתה בת 17, הפסיקה הנערה היהודיה ילנה להתחרות באתלטיקה בעיר הולדתה, יקטרינבורג שברוסיה. דולינין לא הצליחה להבטיח לעצמה השתתפות באליפות ברית-המועצות לנוער, והבינה כי ככל הנראה יש רבות הטובות ממנה. הנערה הצעירה לקחה החלטה פרקטית כי מוטב לחפש מקצוע אחר לחיים. כך, הקדישה עצמה ללימודי כלכלה באוניברסיטה, סיימה תואר ראשון בהצטיינות ועלתה ארצה ב-1999 בעקבות אחת מחברותיה.
בשלב הזה, הבינה דולינין כי התואר אותו סיימה, לא צפוי לקדם אותה לקריירה ראויה, לכן נרשמה לאוניברסיטת בר-אילן במגמת הנדסת מחשבים. אך בכל זאת, דולינין לא זנחה לחלוטין את תחביב הילדות. מדי בוקר, נהגה לרוץ למרחק של שמונה ק"מ. 21 שנים לאחר שנטשה את הספורט התחרותי כנערה, בבוקר יום רביעי, כבר המתינו חבריה וחובבי אתלטיקה רבים בנמל התעופה בן-גוריון, בקבלת פנים שכולה לכבוד השיאנית החדשה של ישראל בשובה מהתחרות בברלין. בקהל הניפו שלט גדול: "ברוכה הבאה שיאנית ישראל".
כלת השמחה משלבת כיום בין עבודתה כמנהלת מחלקה בחברת הייטק בהרצליה לבין אימוני ריצה. דולינין, שם אלמוני לחלוטין לחובבי הספורט עד לא מזמן, התרגשה מאוד והתקשתה במיוחד לעכל את תוכן השלט: "אני עוד לא תופסת את העובדה שאני שיאנית ישראל, זה נראה לי כמו סיפור מהאגדות. מי חשב שאהיה שיאנית המדינה אחרי שנה של פעילות בריצות ארוכות".
בגיל 38, דולינין היא אמא לשלוש בנות. למרות שחזרה להתחרות לאחר 20 שנות הפסקה ולצד השיא המדהים שקבעה, ממשיכה הרצה להישאר צנועה: "אני לא חושבת שאני מוכשרת במידה יוצאת דופן. הרבה בנות בעולם שמתאמנות כמוני, מגיעות לתוצאה הזו". אך ככל הנראה, לא כולן מתאמנות כמו דולינין. מוטי מזרחי, המאמן נפעם מרצינותה. מי שנמצא בקרבתה, יספר כי ההתייחסות הפרפקציוניסטית לאימונים היא תוצאת החינוך שקיבלה ברוסיה. "המאמנים שם משתמשים באגרסיביות כלפי הילדים והאתלטים הבוגרים כדי להביא תוצאות", היא מספרת.
בראיון שפורסם לפני כשנה, ולאחר חודשים מעטים על המסלול, הוצג סיפור חייה: "אני מתגוררת בהוד-השרון. ידיד שראה אותי רצה להנאתי, שכנע אותי להירשם למרוץ כפר-סבא. הוא אמר מה יכול להיות, את גרה קרוב, תנסי". את המרוץ סיימה דולינין במקום הרביעי, ומשם המשיכה לתחרות נוספת, אליפות ישראל לוותיקים וכך התקדמה.
מכאן, עלתה על מסלול ההמראה המהיר, שהביא אותה כמעט מיידית לסגנות אליפות המדינה בריצות 5,000 ו-10,000 מטר. כשכבשה את אליפות ישראל היוקרתית בחצי מרתון, הרגישה דולינין כי היא בדרך הנכונה. בגיל 37, שבו בדרך-כלל מסיימים קריירה, או נמצאים הרבה מאחוריה - היא רק התחילה.
לפני כחודשיים, השתתפה הרצה באליפות אירופה באתלטיקה בחצי מרתון באמסטרדם. "רצתי גרוע (1:16 שעה) כי עשיתי המון טעויות טיפשיות. אמרתי לעצמי שאם ארוץ מרתון, כפי שתכננתי לעשות בסופו של דבר, אצטרך להיות חכמה ונקיה מטעויות".
המרתון המיוחל, הגיע ביום ראשון בברלין. דולינין כלל לא תכננה לתשבור את שיאה בן 12 השנים של נילי אברמסקי (2:36.36 שעות). "התחלתי בידיעה שאני מתכוונת ל-2.38 ש', תוצאה יפה למרתון ראשון. כשהתקדמנו, הרגשתי שאני יכולה להיות מהירה יותר, אז הגברתי קצב. ואז, קרה מה שקרה". בעלה פבל, הייטקיסט שמתאמן בקרוס-פיט, עבד קשה במהלך המירוץ כספק מי השתיה של אשתו. פבל, שגם הוא היה חסר מושג באתלטיקה, השתלב בשיגעון החיובי החדש של אשתו.
לשם השוואה, את שיא המרתון של הגברים, קבע איילה סטאין בגיל 41. וזאת לאחר 11 שנים בהם התייצב והתחרה ברציפות. דולינין עשתה זאת שנה בלבד אחרי שהתחילה. לצד הנתונים המפתיעים וההישגים יוצאי הדופן, נותרת דולינין על הקרקע היציבה. "לא הייתי משנה שום דבר. גם החיים הקודמים שלי היו טובים. עובדה, לימודים ומשפחה. אבל גם עכשיו החיים טובים".
בידיעה שאת הולכת להתחרות הקיץ באליפות העולם, יש מחשבות של התמקצעות בלעדית באתלטיקה?
"אין לי בעיה לשלב גם הפעם עבודה ואימונים. יותר קשה לשלב בין עבודה, אימונים וילדים, כי יש חוגים ומטלות אחרות. כדי שאתרכז יותר באתלטיקה אני צריכה את העזרה המוחלטת של אמי ובעלי".
ילנה, עם האוכל בא התיאבון. האוהדים החדשים שלך, מצפים לעוד שיפורים בשיא. אפשר לבנות על זה?
"מה שמדאיג אותי, או יותר נכון מה שעושה את הסיפור כלל לא פשוט, זה שהצבתי רף גבוה בברלין. לא יהיה לי קל לשבור את השיא".
ובכל זאת, איפה היא הייתה כל השנים?
אחרי שסיימתי את הראיון והכתיבה, עדיין נותרתי מוטרד מתשובתה של ילנה לשאלה: האם לא ידעה קודם לכן
שיש בה כישרון להיות אתלטית מעולה. התשובה לפיה: "זו תוצאה של הרבה עבודה, כי יש מוכשרות ממני", נשמעה אולי כהצטנעות, אבל לא הובנה אצלי כאמינה מדי.
הרי בתגובה הראשונה של מאמנה מוטי מזרחי, האיש שיודע הכי הרבה עליה מבחינה ספורטיבית, אחרי מבצע שבירת השיא במרתון ברלין, הוא אמר: "היא רצה רצינית שמשקיעה זמן רב באימונים, אבל אלמלא הכישרון שלה לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה". כלומר, יש כישרון, ובשפע, למי שניפצה שיא במרתון (של נילי אברמסקי) שלא היה מהחלשים באתלטיקה הישראלית.
לא נראה הגיוני שאדם אשר בורך בכישרון מסוים, אינו יודע עליו. במיוחד כשבתקופה הארוכה הזו עסקה בספורט חובבני כמו ג'וגינג והתאמנה בחדרי כושר. אין ספק שמדובר במקרה יוצא דופן וצריך רק לקוות שתספיק להשיג בשנים הקרובות בספורט התחרותי, את מה שהחמיצה בשני עשורים.
לפנייה לכתב/ת 
